הופעת סולו: ההשפעה של קיירי על הסלטיקס
הסלטיקס מנסים בכל כוחם להכניס את כולם לעניינים ולשמור על איזון, אבל לפעמים צריך לתת את הכדור לכוכב ולזוז הצידה. כשהם הבינו זאת, הם השיגו את הניצחון על הראפטורס
טורונטו עשתה הכל נכון, בודדה את קיירי והביאה עליו עזרה בזמן ברוב המקרים, וכלום לא עזר. הקהל החל להתעורר ביחד איתו ואירווינג חרך את הגנת הראפטורס שוב ושוב. הוא נכנס דרך האמצע, כאילו שהמגנים לא שם והזכיר קצת את הדמות שלו, "אנקל דרו", עם סלים שיצאו מהמשחקים בשכונה, קליעות לא הגיוניות מעל שניים או שלושה שחקנים.
19 נקודות היו לו ברבע הרביעי ועוד 4 בהארכה. דווקא בהארכה, שם סיפק גם ארבעה אסיסטים, היה מאוד קל לשים לב עד כמה המשחק הסוליסטי שלו ברבע האחרון לא היה שגרתי, עבורו ועבור קבוצה כמו הסלטיקס.
אבל אולי זה בדיוק מה שבוסטון צריכה כרגע. לכולם ברור שהכישרון והכלים ללכת עד הגמר נמצאים שם, אבל כל עוד הדברים לא מתחברים ולוקחים הרבה זמן, הסלטיקס זקוקים לשחקנים שוברי שגרה. מרקוס מוריס יכול לספק להם את זה בטווחים קצרים, אבל קיירי, אחד השחקנים הטובים אי פעם כנראה באחד-על-אחד ובסיום באזור הסל, הוא זה שצריך לספק להם את זה לטווח הארוך.
אם המשחק הלילה יוציא אותו לשבועיים-שלושה של כושר נהדר, בוסטון תוכל לטפל בקאמבק של הייוורד ובחוסר היציבות של בראון וטייטום באופן שקט יותר.