ליגה ללא הפסקה: האם סיקור ה-NBA פוגע בליגה?
הרמה בשמיים, אבל כך גם כמות העיסוק בכל מה שמסביב, מה שלא פעם מייצר דרמות משום דבר ומותיר את הכדורסל בצל. יכול להיות שצריך להירגע ב-NBA ולהתמקד בעיקר?
כאמור, זה לוקח הרבה תשומת לב מהדבר הפעוט לשמו אשכרה התכנסנו כאן, כדורסל. השעות בישראל הפוכות ולא פשוטות מן הסתם, אבל בתור מי שמסקר את הליגה בשנה פלוס האחרונות מארצות הברית ויושב כל לילה לראות כמה וכמה משחקים, אני יכול להעיד על שני דברים: ראשית, לפעמים עד שהמשחק הראשון של הערב מתחיל, כולם כבר עם הלשון בחוץ מרוב סיפורים ועניינים שאירעו לאורך היום ולאף אחד כבר אין ממש אוויר או אנרגיות לשבת ולראות כדורסל.
שנית, הכדורסל ממש, ממש, ממש טוב. אולי הכי טוב שהיה ב-30 השנים האחרונות. אולי הכי טוב שהיה אי פעם. כמעט לכל קבוצה יש לפחות שחקן אחד ששווה לפתוח בשבילו את הטלוויזיה. לחלק מהקבוצות יש יותר מאחד כזה והמאצ'אפים מדהימים. כל לילה יש לפחות משחק אחד עצום, עם מלא באזז מוצדק סביבו. ועוד לא הגענו אפילו לנקודת האמצע של העונה ולא התחלנו להתחמם לקראת הפלייאוף.
ככה נוצר פרדוקס. כולם רוצים עוד ועוד כדורסל, אבל העוד ועוד כדורסל מייצר גם עוד ועוד הסחות דעת והכיוון אליו הדברים הולכים ברור. המצב לא ישתנה. אם כבר, הוא רק יילך ויקצין עוד יותר. כרגע קווין דוראנט תוקף כל מיני אנשים דרך חשבונות סודיים ולברון מדי פעם שולח איזה "סאב טוויט", מסר סמוי שעוקץ חבר כזה או אחר לקבוצה, אבל בינתיים מדובר רק בשחקנים.
מה יקרה בעוד כמה שנים, כשאותם שחקנים יפרשו ויהפכו לאנשים משפיעים בקבוצות הבכירות בליגה. לא עוד ציוצי מג'יק ג'ונסון גנריים של "כדורסל הוא משחק קבוצתי ויפה", אלא אנדרלמוסיה בלתי נגמרת בין כל הגורמים ובעלי התפקידים ב-NBA. כזו שעלולה באמת להשאיר את הכדורסל כתירוץ, כמחולל בלבד ולא כעניין המרכזי.