sportFive880004 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
מוטומבו עם סילבן אדמס בירושלים, השבוע:
מוטומבו עם סילבן אדמס בירושלים, השבוע: "הגשמתי לחלום להגיע לישראל" | צילום: ספורט 5

עמדת הסנטר המסורתית הפכה למחזה נדיר ב-NBA של השנים האחרונות, בוודאי בהשוואה לשנות ה-90 העליזות, שהיו דור הזהב עם ביגמנים כמו דייויד רובינסון, האקים אולג'וואן, פטריק יואינג ושאקיל אוניל. בצד ההגנתי, קשה לחשוב על מישהו דומיננטי יותר מתחת לסלים באותה תקופה מאשר דיקמבה מוטומבו, שהגיע השבוע לישראל כדי להשיק את ליגת הג'וניור NBA בירושלים והתפנה לראיון במגזין ה-NBA של ערוץ הספורט.

"אני שמח מאוד להיות בפעם הראשונה בירושלים ובארץ הקודש", סיפר מוטומבו, "זה מקום בו רציתי להיות כבר זמן רב והנה הגיע הזמן והגשמתי את החלום". שחקן ההגנה של הליגה 4 פעמים, הסנטר הקונגולזי-אמריקאי זכור בעיקר משנותיו בדנבר ובאטלנטה, שחלקו לו כבוד כשהפרישו את הגופיה שלו עם המספר 55.

גם היום, כשאין יותר מדי סנטרים מאסיביים, מוטומבו מאמין שבעידן המודרני יש להם מקום, שאפילו התרחב לשיטתו: "אני חושב שג'ואל אמביד הוא אחד השחקנים הטובים בליגה, גם אנדרה דראמונד. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר שחקנים גדולים שמשפיעים על המשחק וממשיכים לשלוט ב-NBA. לא לשכוח גם את דמרקוס קאזינס שנפצע, הבחור הצעיר הזה עוד הולך להיות הגדול מכולם. אני חושב שחלק מהם היו יכולים לשחק בדור שלי, החזקים והגדולים היו יכולים להשתלב ולהיאבק בנו, כמו שהיינו עושים בימים ההם. אני לא אבטל אותם, אני חושב שרובם היו יכולים לשחק. ההבדל היחיד שיש ביני לבין הדור שלהם הוא שהם יכולים לקלוע ל-3, אני לא יכול".

מוטומבו עם ג'ורדן:
מוטומבו עם ג'ורדן: "זה היה כל כך כיף" (Nathaniel S. Butler via Getty) | צילום: ספורט 5

אפרופו זריקות לשלוש, מוטומבו לא בטוח שגם אם היה משחק היום, היה מתאקלם לטווח של הסנטרים כיום, דוגמת מארק גאסול וברוק לופז: "זו שאלה נהדרת, אני לא יודע. הצורה שלימדו אותי את המשחק מהיום הראשון, המאמן שלי לא הרשה לי לזרוק, כך שהרעיון שדיקמבה מוטומבו יזרוק ל-2 או ל-3 במהלך המשחק, זה משהו שהייתי צריך לעבוד עם המאמנים שלי עליו".

הסנטר גם נזכר באחד הרגעים האייקונים של שנות ה-90, כשאיתגר את מייקל ג'ורדן לזרוק מהעונשין בעיניים עצומות: "מי לא זוכר את המשחק הזה? מה שעשה את הכדורסל לכל כך טוב בשנות ה-90 היה הטראש טוק. הייתה תחרות בין השחקנים וכל אחד רצה להוכיח לשני שהיום במשחק הוא הולך לכסח אותו. מייקל דאג לכך שאשמע: 'דיק זה בשבילך'. זה היה מעט מביך, הוא עצם את העיניים והפנה את מבטו לכיווני וזרק זריקת עונשין שכל כך אופיינית לו. זה היה כל כך כיף. אולי הילדים והנכדים שלי יסתכלו על כך ויעירו: 'אבא, אני זוכר מה מייקל עשה, אבל אנשים לא שוכחים שדיקמבה מוטומבו אמר למייקל 'לא, לא, לא. לא היום, לא בבית שלי!'