עיר ללא הפסקה: בוסטון מנצחת בלי סוף

שבעה מתוך עשרת שחקני החמישיות שפתחו הלילה (בין שלישי לרביעי) את עונת ה-NBA, במפגש בין בוסטון לפילדלפיה, נבחרו במקומות 1 עד 3 בדראפטים השונים. קיירי אירווינג, בן סימונס ומארקל פולץ ראשונים, אל הורפורד, ג'ואל אמביד, ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום במקום השלישי. מלבדם, היו שם גם גורדון הייוורד (בחירה 9), דאריו שאריץ' (בחירה 12) וכאילו כדי לאזן מעט את החגיגה הזו, רוברט קובינגטון שלא נבחר כלל (ומהספסל העלתה בוסטון את הבחירה 6 לשעבר, מרקוס סמארט).

כשאומרים שהסלטיקס והסיקסרס הם שני המועדונים שבנויים הכי טוב "לצד השני של ההר", זה שיגיע אחרי שהווריירס יירגעו קצת, מתכוונים לזה. כל אחת משתי הקבוצות הללו עשתה זאת בדרכה: בוסטון נעזרה בעיקר בטרייד אחד חלומי ופילי הלכה על המגה-טאנקינג וה"פרוסס" המפורסם, אבל שתיהן התייצבו לעונת 2018/19, העונה הראשונה בלי לברון במזרח, כשהן מאמינות שאחרי הקפיצה הגדולה שלהן בשנה שעברה, הפעם הן יכולות ללכת עד הסוף ולהגיע לסדרת הגמר.

אחרי 48 דקות של כדורסל, באווירת פלייאוף, רק אחת מהן יכולה להרגיש באמת טוב עם עצמה. זה היה (עוד) לילה מושלם בעיר הספורט הכי תוססת כרגע באמריקה, אולי בעולם.

וזו אכן ההגדרה הנכונה למה שהיה הלילה ב-TD גארדן. בעיטה בתחת. כי כשהחמישייה מתעייפת מעט (הורפורד יוותר העונה על חצי מהזריקות שלו, אבל איזה שחקן הגנה מדהים הוא. חמישה גגות!), המחליפים עולים ושם, לסטיבנס יש חבורה מפחידה עם שיניים של תנינים.

מרקוס מוריס, טרי רוז'יר ומרקוס סמארט כל כך חסרי מודעות, במובן הטוב של המילה, עד שהם לא מרגישים לרגע כמו שחקנים פחות טובים מאלה שפותחים בבוסטון. האינטנסיביות המשוגעת שהם מביאים לא משאירה ליריבות שום צ'אנס. כל פעם שפילי חשבה שהיא יכולה לצמק מעט, היה לבוסטון מישהו שהתחמם ודאג להשאיר את המשחק מחוץ להישג ידם של האורחים.

סטיבנס יכול להרשות לעצמו לעשות אינספור ניסויים עם התשיעייה הראשונה שלו, כולל לעלות למחצית השנייה עם ארון ביינס בחמישייה במקום הייוורד וזה אפילו לא הופך לאישיו שמוזכר בריאיונות של סיום המשחק. כל האפשרויות פתוחות בבוסטון, כולם יודעים שהם ישחקו רק כמה שהם יהיו טובים וכולם בעיקר מבינים שהם חלק ממשהו שהרבה יותר גדול מהם, משהו שיכול להפוך למיוחד מאוד.

בצד שכן הפסיד, פילדלפיה סיימה את ערב הפתיחה עם לא מעט סימני שאלה. יש לה סגל סופר מבטיח, אבל היא גם עברה בדיוק את הקיץ שאסור היה לקבוצה שברירית מהסוג שלה לעבור אחרי שסוף סוף השלימה את התהליך בעונה שעברה וביצעה את הקפיצה קדימה.

הבלגן עם בריאן קולאנג'לו השאיר אותה יותר מדי זמן בלי ג'נרל מנג'ר, מה שאולי גם גרם לפספוס של קוואי לאונרד. בסופו של דבר, היא הציגה במפגש מול מי שאמורה להיות התחרות שלה במזרח בשנים הקרובות רק שניים וחצי שחקנים מתפקדים, סימונס ואמביד הפנטסטיים (ששיחקו 43 ו-37 דקות בהתאמה ולא יוכלו להחזיק ככה לאורך עונה שלמה) ורדיק המזדקן, שפתח את המשחק נורא והתחמם קצת בהמשך.

מארקל פולץ, שתפס את מקומו של רדיק בחמישייה, הוא שחקן סופר מוכשר ולא סתם נבחר ראשון בדראפט הקודם, אבל הוא גם נראה קצת גמלוני ולא מספיק מהיר לקצב הבלתי נגמר של ה-NBA. יכול להיות שהוא עוד מחפש את מקומו ומתרגל לליגה אחרי שהחמיץ כמעט את כל עונת הרוקי שלו, אבל פילדלפיה חייבת לקוות שההתרגלות הזו תהיה מהירה, אחרת היא בבעיה גדולה.