נשק סודי: נמצא הקריפטונייט של ג'יימס הארדן?
לוגנץ דורט לא נבחר בדראפט האחרון, אבל בגיל 21 הוא בא לטרוף את ה-NBA. המספרים המשפילים של כוכב יוסטון מולו, ההשפעה על OKC והמהלכים הקטנים שמנצחים משחקים גדולים. וגם: מוסר ההשכל לדור העתיד. היכרות עם שר ההגנה החדש בליגה הטובה בעולם
אתם יכולים לאהוב אותו ואתם יכולים לשנוא אותו, אבל אתם לא יכולים להתכחש לעובדה שג'יימס הארדן הוא אחד הסקוררים הטובים שראה המשחק. מה לא ניסו בהגנה נגד הארדן? שמירות כפולות, עזרה ברגע שהוא עובר את החצי, לחץ על כל המגרש, לתת לו את הימין, "בוקס אנד וואן" (שבדרך כלל הסתיים בבוקס, אנד וואן) ואפילו ראינו בעונה שעברה ניסוי בו השומר עומד מאחוריו (מה אתה עושה, רוביו?).
בילי דונובן, שמוביל על הקווים את אוקלהומה סיטי מול יוסטון בסדרת הסיבוב הראשון, ידע היטב שסקוררים כמו "הזקן" אי אפשר באמת לעצור, אך אפשר להאט. אחרי המון ניסויים ומעט הצלחות של קבוצות הליגה, דונובן החליט ללכת על שמירה אישית ולהציב מול מלך הסלים של ה-NBA את לוגנץ דורט בן ה-21. אפשר להתייחס אליו בתור ה'רוקי' שלא נבחר בדראפט, כי זה מה שהוא, אבל אפשר גם להתייחס אליו בתור הסיבה העיקרית ש-OKC חזרה מ-2:0 ל-2:2 מול הרוקטס.
למרות שהוא מתנשא לגובה 1.90 בלבד, דורט נלחם כמו לוחם היאבקות, קופץ על הפרקט כמו עידן חביב במשימת חסינות, ומקבל בהגנה החלטות כמו ראש ממשלת ניו זילנד במהלך משבר הקורונה. השילוב הזה הופך את הרוקי של הת'אנדר לאחד השומרים הטובים והמסקרנים בליגה, הקריפטונייט של הארדן אם תרצו. אבל כדי להבין לעומק איך ילד בן 21 שלא נבחר בדראפט מוצא את עצמו שומר על הסקורר הטוב בעולם בפלייאוף (ומצליח!), צריך לחזור תשע שנים אחורה - להחלטה ששינתה לו את החיים.
"לו" דורט, שנולד באפריל 1999 במונטריאול, בכלל היה שוער כדורגל עד גיל 12. הקנדי הצעיר עמד בפני דילמה גורלית (באותם ימים הוא לא דמיין עד כמה), כשאמו הודיעה לו שהוא חייב לקבל החלטה: להמשיך בשער או ללכת בעקבות חבריו בשכונה ולשחק כדורסל. בסופו של דבר, דורט הקשיב לעצת אחיו הגדולים, עבר לכדורסל, והצטרף לקבוצת ילדים מקומית שנועדה לתת מסגרת לצעירים שמגיעים ממעמד חברתי נמוך. "נבחרתי אחרון לקבוצה, הייתי השחקן ה-13, וזה מה שגרם לי להתאהב בכדורסל", סיפר דורט.
אם תהיתם, האהבה לצד ההגנתי של המגרש, ולקבוצתיות, הייתה טמונה אצל דורט כבר בתחילת הדרך. מאמנו הראשון, נלסון אוזי, סיפר את כל הסיפור בכמה משפטים: "ללו תמיד היה אכפת מהקבוצה. אף פעם לא עניין אותו אם הוא קולע 5 נקודות או 10. חלק מהילדים היו מסתכלים על דף הסטטיסטיקה אחרי המשחק, אבל לו מעולם לא עשה את זה. הדבר היחיד שעניין אותו זה לנצח". אף אחד לא יכול לקחת מדורט את האופי המיוחד שלו, אבל אם נהיה כנים, הקרדיט על משחק ההגנה המשובח מגיע למאמן אוזי מהילדות: "הוא תמיד לימד אותי שכולם יכולים לשחק בהתקפה, אבל לא כולם יכולים לשמור בהגנה. הוא לימד אותי שאם אתה טוב בהגנה, זה יוביל אותך להרבה מקומות". צדק.