להעריך ולתהות: איזה דני אבדיה נקבל בעונה הבאה?

אבדיה תמיד ייזכר כישראלי הראשון שנכנס לרשימת השחקנים הכי טובים בעולם באחד משני ענפי הספורט הפופולריים בארץ. בשלב מסוים הוא העמיד ממוצעים בלתי נתפסים של 26.3 נקודות, 7.2 ריבאונדים ו-7.0 אסיסטים (סיים עם 6.7/6.9/24.2), ולולא הפציעה בגב – כנראה שלא היה ספק לגבי היותו ALL-NBA והיינו מדברים על עונה אישית עוד יותר מרשימה.

אבל גם אותה פציעה מבאסת הייתה חלק מהקסם של העונה הזו. בדיוק כשהתחלנו להתרגל למספרים של אולסטאר על בסיס לילי, והפכנו לאדישים לחלוטין ממשחקים של 20 נקודות – הגב התחתון של דני הזכיר לנו שזה יכול להיראות גם אחרת. כמו בימי וושינגטון הפחות עליזים. במשך כמה משחקים רצופים הכוכב בן ה-25 נראה כמו הצל של עצמו, ורק לאחר מנוחה ממושכת הוא חזר לעצמו, בענק, ועמד במטרת העל שלו כשסחב את הטרייל בלייזרס לפלייאוף ראשון מאז שדמיאן לילארד היה בעל הבית ב-2021.

בפעם הבאה שנראה את אבדיה על פרקט ה-NBA הוא ישחק לצד לילארד - והחזרה המרגשת הזו של אגדת הבלייזרס עשויה לטרוף את כל הקלפים ולשנות את ההיררכיה. לא בגלל ש"דיים טיים" ייקח בגיל 36 את המושכות מדני, אלא בגלל שהוא עשוי לקרוא לחבר שיעשה את זה.

מה שטוב לפורטלנד לא טוב לדני?
הבלייזרס נמצאים בעמדה יוצאת דופן להקדים את ציר הזמן שלהם ולהנחית סופרסטאר מוכח, ולילארד, שמשתוקק לאליפות ראשונה בקריירה, יודע שזאת ההזדמנות שלו להפעיל את כוחו בתוך הארגון וללחוץ על הכפתור הירוק.

כדי להפוך למועמדת רצינית לאליפות כבר בשנים הקרובות (כשהרף הוא אוקלהומה סיטי/סן אנטוניו) - בתקופת לילארד וג׳רו הולידיי שהוכיח כי הוא עדיין בטופ - פורטלנד צריכה שם ענק, כמו למשל יאניס אנטטוקומפו שיכול להגיע אליה בקלות.

הבלייזרס מחזיקים בשלוש בחירות סיבוב ראשון עתידיות של מילווקי (החלפה ב-2028, 2029 והחלפה ב-2030), שתרצה אותן בחזרה, ולכן ההצעה שלהם תהיה הכי אטרקטיבית בליגה. הבחירות האלה, ביחד עם שניים-שלושה כישרונות צעירים (סקוט הנדרסון/שיידון שארפ/יאנג האנסן), צריכה להספיק בשביל אנטטוקמפו. ולא, אני לא רואה תסריט שבו דני יהיה חלק מהחבילה.

ליאניס בן ה-31 יש סעיף יציאה בקיץ 2027, כך שבנוסף לכל הערך שלו ירד. הוא זכה באליפות עם הולידיי, רצה לזכות עם לילארד ובמודה סנטר הוא יוכל לסיים את מה שהתחיל בוויסקונסין. יש בכך המון היגיון (למרות הדמיון בין הסגנון של יאניס לדני), ומבחינת הג׳נרל מנג׳ר ג׳ו קרונין, אם יש לך הזדמנות ייחודית לצרף בטרייד את אחד השחקנים הטובים אי פעם, שעדיין בשיא או לפחות לא רחוק ממנו, אתה עושה את זה בלי לחשוב פעמיים.

עוד אופציה שיכולה להיות אפשרית היא קוואי לנארד (רשם 27.9 נקודות בממוצע למשחק העונה בקליפרס - שיא קריירה), שמרווח את המגרש הרבה יותר מיאניס ויכול להביא קליעה נחוצה לפורטלנד. לקווין דוראנט דווקא לא הייתי מתקרב, ואני לא חושב שיש כוכב אחר (מהמועמדים לעזוב הקיץ) שמיד ישים את הבלייזרס באותה שורה עם הקונטנדריות הנוכחיות.  

אז אופציית הסופרסטאר הנוסף אולי נכונה לפורטלנד (בטוח ללילארד והולידיי), אבל לא בהכרח לאבדיה (בטוח לא למספרים שלו), שהפך לאלפא אמיתי וראוי להמשיך לפרוח כאופציה הראשונה – במטרה להמשיך להשתפר ובאמת להיות השחקן הזה שיכול להוביל מועמדת לאליפות בהמשך.

מה נכון לדני? קלעים. לילארד זו חתיכת התחלה, בתקווה שהוא יחזור טוב מהקרע באכילס ויידע את מקומו, ובתסריט החלומות שלי סי ג`יי מקולום שמסיים חוזה באטלנטה חוזר לקאמבק מרגש וכוכב ניו אורלינס טריי מרפי מגיע בטרייד. מקולום הזכיר לכולם בפלייאוף הנוכחי כמה הוא עדיין טוב, ומרפי, שבערך באותו גיל של דני, נרקב בפליקנס ומתאים כמו כפפה לבלייזרס הודות לאתלטיות וליכולת שלו לקלוע מחוץ לקשת, ששמה אותו בצמרת הליגה בקטגוריה הזו. אגב, אם יחליטו להעביר את הולידיי שהקפיץ בחזרה את המניה שלו, הייתי הולך בכל הכוח על הגיבור של מינסוטה בימים האחרונים, איו דוסומו, שמסיים חוזה וגם מבוגר מדני בשנה אחת בלבד. 

פורטלנד סיימה את העונה במקום השלישי ב-NBA בזריקות משלוש, בין היתר בזכות המבטים הפנויים שנוצרו לה כתוצאה מכך שאבדיה מוביל את הליגה בחדירות למשחק, אך היא הייתה במקום ה-28 בליגה באחוזים משלוש... וכאן עולה השאלה – האם לדני, בתור הפרנצ`ייז פלייר, יש מספיק כוח כדי להשפיע על ההחלטות של ההנהלה בנוגע למהלכים?

שיידון שארפ יותר מדי מוכשר כדי לקבל פחות מרבע שעה למשחק בסדרת פלייאוף, אני לא רואה אותו משתלב במה שפורטלנד בונה ואותו הייתי שולח בטרייד. אם הבלייזרס לא יעשו שום מהלך הם יישארו בעונה הבאה קבוצת סיבוב ראשון (גג שני) וחבל. זה הזמן שלהם להתחיל להזיז את הכלים על הלוח.  

מה אבדיה צריך לקחת מהסדרה מול סן אנטוניו?
קודם כל שהוא "Made it". הוא הגיע לפלייאוף, מהדלת הראשית, הפך לשחקן השלישי אי פעם עם 5/10/30 בבכורה בפלייאוף אחרי לברון ג`יימס וד"ר ג`יי, רשם רגע אייקוני של ווינר במשחק 2, גרם לכל הספרס "לסמן" אותו והתקבל למשחק 5 בבוז צורם ע"י הקהל, כיאה לכוכב של היריבה בשלב הזה של העונה. צריך להעריך את כל הדברים האלה.

לפני שניגע באלמנטים מקצועיים – בואו נתייחס רגע לדני העצבני. הפיצוצים וההתגרויות של הספרס הוציאו ממנו את המיטב, וזה היה מרענן וחשוב לראות את האש שלו יוצאת החוצה גם ב-NBA, בלי טיפת איפוק. אלה היו תגובות של שחקן שיודע שהוא כוכב ושמרגיש מספיק בטוח להיות הוא. הפעם הקודמת שקהל שלם יצא נגדו הייתה במשחק היורובאסקט של הנבחרת מול פולין, וגם שם, בדיוק כמו היום במשחק 5, הוא סימן לאוהדים "אני לא שומע אתכם".

אבדיה, שסיים שלישי במירוץ לתואר השחקן המשתפר (קיבל את הקול שלי למקום הראשון), הקפיץ את ממוצע הנקודות שלו מ-16.9 ל-24.2 למרות שהאחוזים שלו משלוש ירדו מ-36.5% ל-31.8% (35.0% בפלייאוף) כאשר הנפילה הגיעה בעקבות הפציעה בגב. אם הוא בסך הכול היה שומר על ה-36.5% מחוץ לקשת, שאגב היו 37.4% בעונתו האחרונה בוושינגטון, את העונה הזו הוא היה מסיים עם 25.0 נקודות בממוצע.

מבין 25 הקלעים המובילים העונה ב-NBA, אבדיה (מקום 18) צלף באחוזים הנמוכים ביותר משלוש. יכול מאוד להיות שזה יהיה ההבדל בין כוכב לסופרסטאר.

טבילת האש מול הספרס גרמה לאבדיה להבין באמת את השוני בין הכדורסל שמשוחק בעונה הסדירה, בה הכול יותר "פרוץ", לבין הפלייאוף, בו ההגנות מתחזקות והזריקה מחצי מרחק הופכת לנשק קטלני (במיוחד כשבצבע מחכה לך 2.24 מ`). במשחק 1 הוא דייק ביותר זריקות מהמיד ריינג` מאשר בכל שאר הסדרה ביחד, כך שלא במקרה באותו משחק הוא קלע 30 נקודות. בשני הקיצים האחרונים הכוכב הישראלי שם דגש באימונים על הזריקות האלה (על כל ה’In between game`), וללא ספק ראינו שיפור העונה, אבל יש לו עוד דרך ארוכה עד שיגיע לרמה של חברו לדראפט ויריבו בפלייאוף דווין ואסל. לשם הוא צריך לשאוף.

בתחילת דרכו של אבדיה דיברנו ללא הפסקה על יד שמאל שלו ועם השנים הוא בהחלט שיפר את העניין הזה, אך עכשיו הוא צריך לעשות עוד קפיצת מדרגה – ולדעת לשלוט בצד שמאל של המגרש. לאורך הסדרה הספרס הכריחו את דני ללכת שמאלה ופעם אחר פעם הוא חיפש בחזרה את הנתיב הימני. קבוצות טובות ימשיכו לשמור עליו בצורה הזו, כי הן יודעות שכשהוא הולך ימינה אי אפשר לעצור אותו, ולכן המטרה היא ללמוד להרגיש בנוח כשהוא מרגיש לא בנוח.

הטופ 10
נקנח עם עשרת הרגעים הכי גדולים מעונת השיא של אבדיה:

10. הדרבי הישראלי – עידוד ישראלי בלתי רגיל בברוקלין. אבדיה, בן שרף ודני וולף על אותו פרקט. התמונה של החלפת הגופיות עם שרף תיזכר.

9. עונשין מכריע מול סקרמנטו – בתום משחק הזוי, בו סקרמנטו כמעט גנבה ניצחון, פורטלנד גנבה ממנה חזרה בהארכה לאחר שדני סחט עבירה (מאוחרת מאוד) מהמנטור ראסל ווסטברוק (שחקני הקינגס כבר חגגו) ואז ניצח מהקו.

8. שני הניצחונות על הקליפרס בסוף העונה – פורטלנד הייתה צריכה לנצח כדי להגיע לפליי-אין מהמקום השמיני, והוא הוביל שני ניצחונות עם 8/11/28 ו-35 נקודות.

7. מתנת יום הולדת בסן אנטוניו – שלשה מכריעה (על קאסל) וטריפל דאבל של 10/11/29.

6. הבכורה בפלייאוף – למרות ההפסד, עשה היסטוריה ישראלית וכאמור הפך לראשון עם 5/10/30 בבכורה במעמד מאז לברון.   

5. צמד הניצחונות הרצופים על יוסטון וקווין דוראנט – במפגש הראשון התפוצץ עם 41 נקודות כולל שלושה מהלכי אנד-וואן בקלאץ`, ויומיים אחר כך לא פגע מהשדה אך גנב את ההצגה עם מהלכי הגנה, כולל זינוק מדהים שהציל את הכדור.

4. הניצחון על OKC – שיי גילג`ס אלכסנדר והאלופה פתחו את העונה עם שמונה ניצחונות רצופים, ונכנעו לראשונה בפורטלנד. אבדיה פתח עם 0 מ-11 מהשדה והיה בפיגור 22, אבל הוביל קאמבק ענק עם 9/10/26 והתעלות במאני-טיים. כאן נפל לנו האסימון שיש מצב לעונה מיוחדת.

3. אסיסט מנצח בפלייאוף – אלי-אופ אדיר לרוברט וויליאמס ששווה ניצחון בסן אנטוניו. הניצחון הראשון אי פעם של שחקן ישראלי בפלייאוף הגיע ביום העצמאות.

2. דגל ישראל על פרקט האולסטאר - כל הכוכבים הכי גדולים בעולם, דני ודגל ישראל על הגופייה ובענק על המסכים. ראוי למקום הראשון, אבל בעונה כזו המקום הראשון שמור לכדורסל נטו.  

1. משחק חייו מול פיניקס – 41 נקודות, 12 אסיסטים, 7 ריבאונדים, סל מכריע, כרטיס לפלייאוף מהמקום השביעי במערב. ישר ל-5 גולד.