ג'ורדן מתרומם, קליבלנד סופגת (getty)
ג'ורדן מתרומם, קליבלנד סופגת (getty) | צילום: ספורט 5
"אני על MJ". הארפר (getty) | צילום: ספורט 5

כשאין ספורט עכשווי, מנסים לדלות מה שאפשר מן העבר. לחפש דברים ישנים, שיספקו תחליף או סיפור מרתק במציאות שבה כל הענפים שובתים. הסדרה "הריקוד האחרון", שמשודרת בימים אלה ברשת ESPN וב"נטפליקס", מספקת חזרה ולוחצת על כל בלוטות הנוסטלגיה אל שנות השמונים והתשעים, שנות ההתפתחות והגדולה של השיקגו בולס, האימפריה שהובילו פיל ג'קסון, מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן.

אלא שסיפור טוב לא מספרים רק מצד אחד. ובפרק 3, ששודר השבוע, ניתנה הצצה גם למהלך ג'ורדני במיוחד, לא רק מהזווית של הקולע, אלא גם מהזווית של מי שקלעו עליו: אנחנו חוזרים יותר משלושים שנה אחורה, לקליעה המפורסמת שקיבלה את הכינוי "The Shot" - סל הניצחון של מייקל ג'ורדן בקליבלנד מול הקבאלירס, שהיווה את הצעד הראשון בדרך לניצחון בסדרת פלייאוף, אבל עוד יותר מזה, הכניס לראשונה את ג'ורדן אל הנצח.

אבל כאמור, בסדרה הביאו גם את הצד האחר. הצד של קליבלנד, שספגה את הסל והפסידה ממש בשנייה האחרונה למשחק. מתברר שהסל הגדול ההוא החל גם ויכוח, אולי אפילו סכסוך, בין שחקני הקבוצה הבולטים דאז: קרייג אילו ורון הארפר. בסדרה מופיע הארפר, שאומר: "אנחנו מובילים בנקודה ואני אומר למאמן (לני ווילקינס): 'אני על MJ'. המאמן אמר לי 'אני הולך לשים את קרייג על MJ'. אמרתי 'כן, בסדר גמור...' (הארפר מוסיף כמה קללות עסיסיות)'". השאר היסטוריה: ג'ורדן התרומם מול אילו, קלע, והמשחק נגמר בניצחון של הבולס.

בכתבה נרחבת שהתפרסמה אתמול (רביעי), אילו חשף את הצד שלו בסיפור: "אף פעם לא חשבתי שאני אהיה זה שאעצור את מייקל", הוא הבהיר. "אבל באותה תקופה, 'הארפ' היה הכישרון הגדול בהתקפה, אז כשאני נכנסתי היה ברור שאני זה שהולך לנסות לשמור חזק בהגנה, כדי שהארפר יוכל לנוח ולשחק בהתקפה. הוא בכלל לא דיבר איתי על הגנה או על שמירת שחקנים מסוימים".

השעיר לעזאזל. אילו (getty)
השעיר לעזאזל. אילו (getty) | צילום: ספורט 5

ואילו ממשיך, גם בעקיצות כלפי חברו לשעבר: "הארפר לא היה שומר גרוע, אני חייב לתת לו את זה. אבל אחרי כל השנים שבהם הוא היה כינור שלישי ורביעי בבולס, פתאום הוא הופך להיות איזה מגן אדיר, כנראה. אני לא זוכר אותו אף פעם נלחם יותר מדי כדי לשמור בהגנה. הוא הדהים אותי באמירות כאלה, כאילו הוא רצה לשמור את מייקל".

מי שיצא להגנתו של אילו, ששנים נחשב למי שאפשר את הסל הגדול הזה של ג'ורדן, היה חבר אחר לקבוצה, לארי נאנס שהודה: "בסוף הכל התחיל ממייקל.. זה התחיל מזה שהוא הטעה אותנו במחצית המגרש. אם לא היינו נותנים לו לקבל את הכדור על קו הבסיס, כנראה שהכל היה בסדר. בסוף, הוא פשוט נתן זריקה גדולה". ושחקן אחר, מארק פרייס, הוסיף: "בסופו של דבר, אנחנו קבוצה. זה לא משנה מי עשה את הטעות, בסופו של דבר, אם הפסדנו - זו האשמה של כולנו".

הדעות חלוקות לגבי אותו מהלך, כנראה שרון הארפר וקרייג אילו כבר לא יהיו החברים הכי טובים. דבר אחד כן בטוח: לשחקני כדורסל יש זיכרון ארוך מאוד. הסדרה, והדיון המחודש במהלכים, מצליחים לעורר לא מעט ויכוחים, לא מעט דילמות ישנות, וגם יריבויות וחשבונות מהעבר. יהיו שיקראו לזה קטנוניות, יהיו שיגדירו זאת כיצר תחרותי מוגבר. על דבר אחד אי אפשר שלא לתהות: איך לעזאזל, זה עדיין חי אצלם, יותר משלושים שנה אחרי? כנראה שזה מה שהופך אותך לכדורסלן גדול.