(getty)
(getty) | צילום: ספורט 5
היה משמעותי יותר מ
היה משמעותי יותר מ"הממבה" (getty) | צילום: ספורט 5

עם כל כך הרבה הישגים אישיים (לצד אלה הקבוצתיים כמובן), שמצביעים על הערכה מצד הבוחרים, זה מעט מסובך להגדיר כוכבים היסטוריים, משלל הענפים, בתור "אנדרייטד", כלומר כאלה שלא זכו להערכה מספקת. ובכל זאת, יש את אותם ספורטאים נטולי מניירות של כוכב, ששומרים על אורח חיים "משעמם" - ולכן מתקבלת התחושה כי הם לא זוכים לכבוד שלו היו ראויים, גם אם בפועל, כאמור, התארים כן נערמים. מבקשים דוגמא לאחד כזה? בבקשה - טים דאנקן, קל.

הטקסט הבא הוא "בלדה לטים דאנקן", אף שבאופן אישי לא הייתי ממעריציו הגדולים במהלך הקריירה שלו (גם כי יותר מדי פעמים שבר לי את הלב בתור אוהד של פיניקס סאנס). אז למה בכל זאת החלטתי לכתוב לכבודו? כי הגיעו מים עד נפש. כי גם אם טימי עצמו אוהב ומוקיר את ה"אנונימיות" - יש גבול. כי לא יכול להיות, עם כל הצער לאור מותו של קובי בראיינט, שההתייחסות לכניסתו של דאנקן להיכל התהילה תהיה כבדרך אגב. כי טים דאנקן - תקראו זאת לאט כדי שתבינו מהר - עשה קריירה גדולה ומשפיעה יותר מקובי בראיינט. וכן, העובדה המצערת כי אגדת לוס אנג'לס לייקרס הפך למנוח, לא תשנה זאת.

הטקסט הזה לא בא כדי להקטין את קובי בראיינט, ממש לא. מקומו של "הממבה השחורה" בהיסטוריה של ה-NBA שמור לנצח. הטקסט הזה בא כדי לנסות להחדיר פרופורציות, כדי שנדע כולנו להעריך קצת יותר גם את אלה שמסרבים להשתתף ב"חגיגת הכוכבות". אלה שלא נשכבים על הפרקט ומייצרים "רגע בלתי נשכח", רק כי הם יודעים שהמצלמה נמצאת שם בקרבת מקום. אלה שלא משתנים רק כי זכו עם השנים לטונות של כסף, תהילה ופרסום. אלה שאומרים כך, רגע אחרי שנבחרו להיכנס להיכל התהילה של ליגת הכדורסל הטובה בתבל: "לקרוא לזה חלום שמתגשם לא יעשה צדק עם הדבר. מעולם לא חלמתי שאגיע לנקודה הזאת", כך דאנקן.

המספרים לא משקרים (getty)
המספרים לא משקרים (getty) | צילום: ספורט 5

בלי גינונים של כוכב, ובלי שזכה - לאורך שנות פעילותו וגם אחרי הפרישה - להיות במעמד של סופרסטארים כמו לברון ג'יימס וקובי בראיינט, טים דאנקן עשה קריירה שכמותה יהיה קשה לשחזר. מידת ההשפעה שלו על הליגה בכלל ועל סן אנטוניו ספרס בפרט הורגשה מיד. אחרי שנבחר ראשון בדראפט, זכה ה"ביג פונדמנטל" בתואר רוקי השנה. בעונתו השנייה בלבד כבר הוכתר לאלוף ואת 19 שנותיו ב-NBA סיים עם חמש טבעות אליפות, שלושה תארי MVP של סדרת הגמר ושני תארי MVP של העונה הסדירה. כמו כן, נבחר 10 פעמים לחמישיית העונה (3 פעמים לחמישייה השנייה) ושמונה פעמים לחמישיית ההגנה (שבע פעמים לחמישייה השנייה).

ולמרות הכל, כנראה שגם "באשמתו", כי לא התנהג ככוכב, דאנקן תמיד היה ה"אאוטסיידר" של הטובים ביותר בענף. ובשבת האחרונה, כשהוכרז כי יכנס להיכל התהילה, לצידם של קובי בראיינט וקווין גארנט, ועדיין היה בגדר "אאוטסיידר" - משהו התכווץ בי, ואני די בטוח שאני לא היחיד. ציוץ אחד בטוויטר סיכם זאת היטב: "זה יהיה לא פוליטיקלי קורקט לכתוב את זה, אבל בזמן שאני רואה שוב את ההייפ סביב קובי וגארנט, חשוב לזכור - טים דאנקן הוא השחקן הגדול ביותר במחזור הזה. נקודה".