קלפים בשרוול: אבדיה עלה למדרגה חדשה

אוהדי ספורט אוהבים השוואות. אלה הם חיינו. מי יותר טוב? מי יותר ראוי? הכל נכון והכל לגיטימי, אבל ההשוואות המעניינות באמת הן אלה שמפתיעות אותנו, למשל לא השוואה בין קנדריק למאר לדרייק אלא בין קנדריק למאר לבוב דילן. לכן הפעם אנחנו נשווה את דני אבדיה, האיש שקלע 41 נקודות הלילה (בין רביעי לחמישי) מול יוסטון ושבר שיא עונתי, לארמונד "מונדו" דופלנטיס.

אחד האתלטים הגדולים בהיסטוריה שבר את שיא העולם לקפיצה במוט לא פחות מ-14 פעמים. שיאו הנוכחי עומד על 6.30 מ`, כשזה נראה כאילו הוא יכול להגיע גם ל-6.40 ואפילו 6.50 מ` אם רק ינסה. אפשר להגיד אותו דבר על דני אבדיה. זה היה נכון במשחק מול יוטה בו נח במשך רבע וחצי ובמידה מסוימת גם הפעם, כשהוא התקרב לשיא הקריירה מאותו משחק מוזר בוושינגטון מול ניו אורלינס.

אבדיה אולי יכול לקלוע יותר, אבל מגיע כל פעם לנקודה אליה הוא צריך להגיע. הפעם, במשחק קבוצתי רע מאוד בו היו לו שני אסיסטים בלבד ושאר שחקני פורטלנד קלעו ב-25 מ-59 רע מהשדה ו-10 מ-31 מהשלוש. הוא היה צריך להיכנס פנימה, ומשם יצאו הנקודות.

אבדיה ופורטלנד פגשו את אחת הקבוצות הכי טובות ב-NBA. יוסטון פתחה בחמישייה הרגילה והגבוהה שלה עם אמן תומפסון, טרי איסון, ג`בארי סמית`, קווין דוראנט וסטיבן אדאמס. כולם אתלטיים, כולם ארוכים. במצטבר יש כאן מוטת ידיים של 10.93 מ`, כשאדאמס אולי השחקן החזק ב-NBA והאחרים מספיק אתלטיים כדי לקפוץ יחד עם אבדיה.

כניסות "שגרתיות" לסל, כמו שהוא אוהב, הן לא בהכרח הפיתרון. אז מה כן? שימוש באחת היכולות האחרות ואולי הגדולה ביותר של דני: יכולת ההאטה. אנחנו מדברים עליה כאן פעם בשבוע, פחות או יותר, והפעם הוא הוסיף צד אחר - היכולת לכדרר. החדירות של אבדיה לא היו בהכרח כאלה של כוח פיזי, אלא כאלה בהן הוא "עובד" על המגנים שלו. 

שימו לב למשל למהלך הזה, סל ועבירה ראשון מתוך ארבעה (!) במשחק. איסון סוגר את אבדיה בצורה טובה, אך אבדיה מצליח לשנות כיוון, להוריד כדור לרצפה ולהרים במהירות. לא נותרה לו ולסטיבן אדאמס ברירה, במהלך שהוא מהלך הגנתי טוב מאוד של הרוקטס. איסון, אגב, אמר שהדבר הקשה ביותר בשמירה על אבדיה היה "השיפוט" בסיום.

אנחנו אוהבים לדבר על העקביות של אבדיה, שגם במשחקים רעים מצליח להגיע ל-17 או 20 נקודות. העקביות נמצאת בדיוק בדברים האלה: אין לו את האקספלוסיביות של יאניס אנטטוקומפו והוא אתלט אדיר, אבל אחד שמצליח להאט ולהטות את ההגנה. אלה לא קרוס-אוברים של קיירי אירווינג, אבל זה מספיק.

בגובה 2.03 מ` אבדיה מצליח לזהות את ה"כיסים" האלה בין שומרים. להוריד כדור לרצפה ולהגיב בחוכמה לחסימות. קשה להוציא לו את הכדור מהיד, כשהוא יודע לסיים בצורה מספיק טובה ולחפש מגע בדרך לסל. שימו לב, למשל, לשני הסלים שלו שהגיעו כמעט ברציפות. כשלברון ג`יימס דיבר על הגיוון שלו, על הדרך בה הוא נכנס בצד ימין והטווח שגדל, הוא מדבר בדיוק על זה. לא בהכרח על השלשות (שכן הוא קולע השנה באחוזים נמוכים במקצת מהשנה שעברה), אלא על הרפרטואר הזה בדיוק.

מעטים השחקנים ב-NBA שעושים כך ביעילות כזאת, וזה כשאבדיה בתקופה יחסית רעה בכל הקשור באחוזים מהשלוש ובלי ריווח של ממש. מעטים עוד יותר השחקנים בגובה 2.03 מ` שמשלבים בין שליטה כזאת בכדור וחוש ייחודי לסחיטת זריקות עונשין. אם צריך לדרג את הסקוררים הטובים בליגה, לא בטוח שדני מחוץ לטופ 20. כן. עד כדי כך. 

איפה זה יעצור? בואו נדבר מספרים. דני אבדיה קולע 26.7 נקודות למשחק מאז פציעתו של ג`רו הולידיי, מקום 13 ב-NBA. להוציא שני המשחקים מול אוקלהומה סיטי ודטרויט הוא לא ירד מ-14 זריקות מאז ה-3 בדצמבר, לפני כחודש, כשלוח המשחקים של פורטלנד קל יותר באופן יחסי. עד עכשיו הוא עם 26.3 נקודות למשחק.

בשביל לסיים את העונה עם 27, בהנחה שהוא ישחק ב-75 משחקים, הוא צריך לקלוע 27.7 נקודות למשחק. בשביל לסיים את העונה עם 28 הוא צריך לקלוע 29.8 נקודות למשחק. בשביל 30? הוא צריך 33.4 נקודות למשחק, מה שכנראה לא יקרה. למרות זאת, רק עצם המחשבה על כך והעובדה שהוא יכול להגיע לזה בעונה מלאה בתפקיד הסטאר מדהימה.

מה שאבדיה עושה יוצא דופן. לא רק במבחן התוצאה, עם כמה שאפשר "לפטור" 41 נקודות מול אחת מקבוצות ההגנה הטובות ב-NBA ומי שבהחלט יכולה להניף את גביע לארי אובראיין בקיץ. ברגעים כאלה צריך לעמוד ולהריע. היכולת הזאת לשנות ולהשתנות במהלך העונה היא מה שהופך כוכבים לגדולים באמת. ראינו את זה אצל לברון ג`יימס בתחילת הדרך, ראינו את זה אצל ג`ייסון טייטום, אנחנו רואים את זה אצל דני אבדיה.