המרדף לאושר: איך יוסטון מנסה להתגבר על הווריירס

כשיוסטון לא מעיפה שלשות בכמויות מסחריות, היא מנסה לצמצם עד כמה שניתן את ההחלטות הרעות בהתקפה, את הפוזשנים שסטטיסטית לא יוצא מהם מספיק. זה מציב אותה במקום השני בליגה גם באחוזי האפקטיביות של הניסיונות מהשדה (לשתיים ושלוש ביחד) ובמקום השני באחוזי ה"טרו שוטינג", שבוחן אפקטיביות בכל סוגי הזריקות גם יחד. במקום הראשון בשתי הקטגוריות הללו, ניחשתם נכון, נמצאת גולדן סטייט, עדיין מקדימה את יוסטון בסנטימטרים. ברייטינג התקפי לעומת זאת, הרוקטס ראשונים עם 113.0 וגולדן סטייט שנייה עם 112.8, כך שאולי משהו בכל זאת מתחיל להסתדר לכיוונם של הטקסאנים.

האובססיה שמורי דיבר עליה, הניסיון לנצח את הווריירס דרך המספרים והסטטיסטיקה, בא לידי ביטוי עוד יותר בבחינת הזריקות לשתיים דווקא, זריקות מהן יוסטון משתדלת להימנע עד כמה שניתן. הרוקטס זורקים לשתיים רק 46.4 אחוז מזריקות השדה שלהם, בעוד 53.6 אחוז מהזריקות מגיעות מחוץ לקשת. הם הקבוצה היחידה בליגה שזורקת יותר מחוץ לקשת מאשר בתוכה (ברוקלין שנייה עם 58.7 אחוז מהזריקות לשתיים, לשם השוואה). מה שעובד טוב כל כך לרוקטס העונה, זו בחירת הזריקות החכמה, שמציבה אותם עם 63.4 אחוז לשתיים. במקום השני? גולדן סטייט, עם 61.3.

ה"ליי דם אור טריי דם", שיטת הלייאפים והשלשות של דריל מורי, באה העונה לידי ביטוי באופן קיצוני מתמיד ביוסטון. מתוך 37 הזריקות לשתיים שהקבוצה לוקחת בממוצע למשחק (ומתוך כ-80 זריקות מהשדה בסך הכול בממוצע למשחק), הרוקטס זורקים רק 13 פעמים בממוצע זריקות לשתיים, שלא מגיעות מתוך ה"אזור המוגבל" (חצי העיגול שמתחת לסל). מדובר, כמובן, בנתון הנמוך בליגה בפער ניכר גם כאן והוא עוד חלק מהניסיון להפוך את המשחק לנוסחה ולצמצם עד כמה שניתן כל טעות אפשרית. אחרת הווריירס מענישים, ומהר.

בפלייאוף שעבר, למי ששכח, הספרס הכריחו את הרוקטס לקחת זריקות מחצי מרחק ויוסטון איבדה את עצמה במהרה, כך שגם לזה מייק ד'אנטוני יצטרך למצוא פתרונות: "לא אכפת לי מה ההגנות יעשו עכשיו, עם הארדן וכריס, אף אחד לא מסוגל לשמור עלינו", הצהיר מייק ד'אנטוני בביטחון, "אולי אני מגזים, אבל ככה אני רוצה שהשחקנים שלי ירגישו. אולי נפשל ואולי נחטיא, אבל זה לא יקרה בגלל היריבה. רק אנחנו תלויים בעצמנו".

צפו בניצחון בשתי הארכות על הלייקרס>>>

זאק לואו, כתב הכדורסל הטוב בעולם כנראה, צלל לתוך יוסטון לפני כשבועיים, בימים בהם היא עוד הייתה על הגל: "יוסטון, עם ההתקפה ההיסטורית שלה, היא האיום האמיתי הראשון שלא נקרא לברון ג'יימס על ההגמוניה של הווריירס", כתב לואו, "והיא רק בתחילת שלב הניסויים שלה עם כל מיני חמישיות שונות ומשונות, של סמול בול או של היפר-מהירות בקצב המשחק, עם הארדן, פול ואריק גורדון ביחד. כריס פול מרוצה שהכדור יצא מהיד שלו ולא כל התקפה תלויה בו, בניגוד לימי הקליפרס וגם ג'יימס הארדן שמח לשחק מעט בלי שהכל תלוי בו".

וכאן חוזר הדיון לנושא הכישרון, שהארדן ופול אמורים להביא לשולחן במפגש ראש בראש עם הווריירס. הניצנים לכך נראו כבר בערב פתיחת העונה, כאשר פול, לפני שנפצע ובעיקר הארדן, הובילו קאמבק אדיר מפיגור דו ספרתי בתחילת הרבע הרביעי לניצחון חוץ דרמטי באורקל ארינה, בדיוק כמו שמורי חולם שיקרה בפלייאוף.

יוסטון רדפה אחרי פול עוד ב-2013 וכבר הכינה לו בובה מיוחדת לכבוד הצגתו בקבוצה, אך ברגע האחרון הוא האריך חוזה בקליפרס. פול שמר על הבובה ובקיץ, סופסוף הצטרף לרוקטס. הדרך בה סיים הארדן את הפלייאוף האחרון, עם 2 מ-11 מהשדה והתפרקות מביכה מול סן אנטוניו, הבהירה ליוסטון שהמרדף של האיש והזקן אחרי ה-MVP (סיים שני בשנתיים האחרונות) הוא נחמד ברמה האישית, אך עלול לעלות ביוקר. לכן, כעת, הארדן יזכה לכמה מנוחה שיצטרך ויחמיץ גם את המשחק הבא נגד גולדן סטייט בעוד כשבועיים, בשעה שפול יהיה זה שיתבקש לסחוב את הספינה עד אז.

"יש לנו חלון של חמש שנים עם פול והארדן להערכתי", אמר ד'אנטוני לאחרונה. "יש לנו הזדמנות להפוך למשהו מיוחד", הוסיף פול. יוסטון תהיה בפלייאוף גם השנה - זו לא ממש הצהרה פרועה. בשל כך, היא יכולה להרשות לעצמה גם לעשות ניסויים לאורך העונה וגם לאפשר לכוכבים שלה להירגע ולהגיע מוכנים לקרב האמיתי, נגד האובססיה שלהם.