ממזרים חסרי כבוד: כוכבי ה-NBA מרשים לעצמם יותר מדי

מה לעזאזל קורה ב-nba? רכבת ההרים של 2017, משיאים סטטיסטיים עד טריידים בומבסטיים, התחלפה בזירת wwe עם תפאורת כדורסל. בחודש האחרון, שחקן נגח בשופט, אלה פרצו לחדר ההלבשה של אלה, נעילת ראש, אגרופים, משטרה, מה לא. האם מדובר בשילוב חד פעמי של אירועים בלתי תלויים או שאדם סילבר צריך לדאוג לעתיד הליגה עליה הוא אמון?

נוהגים להשוות את העידן הנוכחי לאלו של שנות ה-80 וה-90, תקופות הזוהר של סנטרים מופלאים כמו קארים עבדול ג׳באר, האקים אולג׳וואן ופטריק יואינג. האגדה מספרת שכגארד חדירה לסל הייתה תחת איום של איבוד אצבע ובכלל כוכבי אותה תקופה מתרפקים כל שני וחמישי על כך שפעם היה פה קשוח יותר.

אז לא, גם החודש האחרון לא שינה אצלם את הרושם הזה. מספיק לראות את צ׳רלס בארקלי ושאקיל אוניל, שגדלו ועוצבו באותה nba אחרת, נקרעים מצחוק בעקבות הפרשה ההזויה בסיום המשחק בין הקליפרס לרוקטס, כשטרבור אריזה הוביל יחידת מסתננים להבקעת חדר ההלבשה של היריבה. הטריגר לצחוק היה הדיווח ש״משטרת la הוזעקה למקום כדי לטפל באירוע, אובר-ריאקשן לשיטתם של ענקי הדור הישן.

¿Qué hace Shaun Livingston? pic.twitter.com/bki76T4MVJ

— Anastasio Ríos (@Tasio93) December 4, 2017

ייתכן מאוד וצ׳אקיל צודקים. סדרת ההתפרעויות וההרחקות לא מזכירה את הקשיחות של פעם, כי אם מעשי קונדס ובריונות של ילדים. באתרים מובילים בארצות הברית כינו אותם temper tantrums, מונח שמתורגם פחות או יותר להשתוללות של ילד לקבלת תשומת לב. בכי, צעקות, כעס גדול ולפעמים גם אלימות. ואלה לא סתם ילדים, אלא ילדים שחושבים שמגיע להם הכל, שלא רגילים לשמוע לא.

המבחן הראשון של סילבר בתפקיד הגיע עם דליפת אמירותיו הגזעניות של דונלד סטרלינג, הבעלים של הקליפרס. תגובתו הייתה תקיפה, החלטית ולא השאירה מקום לספק לגבי סדר העדיפויות הערכי של הליגה. בלי בלבולי מוח, סטרלינג יילך הביתה אם ירצה או לא, כי אנשים כמוהו אנחנו לא רוצים כאן. לא בכדי ב-nfl גיששו לגבי האפשרות שיחליף ענף וינהל את הליגה שהמוניטין שלה נסחב בבוץ בכל פעם ששחקן מואשם בתקיפת בת זוגו, למשל. סילבר למד מסטרן כמה שיעורים בתדמיתנות וכיצד בונים מותג, אך השאלה שמונחת על שולחנו כעת מורכבת יותר מפרשת סטרלינג.

James Johnson and Serge Ibaka were both ejected after throwing punches in Toronto. pic.twitter.com/fuVZ0ZVt3I

— SportsCenter (@SportsCenter) January 10, 2018

בזכות גמישותו ופתיחותו, סילבר בנה את עצמו כקומישינר של כולם. איבוד הרסן של השחקנים, שסימפטום שלה הוא המלחמה שמבעבעת בינם לבין השופטים, מהווה אתגר כי קשה עד בלתי אפשרי לרצות בו את כולם. ״אני מקשיב לתלונות של השחקנים ואני גם מקשיב לתלונות של השופטים״, אמר סילבר בהתבטאות שקולה טיפוסית, ״ואמנם הנושא הזה מקבל הרבה תשומת לב, אבל בדקנו את המספרים לאורך השנים ואין מספר גבוה יותר של טכניות או הרחקות״. אכן, סטטיסטית אין ויכוח - כמות הטכניות העונה היא בקצב נמוך מב-9 מ-13 השנים האחרונות. עם זאת, העובדה שהסופרסטארים הכי גדולים מעורבים השנה בבלאגן - הרחקה ראשונה בקריירה ללברון, שלוש כאלה כבר לדוראנט - מטשטשת את הסטטיסטיקה וממחישה את המתח העצום בקרב השחקנים.

כריס פול לעג לסקוט פוסטר ששרק נגדו טכנית: ״הוא הגבר, משלמים כסף כדי לראות אותו״. דריימונד גרין אף הציע להחליף את כל סגל השופטים כי יש יותר מדי סכסוכים אישיים שמעיבים על ההתנהלות המקצועית. זה ביטוי נוסף לתחושת הזכאות של השחקנים, כי להם מותר הכל ומי שעומד בדרכם יש להחליפו. אפשר להגיד הרבה דברים על השיפוט ב-nba, אבל להבדיל מהאחות הקטנה שמעבר לים, שופטיה לא גונבים את ההצגה כפי שעושים פעמים רבות אלה ביורוליג.