הצל שלי ואני: מה מרגיז את לברון ג'יימס העונה?

הנתון הנוסף ואולי המדאיג יותר הוא נושא האיבודים. מספר 23 איבד בממוצע 5 כדורים למשחק בחודש הראשון של 2017, כאשר בשאר החודשים הוא לא הגיע לארבעה. כרגע ממוצע האיבודים העונתי של ג'יימס עומד על 4.2, הגבוה בקריירה.
 
חודש פברואר התחיל בצורה חיובית עבור הקאבס והכוכב וזה בא לידי ביטוי בהופעה האדירה מול וושינגטון. אך עדיין, הדבר הראשון שלברון התעסק בו אחרי המשחק לא הייתה שיא האסיסטים שלו או סל הניצחון המדהים, אלא הייתה תגובה לדיווח שהוא מעודד את הנהלת קליבלנד לבצע כל טרייד אפשרי על כרמלו אנתוני, כולל העברת קווין לאב. "זה זבל", התייחס לברון לשמועות ואז בחר להגן על הסגל הנוכחי של קבוצתו.

ניתן לפרש את התגובה של ג'יימס כהגנה על חברו לקבוצה ועל שמו הטוב, אבל בסופו של דבר היא מתווספת לעוד עניין שלברון מתעסק בו שלא קשור למגרש. זה התחיל עם הביקורת הפומבית נגד ההנהלה ("אני מקווה שאנחנו לא שבעים כארגון"), המשיך עם הריב המתוקשר עם צ'ארלס בארקלי בעקבות אותה ביקורת ("אני לא אתן לאף אחד לזלזל במורשת שלי") והמשיך עם התגובה לאותו עיתונאי ניו יורקי.

לברון מאז ומעולם אהב להתעסק בהרבה דברים שלא קשורים לכדורסל, אבל נדמה שבתקופה האחרונה מה שקורה מחוץ למגרש משפיע בסופו של דבר על היכולת של השחקן הטוב בעולם. מחצית מחייו לברון נמצא תחת אור הזרקורים. בגיל 16 הפך להיות תופעה לאומית ובגיל 17 הוא הופיע לראשונה על השער של המגזין הנחשב Sports Illustrated כשהכותרת לכתבה הייתה "הנבחר" ("The Chosen One").

העובדה שג'יימס אכן עמד בהר הציפיות שהיו על כתפיו הצנומות (התנפחו קצת מאז ימיו בתיכון) היא בהחלט מעוררת כבוד. למרות העובדה שכל צעד בחייו האישיים והמקצועיים היה תחת אין ספור עיניים, ג'יימס הפך לשחקן הגדול שהוא היום ולא סתם נבחר לסמול פורוורד הטוב בכל הזמנים ע"י ESPN.
 
בהקשר ישיר למשפט האחרון בפסקה הקודמת, נדמה שמה שמטריד יותר מכל את לברון כעת זאת המורשת שלו. למרות האישור על ידי רשת הספורט הגדולה בעולם שהוא אכן ה-SF הטוב בהיסטוריה, המלך אינו מסתפק בתואר הזה. הוא מסתכל הכי גבוה, למקום שבו יושב האיש עם הראש המגולח ושש טבעות מעטרות את אצבעותיו. האיש שהפך את המספר 23 לאייקון. האיש שנחשב לגדול מכולם. "המוטיבציה של היא רוח הרפאים שאני רודף אחריה", אמר בקיץ לברון שנשאל מה מניע אותו, "רוח הרפאים ששיחקה בשיקגו".

לברון חגג 32 בסוף 2016. שנה שעברה הוא התקדם עוד צעד אחד במרדף עם אחת ההופעות הגדולות אי פעם של שחקן בסדרת גמר ורשם הישג בלעדי עם הקאמבק מפיגור 3:1 לזכייה באליפות. אבל כנראה שהמסע הרביעי של לברון להגנה על התואר הולך להיות הקשה ביותר, כי חוץ מהמרדף שלו אחרי רוח הרפאים משיקגו, אחריו רודפת מפלצת חדשה בעלת חיבה לצליפות מחוץ לקשת, המפלצת ממפרץ סן פרנסיסקו.
 
קווין דוראנט עבר בקיץ לגולדן סטייט במעבר שהזכיר את עזיבת לברון בקליבלנד ב-2010 וכמו ג'יימס, גם KD ספג ביקורות קשות ביותר. אבל את דוראנט וחבריו החדשים הביקורת בכלל לא עניינה והם פשוט נראים נהדר, לעומת חבלי הלידה של מיאמי בעונת 2010/11.

לאחר הניצחון הגדול במשחק חג המולד נדמה היה שקליבלנד יצרה מחסום מנטלי מול הווריירס למרות התוספת של דוראנט, אך בתחילת ינואר כל התובנות הללו התנפצו לרסיסים עם ההתפוצצות של הלוחמים על הקאבס באורקל ארנה, במשחק שנגמר עוד לפני שהתחיל. לברון המזדקן לא יכול לבזבז פלייאוף שלם בהמתנה לחיזוק משמעותי בקיץ הקרוב, וזאת אחת הסיבות העיקריות לדרישתו לתוספת כוח רצינית עכשיו.
 
גם מחוץ למגרש לברון לא נחל הצלחה לאחרונה, כשתמיכתו בהילרי קלינטון לא עזרה לא לנצח במדינת אוהיו בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב וזאת הייתה אחת הסיבות העיקריות לניצחונו הסופי של דונאלד טראמפ. גם ליין הנעליים החדש שהוציא לא הצליח ברמה מסחררת.
 
הרבה השוואות נעשות לאחרונה בין לברון לשאר כוכבי עבר כדוגמת ג'ורדן וקובי בראיינט. אמרו ששחקנים גדולים אחרים לא היו יוצאים בביקורת "בכיינית" נגד הנהלה בתקשורת, אבל חשוב לציין שאותם שחקנים שיחקו בתקופה אחרת לגמרי, גם שחקנים שהיו בסביבה במילניום הנוכחי. בעולם כמו העולם היום, בו הדברים כל כך חשופים וכל כך ניידים, ובין היתר נשיא ארה"ב מנהל את ענייניו דרך הטוויטר, התגובה של לברון בהחלט מתקבלת יותר על הדעת. לא בטוח שהיא נכונה, אבל בהחלט מובנית.