אם את יכולת השיא של ג'ורדן פארמר נגד ריאל מדריד אפשר היה לצפות מראש פחות או יותר – זה עמד באוויר אחרי משחק חלש שלו נגד ברק נתניה, והתחושה היתה שהוא יתאים את עצמו לרמה הגבוהה – הרי שהמשחק המלהיב אמש הוליד מספר נתונים מעניינים וחריגים שקשה היה לראות אותם מגיעים.

מעל לכל, אני מדבר על התפוקה של יוגב אוחיון ביחס לשחקנים כמו ליאור אליהו, גיא פניני ותיאו פפאלוקאס. מי האמין שאחרי שסיים את שני משחקי הבכורה שלו ביורוליג נגד מילאנו ופרטיזן בלי נקודות וללא השפעה ממשית, אוחיון ישחק יותר דקות, יקלע יותר נקודות, יוריד יותר ריבאונדים ובעיקר ישפיע יותר על המשחק מאשר כל אחד מהשלושה?

אפשר לקחת מהניצחון על ריאל הרבה דברים להמשך, כמו למשל ההתנערות של דווין סמית' מהקיפאון והתגובה המיידית והחיובית שלו למשחקים החלשים שהציג. בעיניי, הנתון החשוב ביותר להמשך הנסיעה על המסלול הוא הנוכחות של יוגב. או נכון יותר, היעדר סימני כניעה מצדו. כנראה שאין לו כל כוונה להיות מקוטלג תחת המקרים של דרור חג'ג' או ליאור ליובין, רכזים ישראלים שהגיעו בעבר למכבי מקבוצות אחרות ולא מצאו את מקומם.

אוחיון. מרוויח את הדקות עם הרבה זיעה (יוסי ציפקיס)
אוחיון. מרוויח את הדקות עם הרבה זיעה (יוסי ציפקיס) | צילום: מערכת ONE

אוחיון הוא לא הרכז שיטיל אימה על כל אירופה. למען האמת, כשהוא על המגרש וצריך לזרוק לסל, בין אם מבחוץ ואפילו בחדירה לסל, התחושה היא שמכבי משחקת עם ארבעה ורבע שחקנים בהתקפה. הוא מ-ו-כ-ר-ח לשפר את אחוזי הקליעה שלו לשלוש נקודות ומחצי מרחק וגם את הסיומת בכניסה עד לטבעת, כדי שמכבי תשוב להיות קבוצה של חמישה שחקנים בהתקפה כאשר הוא על המגרש. הוא לעולם לא יהיה שחקן שנמדד במספר הנקודות שהוא קולע, אבל בינתיים, אוחיון מוכר מה שיש.

ומה שיש לו זיכה אותו אתמול ביותר דקות משחק משחקנים מצליחים וידועים ממנו, כאלה שמרוויחים יותר ממנו, מנוסים ממנו ורגילים לאווירה הססגונית של נוקיה כשהוא מלא.

אוחיון מביא איתו בראש ובראשונה אינטנסיביות. יש לו פוטנציאל, למשל, בזכות האתלטיות והנכונות להיות אחד הרכזים הישראלים הטובים ביותר מאז ומעולם בכל הקשור לצבירת ריבאונדים. הוא מכתיב לחץ משמעותי על הגארדים שממול ועכשיו גם רודי פרננדס יכול להעיד. נגד קבוצה מרובת גארדים עם רגליים זריזות, שמהווים איום משמעותי בכל שנייה ושנייה, הנוכחות ההגנתית של אוחיון היתה חובה. דייויד בלאט קרא את זה מצוין כמובן ואיפשר לו 21 דקות.

פרקינס (שי לוי)
פרקינס (שי לוי) | צילום: מערכת ONE

בלאט לא נהנה העונה מהמחויבות כמעט חסרת התקדים של דורון פרקינס לצד ההגנתי, שמשולבת עם נתונים פיזיים יוצאי דופן ואתלטיות מרשימה. ליד פרקינס אוחיון הוא אומנם לא יותר מאשר חיקוי דהוי, בלי לפגוע כמובן, אבל גם החיקוי הזה עדיין זז ונע ומחויב בהגנה הרבה יותר טוב מאשר שחקנים אחרים בקבוצה.

כמובן שאם מאמן ריאל ושחקניו היו כופים על אוחיון יותר ויותר זריקות מבחוץ, היה להם סיכוי גדול יותר ליהנות מההימור. מספיקות שתיים-שלוש החטאות כדי לפגוע בביטחון של שלו במעמד כזה, אבל בריאל העדיפו לשמור קרוב, ללחוץ לפעמים, ואז לגלות שיוגב חי מצוין במגרש הפתוח ויודע גם לעבור מצוין שחקן באחד על אחד.

ויקטור סדה (GettyImages)
ויקטור סדה (GettyImages) | צילום: מערכת ONE

אוחיון בתחילת דרכו. אירופה מלאה בגארדים מקומיים שלא הגיעו מעולם לממוצע נקודות דו-ספרתי ביורוליג, גם אם הקריירה שלהם נמשכה עשור או יותר. הם עושים את זה כי הם יודעים את חלקם ומבצעים אותו, ולא מנסים להיות גדולים ממה שהם. ויקטור סאדה מברצלונה, למשל, זכה בדרך הזו בשלל תארים עם ברצלונה. והוא לא טוב יותר מאשר אוחיון יהיה בעוד שנה-שנתיים.

לכל אחד המגבלות והיתרונות שלו וככל שמיטיבים להכיר בהם, כך הדרך תהיה חלקה יותר בעתיד. כל מה שאוחיון צריך לעשות כדי לצוף למעלה במשך תקופה ארוכה הוא שיפור מסוים של יכולות הקליעה. ברגע שזה יקרה הוא יוכל לשחק במכבי ת"א הרבה שנים ולהתניע את הקבוצה הגנתית או התקפית תוך שהוא שומר על הנישה הברורה שלו בקבוצה.