לסיים אליפות אירופה בין המקומות 20 ל-24 זו ללא ספק הקרקעית הנמוכה ביותר אליה ירדנו ומשם חייבים לעלות. אבל איך עולים?
קודם כל, חייבים לעשות חריש עמוק ולהפוך את האגף המקצועי באיגוד לעסק רציני: רק בישראל מנהל האגף שהוא המבקר הראשי של המאמן, הוא המאמן עצמו. דן חלוץ חייב להתנער משיקולים זרים ולתת לצביקה שרף את האגף המקצועי, האגף שאמור לבקר ולתת קונטרה למה שקורה בנבחרות ישראל. אין מתאים משרף להפשיל שרוולים ולשקם את הכדורסל: הוא כבר עשה את זה בעבר בקונסטלציות שונות.
הלאה – תפקיד מאמן הנבחרת חייב לעבור שדרוג ולהפוך לתפקיד המאמן הראשי של כל נבחרות ישראל. לשם צריך להביא שם גדול מסרביה ואופציות לא חסרות. מאמן שיקום בבוקר, יעבוד שעתיים באקדמיה, יבקר באימוני הקבוצות, ישגיח ויקרין על כל הנבחרות הצעירות של ישראל ובמקביל גם יסייע לבנות כאן דור המשך מוצלח ומצד שני ידאג שנבחרת ישראל תמצה את הפוטנציאל הטמון בה ומעלה.
לצערי אינני רואה כיצד במצב הפוליטי והכלכלי של איגוד הכדורסל מינוי כזה עובר. תכנית ב' אמנם צנועה יותר אך עדיין הרבה יותר טובה מזו הנוכחית: פיני גרשון, אחרי שעבר את כל מה שעבר בכדורסל – בגיל המתאים וברוח טובה – ינהל את המשחקים וייקח לצדו את ארז אדלשטיין שחייב להתנער משיוכי הזיל שלו ואת דן שמיר החרוץ והיסודי. עם שלושת אלו תהיו בטוחים, הנבחרת שלנו הייתה הולכת רחוק מאוד באליפות הזאת.
וכמובן קיימת האופציה הקורצת למנות את דיויד בלאט למאמן. השאלה אם דיויד ישיב לאיגוד באצבע משולשת אחרי שכבר קיבל את המינוי לפני יותר מעשור אך הוא נלקח ממנו בגלל איזה טופס חסר מוינגייט. אם יגיד כן, אין ספק שבלאט – אפילו שיהיה עסוק מאוד עם מכבי תל-אביב – ישדרג בהרבה את הנבחרת שלנו.
עושה הצרות יהפוך למנהל?
אחרי ההחלטות על הצוות המקצועי, חייבים לבנות אסטרטגיה הנוגעת לאופי הנבחרת והסגל שלה: לשחק בנבחרת ישראל זה כבוד גדול ומי שמסרב להיקרא לדגל שיורחק לצמיתות. בהתאם לכך צריך לבנות את מצבת השחקנים משחקן כמו מורן רוט שמגלם בעיני את הכדורסלן הישראלי היפה: ווינר, פייטר ושחקן שחי את המשחק. כמוהו, כגבוהים: הם לא חייבים להיות מוכשרים ויצירתיים כמו כספי, מספיק שיילחמו וירביצו. כי זה מה שהיה, יש ויהיה לנו למכור: פייט, פייט ועוד פייט.
גם הצוות הרפואי והעומד בראשו חייבים להתחלף. ב-1995, ליוויתי את נבחרת ישראל באליפות אירופה שנערכה באתונה וכבר אז נערמו תלונות נגד אותו רופא (שרק ד"ר רוסנובסקי מהכדורגל מתחרה בו על משך הקדנציה אבל יחי ההבדל הקטן) על אפליה בין כוכבים לשחקני סגל "רגילים". כשהולכתי את נבחרת האמנים בכדורגל למקום השלישי במונדיאל במוסקבה, בורכתי בצוות מקצועי ורפואי שאין כמוהו והמשותף לו שכולם ידעו את מקומם, אף אחד לא יצא מהריבוע שלו והמערכת תפקדה יוצא מן הכלל ובשקט.
אליפות אירופה יכולה להיות חוויה כל כך יפה. נבחרת ישראל יכולה להיות קבוצת כדורסל משובבת נפש. למה שלא נהפוך אותה לכזאת?