נבחרת ישראל לא שופעת הצלחות בזירה הבינלאומית, אבל בשנים האחרונות עושה רושם שנכנסה בה רוח חדשה - צעירה ואנרגטית יותר, כזו שקיבלה הערב (שני) תוספת כוח משמעותית שיכולה לעשות את ההבדל בין הצלחה לכישלון - דני אבדיה שמה. הכישרון הצעיר של מכבי ת"א, בהופעתו האחרונה לפני הדראפט, הוביל את הכחולים-לבנים ל-63:87 מוחץ על רומניה, תוך שהוא קולע 21 נקודות, והמשמעות: קטש וחניכיו סגרו חלון נבחרות מושלם.
ישראל הגיעה להתמודדות עם "עודף" ביטחון עצמי, שנבע מהניצחון המפתיע על פולין - אבל הסגל, שנראה היה די סופי, עבר טלטלה מאז. נכון, הנבחרת התחזקה בשחקני מכבי ת"א - דני אבדיה וג'ייק כהן - אבל כתוצאה מכך קטש בחר לוותר על מלך הסלים הישראלי, תומר גינת. רומניה, שהגיעה כאנדרדוג אחרי ההפסד לספרד, ספק ניצלה זאת בחלק גדול משלבי המשחק - ובכדורסל לא יפה לעין, היא נתנה פייט ראוי.
וכך, יצא לו לדרך הקרב המסקרן בדרייב אין. הפתיחה הייתה כל כולה ישראלית: האולם המלא נתן את אותותיו, חניכיו של קטש פתחו עם המון התלהבות ומהר מאוד פערי הרמות הורגשו - אלא שאז, כמו במשחק כולו, הרומנים העלו הילוך ולא נתנו לישראלים לברוח. ההפכפכות הזו איפיינה למעשה את המשחק כולו. ישראל הגדילה את היתרון, שכבר נשק כמה וכמה לדו ספרתי, אבל הרומנים חזרו פעם אחר פעם הודות לבעיה אחת שבלטה במשחק של קטש - המשחק העומד.
אם במשחק מול פולין הכוח של ישראל היה דווקא בעמדת הרכז (מקל ובלאט - 19 נקודות ו-18 אסיסטים משותפים) - אזי שהפעם הרומנים מצאו את הנוסחה לעצירת הרכזים של קטש והתרומה בהתאם: בלאט רשם משחק שלא ירצה לזכור (0 נקודות, 7 אסיסטים), ומקל התעורר רק ברבע האחרון ולמזלו של קטש, הוא דאג לשים את החותמת האחרונה על הניצחון.
ב"היעדרם", דווקא השחקן הכי צעיר בנבחרת - דני אבדיה - וחברו לקבוצה ג'ייק כהן, היו אלה שניצחו על המקהלה. השניים, שחסרונם הוסתר כראוי במשחק הקודם, קלעו יחד 38 נקודות משותפות, כולל 15/25 מהשדה ו-12 ריבאונדים משותפים. במחצית הראשונה התשובה של רומניה לצמד הייתה סדרת שלשות (ב-40%), אבל במחצית השנייה - וברבע הרביעי בפרט - האוויר נגמר וריצת 7:22 הכריעה את ההתמודדות לטובת ישראל.
כעת, בעוד שחקני הנבחרת יחזרו לקבוצותיהם, הפנים נמצאות כבר לכיוון החלון הבא שייערך בנובמבר. לנבחרת צפויה פתיחה קשה במיוחד לחלון הבא, בה יפגשו את נבחרת ספרד החזקה, כשלאחר מכן תארח החבורה של קטש את נבחרת פולין. במצב הנוכחי ישראל מוליכה את בית 1 והיא היחידה עם מאזן מושלם, אך האם זה יספיק לעלייה ליורובאסקט? ימים יגידו.
מהלך המשחק
פתיחת המשחק הייתה המשך ישיר לניצחון על פולין: הנבחרת פתחה עם המון התלהבות ועצרה את הרומנים על סל שדה בודד בארבע הדקות הראשונות. בינתיים, חניכיו של קטש חיממו ידיות ופצחו במטח שלשות - בדרך לריצת 2:12 חד צדדית. האורחת לא אמרה נואש וניצלה את העובדה שחניכיו של קטש הורידו את הרגל מהגז, כדי להשלים ריצת 0:7 נגדית ולרדת להפסקה בין הרבעים בפיגור מינימלי - 12:16 לישראל בסיום הרבע הראשון.
הרבע השני, כמו הראשון, היה די הפכפך. הוא התחיל עם ריצה נוספת של ישראל, שכבר נשקה לדו ספרתי, אך המשיך עם ריצת 2:10 נגדית של הרומנים. קטש הזעיק את דני אבדיה וג'ייק כהן מהספסל, ואלה הרימו את הקצב והחזירו את מרחק הביטחון לקטש - כאשר השני מעלה את מאזנו לדו ספרתי. מנגד, שלשה של ווטסון בפוזשן האחרון דאגה להוריד את הרומנים בפיגור 43:38 להפסקה.
קטש זיהה ששחקניו מתקשים במשחק העומד, עשה את ההתאמות בהפסקה והיתרון גדל לתשע עם פתיחת המחצית השנייה - אבל האורחת ניצלה נמנום הגנתי וקיזזה בהפרש, תוך שהיא שומרת על אחוזים גבוהים מחוץ לקשת. אבדיה שוב תפס פיקוד והשלים שש נקודות רצופות, וההפרש קפץ לראשונה במשחק לדו ספרתי, כשקליעות עונשין מדויקות הורידו את הקבוצות ב-56:65 לישראל לקראת הרבע המכריע.
הרבע המכריע כבר היה אופרה אחרת לחלוטין: הנבחרת עלתה חדה כבר מהפתיחה, ובעזרת מטח שלשות של מנקו את פניני השיגה את יתרון השיא שלה - 11 נקודות הפרש. הרומנים ניסו להישאר בתמונה, אבל גל מקל תפס פיקוד, העלה את מאזנו לדו ספרתי והיתרון רק תפס נפח עד לסוף ההתמודדות. בסיום, 63:87 לישראל, שעומדת במטרה ומסיימת חלון נבחרות מושלם.
