גועל נפש: לא היה צריך לקיים את הדרבי

רגע אחרי שהתיישבתי מול המקלדת כדי לסכם משחק, סדרה ועונה, הלכתי לבדוק את הטור המקביל של העונה שעברה. שכותרתו הייתה, מסתבר, אפוקליפסה עכשיו: קו פרשת המים בכדורסל. אז, ממש מזמן, לפני שנה שלמה, כתבתי על האלימות, על מופעי האימים, על הגועל. ובמבט לאחור, זה היה חתיכת טקסט נאיבי בואכה ילדותי.

ממש מזמן, לפני שנה שלמה, הייתי ביד אליהו הישן ובדרייב-אין. הרגשתי, ראיתי והרחתי את הקרחנה. הפעם הגיעה החוויה דרך המסך, והיא הייתה מחליאה לא פחות. ואין שום סיכוי שזה ישתנה בעונה הבאה, אם שתי הקבוצות הללו יגיעו שוב לגמר. ובעונה שאחרי. ובכלל. זאת כנראה גזרה משמיים אליה צריכים להתרגל, כל עוד אנחנו כאן. יהיו אולי ועדות, דיבורים, סיפורים, ברבורים, והכל חרטא ברטא. למה? כי אנחנו חברה חולה שלא רוצה או לא מסוגלת לעשות את המינימום כדי לנסות ולהחלים.

משטרת ישראל הפכה או הייתה, בעיני רבים, לארגון משולח רסן שיצא משליטה. שהוא חלק מהבעיה ולא מהפתרון. בהפגנות של שמאל, של ימין, של חרדים, של יוצאי אתיופיה, של אוהדים. שום אבוקה שבעולם לא מצדיקה את היחס לו זכו אוהדי כדורסל באדום, שכולה באו לראות כדורסל. לא אתמול, לא במוצ"ש ולא בכלל. נכון, יש לא מעט אוהדים אלימים שהכדורסל הוא בשבילם כסות כדי להתפרע. בהם צריך לטפל. לא באחרים. לא ככה.

הפועל תל אביב, לעניות דעתי המרודה, לא הייתה צריכה לעלות לשחק אתמול כדורסל. אי אפשר לשחק כדורסל בתנאים האלו ובמצב הזה. גם כי אסור להמשיך ולנרמל את אלימות המשטרה. גם כי אליפות זה נחמד, אבל החיים עצמם הרבה יותר. מכבי תל אביב, ואני כותב את זה תוך כדי גיחוך עצמי, הייתה צריכה להודיע במקביל שאם אלו המראות שבחוץ, היא מוותרת. מינהלת הליגה, שיש הטוענים שיש לה איזשהו קשר לליגת העל, צריכה הייתה להגיד שהאליפות השנה תוענק לשר לבטחון לאומי, למפכ"ל, למפקד או האחראי על האירוע. המינהלת, ולא משנה כמה פעמים יתראיינו ראשיה ויביכו עצמם ואת כל הצופה והשומע, איננה משקיפה מהצד שלא קשורה לאירוע.