sportFive1009183
צילום: ספורט 5
קליסקי. ההצהרה עלתה לו ביוקר (איגוד הכדורסל)
קליסקי. ההצהרה עלתה לו ביוקר (איגוד הכדורסל) | צילום: ספורט 5

הפועל ירושלים מציינת היום 16 שנה בדיוק לזכייה בגביע יול״ב, ובזמן שרוב הסיפורים עד היום היו בעיקר סביב וויל סולומון, דורון שפר והדינמיקה בחדר ההלבשה של שרון דרוקר, חלקו של קלי מקארתי, במידה רבה כמו הקריירה שלו, נותר מתחת לרדאר. לראשונה מאז הזכייה, סיפור הגעתו לירושלים באמצע העונה נחשף, וגם: מדוע ירושלים לא מינפה את ההצלחה והלכה ליורוליג בעונה שלאחר מכן?

בקיץ 2003 בירושלים ידעו שיכולה להיות להם קבוצה נחמדה, אבל עמדה מספר 3 הטרידה את דרוקר. השחקן הראשון שהונחת היה ג׳וני טיילור, שהגיע על תקן אתלט מרשים, אך במהרה התברר שהוא סובל מבעיה כרונית בברך. מנהל הקבוצה דאז, גידי דודי, משחזר: ״כשקיבלנו את הבדיקות והבנו שהברך שלו גמורה, הוא התחנן שלא נפרסם את סיבת השחרור כדי לא לפגוע בסיכויים שלו לחתום בקבוצה אחרת״.

המחליף היה ביל אדוארדס. ״דולר ביל״ היה בזמנו שם גדול, אך בשלהי הקריירה וגם הוא הגיע עם פציעה טורדנית בגיד האכילס. ״הוא היה כבד מאוד, איטי וגם לא טיפוס נחמד במיוחד״, מעיד דודי. הבא בתור היה אריק וושינגטון - שחקן נחמד אבל לא טוב מספיק. כל העת הזאת, שמו של מקארתי ריחף באוויר. דרוקר, שאימן אותו במכבי רעננה בתחילת העשור, הכיר אותו היטב וחשב להביא אותו כבר בקיץ, אך חשש שהוא דומה מדי למשה מזרחי ולכן רצה לנסות שחקן שיכול לתת גיוון וגם להוליך כדור.

שחקני ירושלים עם הגביע. הצדק נעשה עם מקארתי (Getty)
שחקני ירושלים עם הגביע. הצדק נעשה עם מקארתי (Getty) | צילום: ספורט 5

״רוצה להתערב שהוא יבוא?״
כשהתקבלה ההחלטה להיפרד מוושינגטון באמצע ינואר, בירושלים ידעו שהם רוצים את מקארתי, אז במכבי ראשל״צ. דודי משחזר: ״קלי התראיין בזמנו לערוץ הספורט ואמר שישמח להגיע. אנחנו רצינו אותו, אבל לא פנינו אליו כי הוא היה תחת חוזה. הגענו למשחק נגד ראשון, קלי היה ממש טוב (21 נקודות, 11 ריבאונדים - ר.כ) ואחרי המשחק הגיע אלינו משה קליסקי, שאז היה יו״ר מכבי ראשל״צ, והאשים אותנו שאנחנו גונבים את קלי. דני קליין אמר לו שאנחנו רוצים אותו, אבל מעולם לא דיברנו איתו. קליסקי הכריז שקלי לא ידרוך בירושלים, דני נדלק ואמר לו: ׳רוצה להתערב שכן?׳״. אחרי כמה ימים קליין רשם צ׳ק על סך 32 אלף דולרים והעביר למכבי ראשון תמורת קלי. מדובר בסכום גבוה במיוחד, שגם היום לא משלמים אותו על חצי עונה בלבד.

מקארתי הגיע לירושלים, לא לפני שנציג מטעם ראשון הגיע לדירה שלו כדי לזכות אותו על הדירה והחפצים, ואפילו ביקש ממנו את הטרנינג בחזרה. ״קלי כל כך נעלב, כי אלה דברים שלא עושים״, נזכר דודי, ״הוא סיפר לנו את זה בטון ממש נעלב. בכלל, הוא ספג יחס לא הוגן מקבוצות ששיחק בהן. בקבוצה מסוימת בישראל שהוא שיחק בה, הבעלים היה מעכב לו את השכר של החודש האחרון ומציב לו תנאי - רוצה לקבל את הכסף? בוא תחתום לעוד עונה. אלה היו סכומים של 30-40 אלף דולר, הוא לא חי מהיד לפה, אבל זה לא חיי עושר ולא בשביל זה אתה הולך לשחק מעבר לים״.

לא הרבה יודעים, אבל מקארתי היה, ועדיין, אדם דתי מאוד. ״הוא התפלל כל יום, כל היום״, מספר דודי, ״היה יוצא מהבית רק לאימון או למשחק, וזהו. לא בילויים, לא מסיבות, שום דבר. הוא פשוט לא יצא מהבית. כשהוא הגיע אף אחד לא באמת בנה עליו ברמה המקצועית, כי וויל ודורון היו הכוכבים, אבל לקראת הגמר ידענו שהוא יהיה משמעותי. דרוקר שלח את העוזר אבנר יאור לראות משחקים של ריאל, והבנו שהם מתכננים שמירה לוחצת מאוד על סולומון ועל שפר, במחיר של להשאיר את קלי ואת טונג׳י אווג׳ובי חופשיים. וזה בדיוק מה שקרה, וקלי ניצל את זה עד הסוף. הוא בלט במשחקים הקודמים וזה איפשר לו לבוא בשקט ולנצל את זה שלא ממש ספרו אותו״.

שפר. קיבל בונוסים רק על זכייה
שפר. קיבל בונוסים רק על זכייה | צילום: ספורט 5

התוצאה: ירושלים ניצחה את ריאל, ומקארתי קטף את תואר ה-MVP. דודי נזכר: ״בחדר ההלבשה אחרי הגמר הוא ביקש להשתמש בטלפון הנייד של הקבוצה, אז לא היו ניידים לכל השחקנים. הוא התקשר לאשתו בארה״ב ואמר לה בדמעות: 'בייבי, הגשמתי את החלום, אני ה-MVP׳. זאת היתה סצנה מאוד מרגשת שאני לא אשכח. הוא ממש בכה בטלפון כי הוא לא האמין שהוא מסוגל לעשות את זה ולהגיע לרמות האלה״.

אז אחרי שנים ארוכות של חוזים נמוכים ויחס משפיל, הצדק נעשה עם מקארתי, והחוזה הבא שלו בסנט פטסבורג כבר עמד על 850 אלף דולר. היום הוא מאמן במחנות כדורסל באלאבמה, עדיין אדם דתי מאוד, נעלם מהרדאר של הכדורסל האירופי, ללא נוכחות ברשתות החברתיות. את הטרנינג של ירושלים, אגב, אף אחד לא ביקש ממנו בחזרה.

למה ירושלים לא הלכה ליורוליג?
הזכייה בגביע יול״ב זיכתה את ירושלים בכרטיס הנכסף ליורוליג. אלא שבצעד שנושא עימו השלכות היסטוריות עד היום, המועדון החליט שלא להיכנס להרפתקאה. הסיבה היתה בעיקר כלכלית: בתקופה שלפני הארנה, היה נוצר מצב שבו על כל משחק בית במלחה, ירושלים היתה נאלצת לשחק 3 משחקי חוץ - בליגה, באירופה וביד אליהו, ובהנהלה חששו מכך.

״לוגיסטית זה יצר בעיה, למשל עם שלטי הפרסומת״, מסביר דודי, ״היום יש שלטי לד ואין שום בעיה, אבל לפני 16 שנה אלה היו שלטים שהיינו צריכים לשנע אחרי כל משחק, ולא היו לנו את הכלים האלה. בנוסף, אחרי הזכייה הקבוצה היתה צריכה לשלם 2.2 מיליון שקלים כבונוסים, וזה סכום שהיה צריך לשלם לצד החוזים לעונה הבאה. הכסף הזה פשוט לא היה קיים״.

נושא הבונוסים, מסתבר, היה סיבה עיקרית לאי ההליכה ליורוליג. דודי מסביר: ״לכל השחקנים היו בחוזים בונוסים על הזכייה. כשאתה מכין את החוזה, אתה מפרט את הבונוסים לפי שלבים, למשל 2,000 דולר על עליית שלב, 8,000 על חצי גמר, ולמשל 15 אלף דולר על זכייה. אתה יודע שאתה כנראה תשלם את ה-2,000 דולר ואת זה אתה לוקח בחשבון מבחינה תקציבית, אבל אתה לא חולם שאתה תשלם את כל ה-15 לכל השחקנים. היחידי שהיו לו תנאי בונוסים מיוחדים היה דורון שפר. אצלו לא היה בונוס על עליית שלב אלא רק על זכיות: 33 אלף דולר על אליפות, 33 על גביע ו-33 על גביע יול״ב. הוא עבד בשיטת הכל או כלום, בלי בונוסים על עליות שלבים. הסכומים העצומים האלו נחתו עלינו כרעם ביום בהיר, אבל אין ספק שההחלטה לוותר על היורוליג היתה טעות ענקית, חד משמעית״.