יש סיפורים שאי אפשר להסביר אותם, כאלה שאם נבחן על פי הנתונים היבשים, הצפי זה שהם יתפתחו לכיוון אחר לגמרי, כי ככה העולם עובד ואין מקום באמת לחלומות ולפנטזיות.
לנבן ספאחיה, מאמן מכבי ת"א כיום, יש ניסיון וארון תארים עשיר שאמור היה ללוות אותו בשורה של יועצים. אליפויות בקרואטיה, סלובניה, ליטא, ישראל, ספרד וטורקיה ומינוי יוקרתי לתפקיד עוזר מאמן אטלנטה הוקס מה-NBA היו אמורים לייצר לו שורה של יועצים בכירים, אנשי כדורסל מרחבי היבשת שיעזרו לו להתקדם.
יחד עם זאת, בשקט בשקט ובלי שאף אחד ידע, בתקופתו מחוץ לישראל למאמן הקרואטי היה יועץ ישראלי, אחד שלא התבייש לבקר אותו וגם לייעץ לו, למרות שטרם לו מלאו 18. לנער הזה קראו דן סלע זכרו לברכה, חלל צה"ל מעפולה, שפיתח מערכת יחסים יוצאת דופן עם מאמן מכבי ת"א.
אב ובן, אח גדול לאח קטן, חברים. בחרו את הסופרלטיב שיתאר את הקשר הבלתי אפשרי שנרקם בין השניים שהיו מדברים על בסיס קבוע. דן סלע לא היה ילד רגיל. בזמן שאחרים היו עסוקים בבילויים, הוא היה פריק של כדורסל, או יותר נכון גאון כדורסל. כשאומרים את המילה 'פריק' מתכוונים לאחד שנסע בין אולמות כדורסל ביבשת, ניהל רשימות מעקב ובמקביל תיכנן לבנות מערכת לאיתור שחקנים. ילד פלא, שאוהב, חי ומבין את כל מה שסובב סביב הכדור הכתום.
מילדותו, רק קבוצה אחת הייתה בלב של סלע: הפועל ת"א. הוא לא היה אוהד אדיש, אלא אדוק, כזה ששמים לב לאהדה שלו בכל רגע שנמצאים איתו. הוא סירב לעשות שימוש במוצרים של נותנת החסות של מכבי ת"א וגם אי אפשר היה למצוא בארון שלו שום פריט עם פס צהוב קטן, כדי שחלילה לא יזהו אותו עם היריבה העירונית.
אז איך נוצר הקשר המדהים בין השניים? סיפור קטן ימחיש את הלב הגדול שהיה לסלע. כשהיה רק בן 9 הילד מעפולה שצפה בכל משחק ומשחק, ראה איך במכבי ת"א מחליטים לסיים את דרכו של הקרואטי, והרגיש שנעשה לו עוול, שמגיע לו יחס אחר, למרות שספאחיה בכלל עמד על הקווים של היריבה השנואה.
השניים לא נפגשו מעולם קודם לכן, וגם לא היו להם חברים משותפים, אבל סלע החליט שהוא חייב לעשות מעשה, שיעיד על הלב הענק שאפיין אותו. בזמן שאחרים היו מביעים את מחאתם בטוקבקים או ברשתות החברתיות, סלע שם לעצמו משימה: להגיע לנבן ספאחיה ולהבהיר לו שיש אנשים בישראל שידעו להעריך את העבודה שלו, וזאת רק כדי להשאיר לו טעם טוב מהקדנציה בארץ הקודש.
"כאב לו הפיטורין של ספאחיה בתור ילד, אז אמרנו לו בתור הורים שאם זה חשוב לו, שימצא את הדרך להגיד לו. לא חשבנו שהוא יילך עם זה עד הסוף", שיחזרה אימו, איילת סלע, "איכשהו הוא יצר איתו קשר וכתב לו את אשר על ליבו ומאז נוצר ביניהם משהו מיוחד. גם אנחנו הופתענו".
"ספאחיה התרגש עד דמעות מהמחווה, הוא חשב שכבר שכחו אותו בישראל", אימו המשיכה, "מאותו רגע הוא אמר 'יש לך עוד חבר' והם הם נשארו בקשר".
אלה לא היו יחסים שנועדו לרצות את התקשורת ולשפר את התדמית של ספאחיה, אלא כאלה שהתנהלו מתוך חברות כנה ואמיתית, וחיבור בין אוהבי כדורסל שלא מושפעים משום גורם חיצוני. מה שהתחיל עם הודעות SMS הדדיות, המשיך לטיסות, הליכה למשחקים יחד ושיחות לתוך הלילה. ספאחיה הופתע מהידע הנרחב של הנער בכדורסל, שלא היסס לייעץ בזמן ואחרי משחק, כאשר השניים אף היו מנתחים משחקים ומהלכים.
"בהתחלה בתור ילד קטן זה מאוד ריגש אותו שמישהו כזה מתייחס אליו", אימו של דן סיפרה, "הוא היה שולח לו בהצלחה ושהוא שמח שניצח. ככל שהזמן חלף דן היה ממריא אליו למשחקים ולא התבייש לשלוח לו הודעות והמלצות עם מי כדאי לו לשחק ומה כדאי לעשות מול יריבות. נבן סיפר שהעצות האלו עזרו לו מספר פעמים".
ספאחיה העריך את חברו הישראלי, אבל ככזה שהכיר את עולם הכדורסל, ניסה להציע לו להתמקד בלימודים ובמוזיקה. לדן היו תכניות אחרות. הוא שינן מערכים, הכיר שחקנים ברחבי היבשת, נסע לצפות במשחקים לבדו, הלך למסיבות עיתונאים וגרם לבכירי הכדורסל בישראל להתפלא מההבנה יוצאת הדופן של מי שעדיין לא מלאו לו 18.
"נבן כל הזמן ניסה להסביר לו שהמקצוע נורא קשה ורע, ומישהו עם ראש מבריק כמו שלו צריך להתרכז בלימודים או במוזיקה כדי למקסם את היכולות שלו", אימו של סלע נזכרה.
על רקע היחסים הקרובים בין השניים, לדן היתה תמיד מטרה אחת: להפוך את ספאחיה לאדום. "דן פעם אחת הביא לנבן דגל של הפועל ת"א, אבל הוא לא הסכים להצטלם איתו", האם סיפרה, "הוא תמיד אמר לו שהגיע הזמן שלו להיות לאדום ולהפוך ל'נורמלי', אבל נבן נשאר צהוב".
בזמן שילדים בני גילו העריצו את שאראס ושחקנים אירופיים אחרים, סלע העריץ את דראז'ן פטרוביץ', אגדת הכדורסל הקרואטי, שהלך לעולמו בגיל 28 בצורה פתאומית. למרות שלא יצא לו לראות את מי שכונה "מוצרט של הכדורסל" כששיחק, הנער העריץ אותו, ואפילו עלה לקברו יחד ספאחיה כדי לחלוק לו כבוד.
"הקשר הזה נורא הפחיד אותנו כי קראו לו 'מוצרט של הכדורסל' וגם דן אהב מוזיקה וכדורסל", האם שיחזרה, "הוא נסע כמה פעמים לקבר של פטרוביץ' עם נבן שעזר לו להגשים עוד יעד. הדמיון הזה הלחיץ אותי ופחדתי מגורל דומה". הנער סיפר להוריו על החלום שלו ליצור קשר עם אימו של הכדורסלן האגדי כדי לחזק אותו ולהגיד לה עד כמה הוא רוחש כבוד לבנה ולחזק אותה.
סלע סיים את לימודיו בהצטיינות, ובעקבות העובדה שקפץ כיתה, נאלץ להמתין שנה עד לגיוסו לצה"ל. בשונה מילדים אחרים בני גילו, הוא ניצל את הזמן כדי להוביל את פרויקט פרחי ספורט העירוני. הנער עבר בין בית הספר השונים בעיר, הדריך קבוצות ספורט שונות, כשבעיר כבר ניבאו לו עתיד ורוד. "ילדים לא האמינו שהוא בן 18", איילת סלע אמרה, "העצות, הידע המקצועי והביטחון גרמו לחשוב שהוא בן 30".
באוגוסט 2015, סלע התגייס והחל בטירונות במסלול בו היה מיועד לשמש כמפקד. 16 ימים בלבד מרגע גיוסו, הוא התמוטט בעקבות מכת חום והלך לעולמו במהלך סדרת חינוך בירושלים, והוא בן 18 בלבד. המוות הטראגי היכה בהלם את המשפחה, ואת ספאחיה שאף הגדיל לעשות כשהמריא לישראל במיוחד על מנת לחזק את המשפחה ברגעים הקשים.
"מדובר בילד שפשוט היה חולה כדורסל. פשוט מבריק", רגב פנאן, מאמן הכושר של מכבי ת"א וחבר של המשפחה, סיפר בראיון לאחר האסון, "הוא הכיר כל שחקן שאי פעם כדרר, מכל מקום ומכל גיל. הוא אהב את המגרש וחי את הענף. הכרתי אותו דרך האימהות שלנו, שהן חברות. אני זוכר שבגיל 15 הוא כבר רצה להירשם לקורס מאמנים ,בווינגייט למרות שגיל הרישום היה 16. הוא עשה שמיניות באוויר כדי להירשם. ילד כל כך טוב, זו טרגדיה נוראית".
"ספאחיה לקח את זה מאוד קשה, הוא עזב את הכל באטלנטה ולהגיע לישראל בחשאי", האם סיפרה, "הוא בא אחרי השבעה, ביקר את הקבר והיה שם המון בכי".
"אני מרגיש נורא ורק רוצה לחזק את ההורים, איילת ומוטי, ברגע הקשה הזה", ספאחיה תיאר את התחושות מיד לאחר פטירתו, "מילים לא יוכלו לתאר את העצב שאני חש. הוא היה גאון כדורסל וכמו בן בשבילי". ו
כשהוא אומר בן, אז הוא באמת מתכוון לזה. מאז המקרה, גם כשהיה במדינות אחרות, ספאחיה דאג לדבר על בסיס קבוע עם המשפחה, ולמרות שיש לו שתי בנות משל עצמו, במשך כמה שנים הוא בחר להציב בתמונת התצוגה ב"וואצאפ" שלו תמונה של סלע ז"ל, וזאת כדי להנציח את חברו הטוב.
החיבור המדהים בין סלע לספאחיה ממחיש את הקשר המדהים שיכול להיווצר בזכות הספורט, כזה שמגשר על שוני, מרחק, אהדה, גיל ומוצא. דן הראה לקרואטי את הישראלי היפה: זה שלא מתלהם, לא מבקר, אלא בא מאהבה והערכה, ולא מפחד ללכת הכי רחוק עם החלומות שלו.
גם היום מורשתו של דן מונצחת על ידי הספורט שכל כך אהב. טורניר הכדורסל על שמו בעפולה, שם עזר לילדים בלימודים, נערך במשך כל שנה ואליו מגיעות קבוצות מכל אזור הצפון.
יהי זכרו ברוך.
