קבלת הפנים שנעשתה אתמול (שלישי) לאנשי התקשורת, שהגיעו למסיבת העיתונאים הלא מצולמת שידרה תחושה שמשהו חדש אכן מתחיל בהפועל ירושלים. כמעט כל עובדי המועדון נכחו בפגישה, בצעד שבא להפגין אמון בהם ובעבודתם, והבעלים החדש-ישן, או "שותף-מנהל" בהגדרתו הרשמית אייל חומסקי, שבהרבה מובנים מייצג את ההיפך מאורי אלון, הסתובב בין הנוכחים בטישירט של הקבוצה, מחויך מאי פעם, מסביר פנים מאי פעם, וגם זה בניגוד גמור למנטליות האדומה עד כה, שהקפידה על ריחוק תקשורתי.
החזות של המנכ"ל גיא הראל, תימצתה את התהליך שירושלים עוברת. הוא השיל מעליו כמה קילוגרמים טובים, ועכשיו הוא רזה כמעט כמו המבנה הארגוני של מקבלי ההחלטות, שהיה כחוש גם כך, וכעת מסתכם בשני אנשים בלבד: חומסקי והראל. אין "חברי הנהלה", אין "שדרת ניהול", אין "דירקטורים".
במתכונת החדשה, הראל יקבל סמכויות נרחבות עוד יותר והפועל ירושלים מודל 2018 ואילך הופכת למעשה לאחד הארגונים הריכוזיים ביותר בכדורסל הישראלי. אז נכון שעבור גוף האדם לרזות זה לרוב דבר טוב, אבל יש גם רזון שנובע מתהליכים לא בריאים. הזמן יגיד אם הרזון של הפועל ירושלים מגיע והולך למקומות חיוביים.
הראל טען שגם בקבוצות הבכירות ביותר באירופה, ההחלטות הגדולות מתקבלות ע"י אדם אחד או שניים. המנכ"ל עצמו כבר מזמן עובד כמו ארבעה אנשים, וכשנשאל על ידי אחת העיתונאיות אם זה לא יותר מדי, הוא הודה לה על הדאגה. כמאמר הפרסומת של חברה מתחרה במשרד הפרסום של חומסקי - אולי לקבוצות אחרות יש הנהלות רחבות, אבל אין להם הראל.
אירופה לאן?
המילה שחזרה על עצמה הכי הרבה במפגש היא "צניעות". ניכר שחומסקי והראל רוצים לשוות לירושלים החדשה אופי הפוך לחלוטין ממה שהיה בעידן אלון: לא עוד החלטות שמתקבלות מהבטן כי יש את הכסף לתקן אחר כך, אלא קבלת החלטות "מחושבת", "חכמה" וניחשתם נכון – "צנועה". וכמאמר פרסומת נוספת, "אין לנו מים לבזבז". האתגר הגדול ביותר של ירושלים יהיה בפן ההסברתי, כי עונת מכירת המנויים נפתחה והאוהדים יצטרכו להשתכנע ש"צניעות" היא לא רק מילה מכובסת לחסכנות.
העידן החדש עשוי להביא עימו כיוונים שירושלים עד כה לא הסתכלה עליהם. המעניין שבהם הוא המחשבה הרצינית לעזוב את היורוקאפ לטובת ליגת האלופות של פיב"א. מעבר כזה יכול לתת מענה כפול לשני צרכים חשובים: הראשון הוא זכאות למענק המנהלת בגובה של כ-650 אלף שקלים, סכום שבעידן אלון האדומים היו יכולים להתעלם ממנו באלגנטיות; השיקול השני הוא הצורך להקהות את הירידה ברמה שעלולה לבוא עם הסגל "הצנוע" שייבנה, וייתכן שמעבר לפיב"א יהפוך את ירושלים לקונטנדרית, לעומת קבוצת תחתית ביורוקאפ הקשה, מעמד שאליו התרגלה אפילו עם חשבון הבנק של אורי אלון.
מצד שני, לא מעט שחקנים בירושלים כבר מדברים בחדרי חדרים על אי שביעות רצונם מאפשרות המעבר לפיב"א. בנוסף, קיימת סוגיית זכויות השידור שביורוקאפ עשויה להניב סכום גדול יותר עבור ירושלים, וכן שאלת התדמית שבירידה לליגה השלישית בטיבה באירופה.
שקלים, לא דולרים
כיוון נוסף שבירושלים לא שוללים הוא החתמת ארבעה זרים בלבד, וגם כאן יש שירות כפול: זכאות למענק המנהלת של כ-250 אלף שקלים, והחתמת יותר ישראלים בשביל הגברת הזהות והרעב שבקבוצה רוצים לראות. אם ירושלים תבחר בקונספט של ארבעה זרים ופיב"א, היא סוגרת לעצמה נתח תקציבי של כמיליון שקלים מאותם מענקים. זה סכום שאלון היה נוהג להוציא בלי לחשוב יותר מדי, ואם צריך להצביע על השינוי העיקרי שירושלים הולכת לעבור, הוא להתחיל לחשוב בשקלים ולא בדולרים.
העיתונאים לחצו על חומסקי והראל להסביר את ההבדלים התקציביים הצפויים, והבעלים החדש אמר שהוא מקווה שהתקציב לא יפחת ביותר מ-15%. המבחן הראשון לשאיפה הזאת יהיה בגובה החוזים שיינתנו לשחקנים המובילים, שבתקופת אלון היו מוערכים באזור ה-400 אלף דולרים.
דבר אחד בירושלים נשאר דומה: העמימות. חומסקי והראל סירבו לחשוף את שמות המשקיעים שנכללים בקבוצה שאותה מייצג חומסקי, ורק הסכימו לומר שמדובר באנשי עסקים יהודים-אמריקנים שרוצים לתת בסתר ולא מעוניינים ששמם יהיה בכותרות. באופן תמוה הם גם התעקשו שלא לציין את שמו של הסקאוט שעובד עם המועדון, בטענה שאם יהיו כישלונות ברכש הם לא רוצים שהחיצים יופנו אליו.
ירושלים עומדת בפני עידן חדש. אורי אלון הצבעוני והמוחצן התחלף בחומסקי שמצד אחד אוהב לעבוד בצללים אך מצד שני משתולל כמו אוהד בזמן משחקים. חזון היורוליג התחלף ב"רעב, צניעות והישגיות", וחומסקי מדבר בגלוי על הרצון לראות 10,000 מנויים בארנה. בדרך, הוא הבטיח אתמול, יהיו כמה הפתעות.
