להתחיל מבראשית: הסגל של ירושלים התייצב

כצפוי, גם אחרי משחק מספר ארבע אנחנו ממשיכים ליהנות מפלייאוף מרתק, מלא בהפתעות. פלייאוף שבו יש התעלות של שחקנים, היעלמות של שחקנים, היסטוריה (מקום שמיני מדיח את מקום ראשון), וגולת הכותרת - שתי סדרות שהולכות למשחק חמישי על מקום בפיינל פור.

עירוני נהריה - הפועל ירושלים
זו הפעם השנייה שהפועל ירושלים הגיעה עם הגב לקיר, הפעם למשחק חוץ, סיטאוציה שבה אנחנו יודעים שהיא לא מצטיינת. הרוטציה התייצבה, כשחזרתו של אמארה סטודמאייר ושליחתו של אלסנדרו ג'נטילה מחוץ לסגל (ואף מחוץ לארץ) עזרה לגבש את הסגל לאותם אנשים שכבר היו בקרבות משמעותיים השנה.

ירושלים שלטה במשחק אצל עירוני נהריה, בשיאו הגיע היתרון כבר ל-13 הפרש. למרות זאת המתח, הלחץ, העצבים ובעיקר התבססות מוגזמת על יכולת אישית ללא איום ממשי בצבע (11 נקודות בלבד לאמארה סטודמאייר וריצ'ארד האוול) הביאה למשחק צמוד. נהריה לעומת זאת, שידעה שהיא צריכה רק ניצחון אחד בכדי להגיע לפיינל פור, רדפה ורדפה עד שכמעט השיגה את הניצחון המיוחל.

מכבי ראשון לציון - הפועל אילת
גם מכבי ראשון לציון הייתה במרחק 40 דקות מפיינל פור, אבל תצוגת נחישות של הפועל אילת או כמו שעודד קטש הגדיר אותה: "השחקנים היו על הרצפה יותר מאשר על הרגליים", בצירוף הופעת שיא של פריאיי הנרי עם 34 נקודות, הביאה את הסדרה למשחק חמישי באילת.

גם פה, החניכים של עודד קטש יצטרכו להיזהר ממחשבה שהבית יעשה את העבודה, כשבינתיים אילת צריכה למצוא את השחקנים שיחפו על היעדרו המשמעותי של רפי מנקו. השחקנים הישראלים אפיק ניסים, חנן קולמן, נאור שרון ורוברט רות'בארט יצטרכו להתעלות במשחק הזה מול שישה ישראלים איכותיים של ראשל"צ (גם עודד ברנדווין מצטרף למצטיינים).

לטעמי, המשחק החמישי הוא בראש ובראשונה מנטאלי. הקבוצות כבר לא יכולות להפתיע הרבה אחת את השנייה והנחישות, הלכידות והביחד הם הדברים שמנצחים משחקים כאלו.