יורד נולד. בעונה כל כך ארוכה, יש רגעים בודדים שמעצבים עונה שלמה. כזה בדיוק היה ההפסד אתמול של מכבי חיפה לבני הרצליה. כשאתה מוביל 20 הפרש ומשחק מצוין מחצית ראשונה, ואז קורס לחלוטין בארבעה-חמישה פוזשנים נגד אחת היריבות המרכזיות על הירידה - כך נולד רגע שמעצב עונה. כך נולדת קבוצה שיורדת ליגה.
בשניים וחצי רבעים מכבי חיפה נראתה קבוצה נחושה, דרוכה, כזאת שמבינה שלא משנה מה יקרה – היא מאולם היובל תצא עם ניצחון. אנג'ל רודריגס רשם סוף סוף משחק מצוין, הרכש החדש טרבור גאסקינס שוב התגלה כשחקן חיזוק לא רע בכלל, אבל שניהם לא הספיקו כדי לעמוד במומנטום שהרצליה בנתה לאט לאט, ותוך כמה דקות השחקנים של עופר רחימי הפכו מחבורת לוחמים לג'ובניקים חסרי אונים. גם רחימי עצמו התעכב שתי התקפות יותר מדי עם פסק הזמן המתבקש.
הניצחון של הרצליה שם אותה בחוף מבטחים בינתיים עם מרחק שני משחקים מחיפה האחרונה, ואריק שיבק אולי יכול להתחיל להסתכל למעלה אחרי שלושה נצחונות רצופים. רק בקשה אחת מאנשי הרצליה: יש לכם אולם ביתי, קהל צעיר וחשיבה נכונה עם להקת מתופפים נחמדה שיוצרת אווירה תוססת. אז למה להרוס הכל עם ווליום בלתי נסבל של מערכת ההגברה שיוצר חוויה טראומטית? תנמיכו קצת הווליום ותנו לקהל לדבר. וגם הכרוז לא באמת חייב לצרוח את נשמתו בכל התקפה.
אי של יציבות. אני רוצה לחלוק על התיאוריה שלפיה הפועל ת"א קבוצה לא יציבה. מדובר בקבוצה הכי יציבה בליגה, אחרת איך תסבירו את הרצף העקבי הבא מאז המחזור השלישי: שני ניצחונות-שני הפסדים; ניצחון-הפסד; שני ניצחונות-הפסד; שלושה ניצחונות-שלושה הפסדים; ניצחון-הפסד.
דני פרנקו לא צריך ללכת יותר מדי רחוק כדי לנסות להבין למה הקבוצה שלו רוקדת טנגו עם עצמה. הסיבה היא שיש לו יותר מדי שחקנים בינוניים בעמדות חשובות, או שהם שחקנים טובים בבסיסם אבל מציגים יכולת בינונית לאורך זמן. כזה הוא טוני גפני, שאחרי משחק בכורה מצוין חזר לאפרוריות. ואם מדברים על אפרוריות מה נגיד על מאט האוורד, אחד השחקנים הכי "פרווה" שנראו כאן בשנים האחרונות. וכמובן יש את טיי מקי, שזה רק עניין של זמן עד שהאדומים ימצאו את המחליף המתאים עבורו.
הבסיס של פרנקו הוא בסיס טוב. ג'רל מקניל הוא שחקן יוצא מן הכלל, רביב לימונד רק משתבח עם השנים, אדריאן בנקס רושם עונה טובה, תומר גינת צריך לקבל יותר קרדיט עד שגפני יתאפס על עצמו ואם רפי מנקו יתייצב בקליעה אז המצב של כולם יהיה טוב יותר. כרגע זה נראה שלהפועל ת"א חסר את הרכז שישליט סדר מאחורה ועוד שחקן מטרה בצבע.
מאחר שמבחינה תקציבית סביר להניח שרק החלפתו של מקי היא ריאלית, ופרנקו הוכיח בעבר שהוא יודע למצוא את הגניבות של אמצע העונה, אני מציע לא להספיד עדיין את הפועל ת"א, ויש לה סיבוב שלישי שלם לעבוד קשה כדי להשיג ביתיות בפלייאוף.
נהריה של דמעות. דיברנו על רגעים שמעצבים עונה, אז אצל עירוני נהריה זה רגע אחד מתמשך ובלתי נגמר. עם שני ניצחונות בלבד ב-12 המשחקים האחרונים, ורגע לפני שהסיבוב השני מסתיים, נהריה מציירת עבורנו תמונת תחתית ברורה יחד עם מכבי חיפה. אם שתי הקבוצות הללו לא יצאו למסע התאוששות כמו זה שנס ציונה והרצליה עשו בצורה מרשימה, הצפוניות הולכות להיאבק על הירידה עד המחזור האחרון.
כרגע זה נראה שלמרות שחיפה אחרונה, לנהריה יש את הסיבה הכי גדולה לדאוג. ההפסד אתמול לנס ציונה משלים הפסד כפול לכתומים, דבר שעלול להיות הרסני במחזורי הסיום, וכן יצר טריו הפסדים לכל הקבוצות שנאבקות איתה על הירידה, אחרי שהפסידה בסיבוב השני גם לחיפה ולהרצליה.
הכישלון של נהריה גדול במיוחד מכיוון שאם מסתכלים על הסגל שלה, הוא נבנה כדי לרוץ חזק בפלייאוף אם לא יותר מזה. אבל אלכס יאנג נראה כמי שמתעניין בעיקר בסטטיסטיקה, קורי וובסטר קלעי מצוין אבל בהפסדים האחוזים שלו דומים יותר לאחוזי השומן בקוטג', ויהונתן שולדבראנד ויפתח זיו נותנים את אחת העונות החלשות בקריירה. אז כשהישראלים בקושי מתפקדים, הזרים לא פוגעים, והמאמן מפגין אובדן שליטה עם הרחקה מביכה, הנה לכם מתכון מבטיח לירידה.
חולון בדרך לעונה היסטורית? אז הגענו לחלק הזה בעונה שכשגלן רייס ג'וניור רושם 23 נק' ו-14 ריבאונדים, זה נחשב משחק רע. וכשהפועל חולון נותנת משחק פושר, שבו היא מפסידה בריבאונד, מפסידה באסיסטים וקולעת באחוזים נוראיים משלוש – היא עדיין מנצחת. אה, וכל זה היה נגד מכבי תל אביב. רגעים שמעצבים עונה, זוכרים?
נזכיר שכל זה קורה בלי קורי וולדן. בהנחה שהוא יחזור בקרוב, שהכימיה הקבוצתית תישאר ברמה כל כך גבוהה, שדן שמיר יצליח להמשיך לחבר את חלקי הפאזל, ושגלן רייס יצלח את העונה בלי תקריות שבעבר הפריעו לו להראות את מה שהוא יודע – קשה לראות בנקודת הזמן הנוכחית קבוצה טובה יותר מחולון. שלושה חודשים לסיום העונה, זה נראה שיש שני אלמנטים שיכולים לנצח את חולון: השיטה, (פיינל פור, משחק רע אחד, שלום וביי) או היא עצמה.
פינת ההתנצלות. במשך עונה שלמה אנחנו מצפים ממאמנים שיידעו לקחת אחריות על הטעויות שלהם. שלא יפחדו מהמילה "כישלון". אנחנו בוחנים כל מהלך של כל שחקן, מבקרים אותם על מידת הרעב שהם מציגים, ולרוב משייכים את זה גם לחשבונות הבנק שלהם. אז אין סיבה שמי שמבקר אחרים, לא יבקר גם את עצמו.
בדיווח הראשוני על התקרית של נבן ספאחיה כתבתי כי מדובר היה בניסיון תקיפה. מזווית הראייה שלי עמוק בתוך מנהרת הירידה לחדרי ההלבשה, כך זה היה נראה באמת: ספאחיה רץ לעבר האוהד, התעמת איתו ועשה תנועה חדה נוספת לכיוונו. בתוך כל ההמולה וכמות האנשים במקום כל כך צר, בנוסף לעדות אנשי מכבי בעצמם שהודו שהם לא רוצים לחשוב מה היה קורה אילו לא היו מרחיקים את המאמן מהזירה, התמונה שעלתה היתה של ניסיון תקיפה שנמנע ברגע האחרון. באותם רגעים, אפילו אנשי מכבי כינו את האירוע "סופו 2".
צילומי האבטחה מהאולם בחולון סיפרו סיפור אחר, במיוחד מהזווית שמי שהיה בתוך המנהרה לא יכול היה לראות. ספאחיה אכן הגיע להתעמת עם האוהד, אבל ניסיון תקיפה לא היה שם. נכון, באמת אי אפשר לדעת איך זה היה נגמר אם הוא לא היה מורחק מהאזור, אבל אפשר לראות שספאחיה עוצר את עצמו, והדבר נגמר בעימות בלבד. אז טוב שלמדור הזה קוראים "הולך למוניטור", כי הלכתי וראיתי שטעיתי.
זה כמובן לא מוריד מחומרת האירוע, וגם ספאחיה עצמו מבין שמאמן כדורסל, במיוחד בקבוצה כמו מכבי ת"א, צריך להיות מעל הדברים האלה ולא להיגרר לפרובוקציה של אוהדים. ובאווירה כמו שיש בחולון, קל לדבר, קצת יותר קשה לעשות.
Follow @RoiCohen99