ספורט: פעילות שמטרתה השתתפות בתחרות, בבידור עצמי או בהנאה ודרכים אחרות
יש הרבה נושאים שעליהם ההחלטה לתת לשמעון מזרחי פרס ישראל יכולים לעורר דיון בעד ונגד– החל משיטות הניהול הכוחניות אך מניבות התוצאות וכלה בעברו הנקי מעשית אך המלא בתהיות לא פטורות (ולמרבה האירוניה אין דוגמא טובה לכך מההחלטה הנדונה שהתקבלה בהמלצתו של חבר ועדת הפרס טל ברודי).
על דבר אחד לא יכול להיות ויכוח: האיש שחרת על דגלו שתחרות היא דבר מזיק, שיש לרמוס את המתחרים לא רק במגרש אלא בעיקר מחוצה לו, ששונא כל תחרות אם היא מזיקה לאינטרס הצר שלו, שהמכביזם תחת ניהולו קיבל משמעות של הנצחון הוא לא מעל לכול אלא חזות הכול, האיש הזה הוא הכל חוץ מראוי להיות חתן פרס ישראל בתחום הספורט.
חינוך: עיצוב תודעת האדם, המשנה את אופני חשיבתו
חמורה מכך ששמעון מזרחי עומד לקבל פרס בתחום שמעצם הגדרתו נוגד את כל המהות של האיש ופועלו, היא העובדה שמי שחתום על הפרס הוא שר החינוך. מהו המסר אותו מעביר מר גדעון סער לילדים המשתתפים בספורט מכל סוג שהוא – לחתור לניצחון בכל מחיר? שהדרך להצלחה היא הנצחת והעמקת הפער בין החזק לחלש? שקפטילזם חזירי זו הדרך לזכות במדינה הזו בהוקרה גם בספורט ולא רק בפוליטיקה? שכוחנות זו הדרך?
לשר החינוך יש כאן אחריות שהיא הרבה מעבר לויכוח על "מוני פנאן – ידע או לא ידע" יש לו כאן אחריות שמשמעותה היא הליבה של התפקיד אותו הוא ממלא מטעמנו: לעצב את תודעת האנשים כאן כך שיבינו שלא זו הדרך. ולכן האופציה היא אחת ויחידה – לבטל את הבחירה הזו או להתפטר.
צביעות: התנהגות המתיימרת להציג כלפי חוץ תכונות אופי או התנהגות מוסרית נעלים יותר, כאשר בפועל אין הדבר תואם את המציאות
אפשר לצחוק על זה שחתן פרס ישראל המיועד לא מוכן ללבוש שום דבר אדום. אפשר לקרוא "פולקלור" לסיפורים על זה שסרב ללחוץ לאגדות כדורסל כמו בארי לייבוביץ' יד גם במסעות נבחרת רק משום שהעז לשחק בהפועל.
אפשר אפילו להיות מעוות תפיסתית – כי ספורט עושה את זה לאוהדים – ולהגיד שמכבי תל אביב היא הקבוצה של המדינה. זה יהפוך את העובדה שהצהובים קיבלו מיליוני דולרים של משלם המסים משך שנים ארוכות להגיונית, זה יהפוך את השקרים הבוטים על שחקנים מסוממים להגנה על שמה הטוב של ישראל, זה אפילו עשוי להסביר למה שחקנים נקנו ויובשו על הספסל – לא כדי שלא יהיה לאחרים חלילה, אלא כמובן כי אולי "המדינה" תצטרך אותם ביום קריאה. אפשר לעשות את כל זה, אבל זו צביעות במקרה הטוב. טמטום נראה יותר הולם.
כדורסל: משחק שמשחקים ברחבי העולם ובו אין שום חוק שקובע שמכבי חייבת לנצח
לצערי הכדורסל הישראלי שוב הפסיד לשמעון ומכבי שלו, ובאמת שלא נראה שיש לו זכות קיום. הדבר העלוב ביותר בכל הפארסה סביב הבחירה הזו (עד כה לפחות) זה רפיסות המתחרים. במקום לקום ולזעוק את זעקתם של האוהדים שלהם, במקום להגיד עד כאן לא נהיה יותר שטיח, במקום למחות - הם שותקים. ובשתיקתם הם מכשירים את השרץ, אותו שרץ שמקטין אותם והופך אותם ללא חשובים ומתוסכלים.
קשה להאמין אבל אולי מאוסישקין החדשה תצמח הישועה, אולי שם יגשימו את הייעוד של קבוצה שקמה על טהרת אהבת ספורט ופשוט לא יופיעו למשחקים שאמורים להיות נייטרליים ומתקיימים ביד אליהו או ישבתו עד ששמעון יחליט אם הוא מנהל את איגוד הכדורסל או את אחת הקבוצות. קשה להאמין.
סוף דבר
לא דיברנו על הפיצה, על ההתנהגות במשחקים וההתנפלויות על שופטים, על זה ששמעון הוא גם ממלא מקום יו"ר איגוד הכדורסל, על חלוקת התקציבים באיגוד, על היורוליג, על זה שגמר הגביע והפיינל פור מתקיימים ביד אליהו, על השיפוץ בנוקיה ועל מוני פנאן.
לא בגלל שהנושאים הללו לא חשובים ורק בגללם הוא לא ראוי לפרס כלשהו מחוץ לתחומי המועדון שלו. פשוט כי זה כל כך אבסורד בכלל להגיע אליהם כשמדובר על בנאדם שעשה הכל כדי להוציא את המהות של הספורט מהספורט ומקבל את פרס ישראל בתחום הספורט.
זה יום עצוב לכל מי שמאמין שמותר גם להפסיד בספורט ושיש יופי בעצם התחרות ולא רק בתוצאה הסופית שלה.
מוטי דה פיצ'וטו ערך בעבר בערוץ makoספורט. ולא, הוא לא אוהד של הפועל תל אביב או כל הפועל אחרת
>>> עמית סלונים חושב דווקא שאין ראוי משמעון מזרחי לפרס ישראל