אישה בשמלה ארוכה נכנסת אל הקיוסק שבחלק הדרומי של רחוב בן יהודה בתל אביב. היא מלווה בגבר מבוגר ממנה, זרותו ניכרת בפניו, חולצתו הלבנה והמכופתרת מסודרת תחת חגורת מכנסיו האלגנטיים. "היי, קובי, מה עניינים", פונה האישה אל הבחור שמאחורי הדלפק, "תראה מה הבאתי". היא מצביעה על הגבר שמחייך בחוסר הבנה ואז פורץ בצחוק נבוך. "lets drink a beer", היא אומרת לו באנגלית, שולפת בקבוקי בירה קרים מהמקרר, דוחפת את ידו הבאה לשלם. פקקי הבירה נופלים על הרצפה והיא בועטת אותם החוצה אל הרחוב. הזוג מתיישב על הספסל, הוא מלטף את כתפה, היא מניחה את הראש על כתפו.
"זאת, למשל, מוותיקות הרחוב", אומר קובי ופונה לסדר את המוצרים על הדלפק. "בת 40 בערך, אמא שלה נפטרה בלידה, המשפחה נידתה אותה. יש לה בעיית שתייה. הייתה אישה יפה מאד. עדיין יפה". הקיוסק שלו ידע זמנים יפים יותר, כשהרחוב הזה היה מלא במכוני ליווי ובדירות דיסקרטיות. הזונות והלקוחות שלהן היו באים לכאן, קונים סיגריות ומסטיקים, אומרים שלום. היום שקט כאן יחסית. בשעות הערב המאוחרות עדיין עוברים כאן אנשי הצללים על האופניים, משליכים כל כמה מטרים חופנים של כרטיסי ביקור. על חלקם שפתיים אדומות ודובדבן, על אחרים נשים עירומות. "כל הכרטיסים האלה זה מקומות של סרסורים שעובדים ביצחק שדה, במנחם בגין או מחוץ לעיר, רחוק מכאן", אומר קובי.
לפני כחצי שנה פשטה המשטרה על רבים מבתי הבושת ברחוב בן יהודה וסגרה אותם. "איזה 20 דירות נסגרו כאן. אני חושב שזה בעקבות מה שקרה בירקון 98", הוא אומר, מתכוון למקרה בו אישה שעבדה במשך 12 שנה במכון ליווי ברחוב הירקון 98, מאז שהייתה בת 16, שמה קץ לחייה באוגוסט האחרון. "זה עורר רעש תקשורתי וציבורי ולכן המשטרה פעלה – אבל תגידי לי את למי זה טוב? בטח לא לזונות. היו כאן איזה 40 או 50 נשים שאני הכרתי והיום הן לא כאן".
האם תופעת הזנות מוגרה והנשים כולן התחילו בחיים חדשים? התשובה היא לא. המשטרה אמנם סגרה עשרות מקומות בבן יהודה, אבל תל אביב עדיין מלאה במכוני ליווי, בדירות, בנשים העובדות לבד בדירתן או כאלה המגיעות לבית הלקוח או לבית מלון. יותר מכך, הסרסורים שהרגישו את החבל מתהדק על צווארם עשו שיקול עסקי והחליטו לתור אחר שווקים חדשים, בהם הפעילות בטוחה יותר. "אני מבינה מהשטח שבראשון לציון למשל מתחילות להתגלות לאחרונה תופעות של זנות", אומרת גבי לסקי, חברת מועצת העיר תל אביב מטעם מרצ. "בתל אביב יש מרכז סיוע אחד מאד מוצלח לזונות, סלעית, אבל במציאות אין מספיק תקציבים לטפל בהן ולכן גם אם סוגרים מקום אחד הן הולכות לעבוד במקום אחר, ויש עוד נשים שנכנסות למעגל. כל אישה שיוצאת מעולם הזנות זה חיים שניצלו, אבל כל עוד לא יחליטו שבאמת מדובר במצב חירום ושהמדינה צריכה להשקיע תקציבים כמו שהיא משקיעה בביטחון, נמשיך לראות את התופעות האלה. כל פעם במקום אחר".
מאיפה את מוכרת לי? כנראה מתל אביב
תעשיית המין שגשגה ברחוב בן יהודה בתל אביב במשך יותר מ-50 שנה. בשנות ה-60 הנשים עמדו ברחוב ואת הלקוחות לקחו אל חצרות הבניינים, בהמשך המפגשים עברו למכוניות עצמן, וכך למשל פסק דין משנות ה-70 מתאר נשים שנתפסו באמצע סגירת עסקה עם לקוח החונה את רכבו בבן יהודה פינת נורדאו, למשל. בהמשך התפשטה הזנות לרחובות רבים אחרים בתל אביב, ממש במרכזה, דוגמת דיזנגוף, פינסקר, בוגרשוב, הרב קוק, יונה הנביא, אלנבי והירקון, כמובן. לצד האנשים הקמים בבוקר לעבודה וחוזרים בערב הביתה, התנהל בעיר עולם מקביל, בדירות דיסקרטיות או במקומות המתחזים למכוני ספא, בו גברים מכל הסוגים פוקדים חדרים קטנים עם אורות עמומים וריח מתוק של ניקיון ומוות.
בחודשים האחרונים רבות מהדירות התרוקנו. "כולן הלכו", אומר מיקי, יליד בוגרשוב שחי ברחוב כבר יותר מ-40 שנה, "לפני חצי שנה סגרו את הכל. כאן ברחוב היו איזה שבע או שמונה דירות ושנים דיירי הבתים התלוננו ואף אחד לא עשה שום דבר. לא יודע מה קרה שהמשטרה התהפכה עליהם". "יש פעילות מאד אינטנסיבית של מחלק המוסר של המשטרה בתיאום עם הפיקוח העירוני", מאשרת לסקי. "שני הגופים התחילו לעבוד ביחד, ולכן יש יותר תאום מבעבר. גם מתחילים לפעול ביחד בנוגע לכרטיסי הזנות, וכך אפשר לעשות מבצעים שלא מסתכמים רק בקנס אלא בהחרמה והגשה של כתבי אישום. השיתוף הזה יוצר שינוי משמעותי יותר, ולאחרונה ישנם ניסיונות לסגור כמה בתי בושת ובגלל הפעילות המוגברת. גם הפרקליטות נכונה יותר להגיש כתבי אישום. אנחנו מתחילים ליצור שינוי במציאות".
אלא שגם לסקי יודעת שלשינוי הזה יש מחיר. הסרסורים, הממהרים לפתוח מקום חדש בשנייה בה נעצרות העובדות שלהם, המחויבות שלא להסגירם, מוצאים בחודשים האחרונים יעדים חדשים לדירות המסתור במקומות כמו ראשון לציון, פתח תקווה ורחובות. "יש מעבר הדרגתי של תעשיית הזנות אל הפריפריה. ראשון לציון מאד חזקה בזה", אומרת רני חלאבי, עובדת סוציאלית ומנהלת הניידת של מרפאת לוינסקי, אשר מסיירת מדי יום מזה עשור בתל אביב והסביבה כשעליה שתי עובדות סוציאליות, רופאה מתנדבת ומנטורית שבעברה עבדה בזנות. אנשי הצוות עוברים בין המוקדים המוכרים למרפאה, נותנים חיסונים ועורכים בדיקות לנשים וללקוחות החפצים בכך. "לעתים קרובות נגיע למכון בראשון לציון ונראה פנים מוכרות. מתחילה שיחה, מאיפה את, את מוכרת לי, ואז מסתבר שהיא עבדה בתל אביב, במקום שהמשטרה סגרה".
באתר האינטרנט "סקס אדיר", הכולל בין היתר דיווחים של גברים על מכוני ליווי , מופיעות כתובות של בתי בושת המפוזרים בארץ. רבים נמצאים בראשון לציון, ובין היתר תוכלו למצוא צמיחה של שירותי הזנות גם בבאר שבע, חולון, בת ים, פתח תקווה וטבריה. רוב מכוני הליווי המתחפשים לספא ממוקמים באזורי התעשייה, ליד נגריה או משרד, בין מאפיה לשיפודיה.
"עבדתי בקרליבך", מספרת רוזה, פליטה מאריתריאה אותה אני פוגשת מחוץ לאחד המכונים שבאזור התעשייה של ראשל"צ. "המשטרה סגרה את המקום האחר, אז באתי לכאן". במקום אחר, לא רחוק מכאן, עובדת ניקול. היא רק בת 18, כבר שנתיים שהיא זונה. "אני לא כמו נשים אחרות, אני מפיקה מזה את המיטב", היא מתעקשת. "עם הכסף שאעשה אוכל להתקדם בחיים, להראות שאני לא רק הגוף הזה, שאני שווה משהו. גם הבוס שלי אומר לנו שאלה לא חיים לבן אדם. ואני מסכימה בעקרון, אבל מה לעשות, אני צריכה להתפרנס והכל יקר פה ואין לי גב. אז זה לא יהיה בתל אביב, אז זה יהיה במקום אחר".
היא מגיעה לעבודה בשעות הצהריים המוקדמות ויושבת עם חברותיה מול מסך פלזמה המקרין את המתרחש מבעד למצלמות המרשתות את הבניין. "מעשנות סיגריות, מקשקשות, מחכות", היא מסכמת. רוב הנשים העובדות כאן, באזור התעשייה של ראשון לציון, אינן מתגוררות בעיר. חלקן באות מתל אביב, האחרות גרות בחולון, פתח תקווה, רמת גן. שווה להן לעשות את הדרך הארוכה רק מהפחד להיחשף, לפגוש באדם מוכר בחדר עם מיטת המסאג' המתקפלת. רובן אמהות חד הוריות ויש כאן גם נשים בהריון. כולן מספרות כי יש להן בן זוג קבוע, בדרך כלל הוא יהיה הסרסור או אחד שחי על חשבונן. "הזנות חיה ובועטת ומתפתחת, זה כבר לא כמו שהיה לפני עשרים שנה", אומרת ריטה אליהו, עובדת סוציאלית במרפאת לוינסקי. "יש מגוון עצום של נשים שפונות לזנות ואין להן אלטרנטיבה אחרת, לא מספקים פתרון שבאמת יכול לעזור להן לצאת מהמעגל הזה".
הזנות תמשיך, כי העוני נוגס בכולם
זנות אינה בלתי חוקית בישראל, אך סרסרות בהחלט בלתי חוקית – וכך, באופן אירוני כמעט, מספיק ששתי נשים ישכרו יחד דירה ויעבדו בה בזנות, כדי שהמשטרה תעצור את שתיהן בעילת סרסור אחת בשנייה. רק השבוע פורסם בעיתון הארץ כי המדינה משקיעה בסך הכל 22 מיליון שקלים במלחמה בזנות מדי שנה - תעשיה המגלגלת 1.2 מיליארד שקלים בשנה ומעסיקה מעל 12 אלף איש, רובם נשים.
רונית (שם בדוי) שעובדת בזנות מעל עשור צוחקת כשהיא שומעת את המספרים. "קחי את מספר הזונות ותכפילי בעשר", היא אומרת. "הזנות לא רק שהולכת להעלם, אלא היא גדלה והיא תמשיך לגדול. וזאת אחת הסיבות שהענף הזה מתפתח בפריפריות. זה לא רק הפעילות של המשטרה בחצי השנה האחרונה, שבאמת התגברה מאז המקרה בירקון 98, זה העוני, המצב הכלכלי שהולך ומתדרדר. מתקשרות אליי ילדות בנות 18 משדרות, מירוחם, מדימונה, מבקשות לעבוד. איזו אלטרנטיבה יש במדינה שלנו, כשאפילו זוג לא מצליח לשרוד את החודש? הזנות תמשיך להתרחב גם לערים הבורגניות כי העוני המתפתח כאן נוגס בכולנו".
המשטרה פועלת בכוח כדי למגר את התופעה בתל אביב.
"המקומות נסגרים ומיד נפתחים במקום אחר. אי אפשר לעצור את זה, בטח לא בכוח הזרוע. בארץ הזנות חוקית למעשה רק ברחוב, כי משתלטים וסוגרים את הדירות. זה באמת מה שמעדיפים? שנשים יעבדו ברחוב, חסרות הגנה? זה הגיוני?"
בערים אחרות המצב שונה?
"כן, בוודאי. שם אם יש לך מכון, אז הוא יהיה באזור התעשייה, איפה שלאף אחד לא אכפת ואף אחד גם לא מתלונן. באזור התעשייה של ראשון לציון המכונים מתחבאים, נבלעים בתוך כל מיני בניינים מלאים בעסקים. כשאת צעירה מאד ומפחדת, את לא בהכרח תלכי ישר לאיזו דירה במרכז תל אביב, תעדיפי משהו מוסתר יותר כמו כאן, ואת גם לא תעבדי באותה העיר בה את גרה, כמובן. יש המון נשים שמגיעות ברכבת מחיפה לתל אביב, ועכשיו בראשון לציון יש נשים שבאו במיוחד מתל אביב".
במשטרה מודעים לתופעה, אך מתעקשים כי במסגרת הכלים שעומדים לרשותם – הם עושים את המיטב. "מחלק מוסר קיים אך ורק במחוז תל אביב ואנחנו אמונים על הטיפול הן בבתי הבושת והן בבתי הימורים", אומר גורם במשטרת מחוז תל אביב. "אנחנו עובדים בשביל האזרחים וכל פעם שמגיעה תלונה על מטרד אנחנו נותנים את מירב תשומת הלב. מבחינתנו הנשים שעובדות בזנות הן קורבנות עבירה ואנחנו לא פותחים להן תיקים, אלא מחפשים את הסרסורים והסרסוריות, וכך הצלחנו לסגור במהלך השנתיים האחרונות מספר רב מאוד של בתי בושת".
אבל הנשים שעבדו שם פשוט עוברות למקומות אחרים, רחוק מטווח הראייה שלכם.
"ברור לנו שתופעת הזנות תמשיך להתקיים וברור שיהיו נשים שימשיכו לעבוד בזנות גם אחרי שנסגור את המקום בו היא עובדת עכשיו, אבל משטרת ישראל מטרתה לתת שירות לאזרח שמתלונן כי בבניין מגוריו, איפה שיש ילדים קטנים או נשים שחיות לבד, כל הזמן מגיעים גברים ודופקים בדלת. אני מודע להתפתחות הענף בערים אחרות, אבל גם שם מנסים לפעול לסגירתם של המקומות האלה".
"שלא יגידו שאי אפשר למגר"
אל הבניין בו עובדת ניקול נכנס לקוח. הוא מצלצל בפעמון, ממתין שהפקידה, בדרך כלל זונה שקודמה ומשמשת גם כ"קוף" (זאת שתיקח על עצמה את האשמה במידה ותתפס), תפתח לו. הוא נראה מבויש, ראשו מורד מטה. גם הוא מסתיר סוד, כיוון שרבים מהגברים הבאים לכאן הם גברים נשואים, בשנות החמישים לחייהם, וגם הם לא בהכרח מתגוררים בסביבה. הדלת נפתחת ואפשר לשמוע את Must have been love של רוקסט מתנגן. אני מספיקה לראות אישה בתחתונים ובטן הריונית, ראשה רכון לאחור ועיניה עצומות. "פעם הייתי לוקח תיירים שהיו עולים למונית לבית זונות בקרליבך", אומר נהג מונית המסיע אותי בעיר. "אבל סגרו את המקום וסגרו מלא מקומות אחרים בעיר. אני מפנה את התיירים לאינטרנט, שיחפשו שם. יש גם בתי מלון שעובדים עם בחורות, אבל אלו בתי מלון פחות קלאסה, יותר שלושה כוכבים, כאלה".
האם כך נראית המלחמה הישראלית בזנות? העברתן של נשים לאותה עבודה בפריפריה? אם תשאלו את עידית הראל שמש, מרצה ומייסדת מרכז מיתוס ומנכ"לית לשעבר של מכון תודעה הפועל להעלאת המודעות בציבור ובקרב קובעי המדיניות להשלכותיה הקשות של תופעת הזנות, שום פתרון משמעותי לא יתפתח כל עוד כולם נמנעים מנקיטת עמדה ברורה. "בשביל שהמדינה תחליט להילחם בתופעה היא צריכה קודם כל לרצות ולהגדיר את התופעה כמשהו שרוצים להיאבק בה", היא אומרת. "מתחילת שנות האלפיים מה שהמדינה שמה לנגד עיניה זה המאבק בנשים זרות נסחרות - והיא באמת הצליחה במלחמה בתופעה, אז שלא יגידו שאי אפשר למגר את הזנות. בשנת 2007 תוקצבה התוכנית הלאומית להוצאת נשים ממעגל הזנות ב-15 מיליון שקלים, אבל בשביל שהתוכנית תכנס לספר התקציב הסכום ירד ל-10 מיליון והיום היא עומדת על פחות מ-8 מיליון.
התוכנית הלאומית שמשרד הרווחה אחראי לה כוללת למעשה שלושה מרכזים: "סלעית" בתל אביב, "אופק נשי" בחיפה ו"בשבילך" בבאר שבע – אבל בערים רבות אחרות אין מענה, והתופעה ממשיכה לפרוח. "מנסים לחוקק פה חוקים מונעים, כמו חוק הפללת הלקוח", אומרת יעל גור, מנהלת מרפאת לוינסקי, ומתכוונת לחוק אותו אימצה ממשלת שבדיה, במסגרתו מוגדר האדם הצורך את הזנות כעבריין. בשבדיה הוא העלה לכותרות את הפנים המצולקות של תופעת הזנות, אך גם זכה להתנגדות, בין היתר גם על ידי העוסקות בזנות, הטוענות כי יבריח את הלקוחות, יחסל את פרנסתן וגם ידחק אותן למחתרת ובכך יסכן אותן פיזית. "אישה בזנות שנשללת ממנה האפשרות לעבוד בזה, הקרקע תחת רגליה נשמטת. תארי לך אישה פגועה שלא עברה שיקום ונמצאת עדיין במערכת לא פשוטה של משפחה פוגענית, הורות יחידנית, רישומים פליליים. כשלוקחים ממנה את האפשרות לעבוד בזנות מקשים עליה, כי יש לה מעט מאוד דרכים להמשיך הלאה. יכול להיות שהיא סובלת מפוסט טראומה. לנשים כאלה חייבים להצמיד טיפול פסיכולוגי לאורך שנים".
אז הסגירה המאסיבית של המקומות בתל אביב חסרת משמעות?
"זאת קוסמטיקה. זה לא פתרון עבור הנשים".
הדוגמה הטובה ביותר למצב היא כנראה זו של התחנה המרכזית בתל אביב, הנחשבת למקום הנמוך ביותר אליו מגיעות נשים העובדות בזנות, בדרך כלל אחרי שעבדו בדירות והתדרדרו לסמים. סיבוב באזור מבהיר כי כאן מתעסקים בדבר אחד: הורדת הזנות למחתרת. ניידת ובתוכה שוטר ושוטרת עוברת עם כרוז ברחוב בו עובדות נשים בחדרים זעירים ומודיעה תוך כדי צחקוקים "תסגרו את כל הדלתות, תכבו את האור, אתן יכולות לעבוד משש עד שמונה, אם תעבדו אחרי כן, תקבלו קנס".
"אין חוק כזה, הן לא יכולות לקבל קנס", אומרת ריטה אליהו ממרפאת לוינסקי. "אז עכשיו נזכרו בהן, למרות שהן לא מעניינות את המשטרה באמת. את רואה את זה ביחס כלפיהן. כל עניין הניסיון הזה לנקות את העיר הוא עניין פוליטי, מעין מומנטום שנוצר גם בעקבות מה שקרה באלנבי 40. לא נותנים להן לעבוד ולא נותנים להן פתרון, אז הן אומרות 'אין לנו ברירה, נרד לרחוב, נעבור למקום אחר'".
מעיריית ראשון לציון נמסר: "ראשית, נדגיש כי הסמכות והאחריות למניעת פשיעה בערי ישראל היא בידי המשטרה. עם זאת, החברה לביטחון בראשון לציון פועלת בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה בניסיון למגר את התופעה. פקחי החברה לביטחון מתחקים אחר מחלקי כרטיסי הזימה והעומדים מאחוריהם ורושמים להם דוחות. פקחי החברה לביטחון אף מצטרפים לצוותים משטרתיים בפשיטות יזומות על מקומות אלו. לאחרונה, אף קיימו המשטרה והחברה לביטחון פעילות יזומה באזור התעשייה ואיתרו במקום עובדת קטינה. הנושא הובא לבית המשפט והמקום נסגר על רקע פעילותו. בנוסף להיבט הפלילי, העירייה אף בוחנת במקרים אחרים הגשת כתבי אישום בגין שימוש חורג בנכס. נציין, כי החברה לביטחון עושה שימוש במאות מצלמות שפרסה העירייה ברחבי העיר במטרה להרתיע גורמים עבריינים מביצוע מעשי פשע ואלימות במרחב הציבורי".