עולה על אזרחית

אם את לפני חתונה, או אם את בחורה בישראל, את בטח כבר מכירה את הדרכים שבהן אפשר לקבל סטטוס "נשואה" בתעודת הזהות: או בדרך האורתודוקסית, יענו רבנות, רבנים, חתימה על כתובה ושבירת הכוס, או בדרך האזרחית, בלי שומרי כשרות או תפילות לאל. חתונה אזרחית מתקיימת לרוב חו"ל (בקפריסין כבר היית?) ואחריה אתם חוזרים לארץ, מראים לפקיד במשרד הפנים אסמכתה לנישואים (אם אתם בעניין של להירשם ככאלה) ואז מקבלים את הסטטוס הנחשק. שני סוגי הנישואים נחשבים תקפים בחוק שלנו, והזוגות זכאים לאותן זכויות. מה שכן, בשלב הגירושים כולם עוברים ברבנות.

יחד עם זאת, אפשר לומר שאנחנו עדיין חיים במדינה שמרנית שבה הדת תופסת מקום נכבד. הרבה אנשים סבורים שזה חשוב להינשא דרך הרבנות וזה יוצר לא מעט בעיות: לרבנות יש את הכוח להחליט עם מי להתחתן ועם מי לא (לדוגמה, בעלי שמות משפחה של כהן או כהנא שאינם יכולים לשאת גרושה). רק יהודי רשאי להתחתן עם יהודי ואם יש ספק לפי ההלכה כי אחד הצדדים יהודי לא מאשרים חתונה. במצב כזה נותר להתחתן רק בחו"ל, לשוב לארץ ולקבוע עובדה. גם הגירושין ברבנות אינם קלים – אין דבר כזה גירושים מהירים. הדיינים שואפים למנוע את הגירושים, וזה הופך את התהליך לארוך וכואב יותר.

אז יאללה, תעלי על אזרחית

חתונה אזרחית משמשת בעיקר במצבים שבהם הרבנות לא מקבלת יהדות של עולה חדש. היא כמובן רלוונטית עבור זוגות אשר לא מוכנים לחכות שהרבנות תאשר להם חתונה, ויש אחוז קטן יחסית שפשוט לא רוצה להתחתן ברבנות כעניין עקרוני. האם את אחת מאלה? אם כן, זה לא אומר שאת לא יכולה לעשות מסיבת חתונה. לזוגות רבים החתונה היא יותר טקס המכריז על אהבתם ומחויבותם מאשר אירוע בעל משמעות דתית.

ויש לך עוד אופציה, עדיין דתית, אבל לא אגרסיבית: חתונה רפורמית. הרבנות האורתודוקסית לא מכירה ברבנים הרפורמים, לכן הטקסים האלה אינם מקנים מעמד של נשואים על פי הרבנות, אבל יש כאלה שמוכנים לשאת את זה, ולו בגלל ההבדלים המהותיים בין שני הטקסים: בחתונה רפורמית ישנה החלפת טבעות הדדית בעוד שבחתונה אורתודוקסית רק הגבר מעניק טבעת, הכתובה היא בעברית, ללא ציון סכום כספי לאישה בעוד שבחתונה אורתודוקסית הכתובה בארמית והגבר מעריך את האישה בסכום כסף.