הוא פולני - היא תימניה. היא רוסיה - הוא עירקי: זוגות רבים בישראל מגיעים היום מרקעים שונים ועדות שונות, ומטבע הדברים, המאפיינים האלה מציבים אתגרים למערכת היחסים. למשל, צרכים שאינם מסופקים מצד בני הזוג ומערכת ציפיות רגשית שפשוט אינה מובנת לפרטנרים שלהם. במצב כזה בני הזוג עלולים להיכנס למעגל של כעס ומרמור בלי להבין מה מקור הבעיה ובלי יכולת להגיע לעמק השווה ביניהם, אף על פי שפשוט כל כך לתקן את המצב אם מבינים ממה הוא נובע. הנה לדוגמה מקרה אחד מתוך שלל הדוגמאות שאני נתקל בהן בקליניקה. השמות כמובן בדויים וגם הפרטים המזהים.
קראו גם: שפיכה מוקדמת: זה קורה לכולם, כנראה שגם לכם
הרקע התרבותי כמכשול
ג'קוב הוא איש מחשבים בן ארבעים שגר באשדוד. הוא נולד במרוקו ועלה לבד לארץ לפני יותר מעשרים שנה. הוא גדל במשפחה קרה למדי מבחינה רגשית. אשתו, קארין, גם היא בת ארבעים. היא נולדה למשפחה יהודית-צרפתית מאלג'יר ועלתה לארץ לפני עשר שנים בעקבות פגישתה עם ג'קוב. מאז היא מתגעגעת לפריז ומתקשה למצוא את מקומה בארץ. היא לא עובדת מחוץ לבית, מגדלת את שלושת ילדיהם ומסרבת לדבר עברית או להתאקלם. כמה פעמים בשנה קארין נוסעת עם שלושת הילדים לבקר את משפחתה בפריז. הוצאה כספית זו מאוד כבדה עבור הזוג.
אפשר היה לצפות שבזוג שבו אחד הוא ממוצא מרוקאי והשנייה מאלג'יר לא אמורות להיות בעיות של הבדלי מנטליות. אולם מבחינה רגשית, הצרכים של בני הזוג שונים לחלוטין והסיבה לכך היא הרקע התרבותי השונה שממנו הם באים. ליהודי מרוקו מעולם לא היתה אזרחות צרפתית והם לא הרגישו זיקה לצרפת מלבד השפה שהם מדברים. כשעזבו את מרוקו הם הגיעו גם לישראל וגם למדינות רבות אחרות בעלום. יהודי אלג'יר לעומת זאת, קיבלו בשנת 1870 אזרחות צרפתית ועד היום הם מרגישים יותר צרפתים מכל צרפתי אחר. הם נלחמו ונהרגו עבור הדגל הצרפתי בשתי מלחמות העולם, נותנים חשיבות עליונה לללימודים אקדמיים ותמיד ראו את עצמם נעלים על יהודים ממרוקו או מטוניסיה. יהודי אלג'יר גדלו אצל הורים שחשו פגיעה עמוקה מהבגידה שחוו כשצרפת נטשה אותם ושללה את אזרחותם בזמן מלחמת העולם השניה.
ג'קוב וקארין תמיד מגיעים בזמן משבר שמופיע בפתאומיות ונפתר במהירות בייעוץ – עד לפעם הבאה. במונחים פסיכולוגיים אפשר לומר שג'קוב מתנהג בצורה פאסיבית-אגרסיבית. בדרך כלל הוא אחראי לפיצוץ הגדול: הוא רותח, צועק ואף שבר דברים קטנים בתחילת הקשר שלהם, אבל אף פעם לא באמת איבד שליטה. קארין מתלוננת על היחס המזלזל שלו במשפחתה כשהם באים לבקר (מה שקורה לעיתים קרובות) או כשהם נוסעים אליהם (מה שגם קורה לעיתים קרובות).
אין ספק שג'קוב אוהב מאד את קארין, אהבה עזה ואולי אפילו מעט תלותית למתבונן מהצד. הוא כמעט ולא מבקש דבר לעצמו בזוגיות, מלבד בקשות דתיות "קלות" למדי שקארין הסכימה להן מלכתחילה, אף שהיא עדיין לא מקיימת אותן. לכאורה היא מכבדת את משפחתו המרוחקת, אולם תמיד עם הסתייגויות וביקורת בדרגות שונות של בוטות. במעט הפעמים שהם נפגשים עם משפחתו של ג'קוב תמיד יש לה טענות (רובן מוצדקות) כלפיהם. ג'קוב עובד קשה מאוד ומנצל את כל ימי החופשה שלו כדי לשלם עבור כרטיסי הטיסה של קארין והילדים לצרפת; לקארין תמיד יש אירועים משפחתיים חשובים שמצדיקים את הנסיעות.
הוא משקיע - היא קונה מתנות לא אישיות
בטיפול האחרון זיהיתי ששורש הבעיות בין בני הזוג הוא בקונפליקט שאני מכנה "התסביך המרוקאי", שמתאפיין בהתנהגות פאסבית-אגרסיבית.. חשוב לציין שלא חייבים להיות ממוצא מרוקני כדי לחוות את התסביך המרוקאי, ואפילו לא חייבים להיות גבר, בדיוק כמו שהתנהגות של "אמא פולניה" מופיעה גם אצל גברים ונשים שאינם בהכרח ממוצא פולני.
במה מתבטא התסביך המרוקאי? בעיקר בנתינה ללא קבלה בתמורה. ג'קוב כאמור גדל במשפחה קרה רגשית, שבה לא קיבל הרבה אהבה וחום. אבל הוא צמא לחום הזה. בזוגיות שלו, ג'קוב נותן מעצמו עוד ועוד: חום, אהבה, מחוות פיזיות כגון חיבוקים ונשיקות, מחוות חומריות כגון מתנות ונסיעות, הוא לא מבקש או דורש לעצמו גלויות, אבל הוא מצפה, אפילו בצורה תת-מודעת, לתמורה רגשית בדמות חיזוקים, מחמאות והבעות חיבה.
הוא מסתכל על ההשקעה שלו, מצפה לתמורה ומתאכזב. בימי הולדת למשל, ג'קוב תמיד משתדל לבחור במתנה המדויקת שתשמח את קארין ואילו היא קונה לו דברים לא-אישיים ולא מעניינים, מה שמוכיח, בעיניו, שהיא לא מקדישה לו מחשבה. הוא מכבד את המשפחה שלה והיא מקבלת את זה כמובן מאליו ולא מחזירה למשפחתו באותה מטבע. החלל הרגשי שהתחיל במשפחתו של ג'קוב ממשיך ומתרחב לזוגיות החדשה שלו. הנתינה שלו בזוגיות אינה אלטרואיסטית. להיפך, הוא חושב, או מצפה, באופן לא-מודע, שאם ייתן עוד ועוד מעצמו, הצד השני יבין שעליו לתת תמורה. כשזה לא קורה, אדם כזה הופך למתוסכל. הוא כועס. אם מדובר בגבר, לעיתים הוא מפתח חוסר חשק. הוא מפתח התנהגות פאסיבית-אגרסיבית כלפי הצד השני ונוטר טינה למשפחה החמה והמתפקדת של הפרטנר, שמשקפת לו ביתר שאת את המחסור שלו-עצמו.
נשארים לבד
גברים המגיעים מרקע כזה עלולים להישאר לבד עד גיל מאוחר ללא סיבה ניכרת בעיני קרוביהם וידידיהם. לעיתים הם פונים לאוננות כדי לספק בעצמם את הצרכים שלהם, רגשיים אף יותר ממיניים, ולא להיות תלוי באף אחד. ברור שהתרחקות מסוג זה או התפרצויות הכעס של ג'קוב אינן הפתרון. מה שג'קוב צריך לעשות הוא לבצע עבודה מעמיקה על עצמו כדי ללמוד להעריך את עצמו יותר, לפרגן לעצמו יותר ולא לצפות מאשתו שתנחש את הצרכים הרגשיים שלו או שתהיה אחראית על האושר שלו.
גם קארין צריכה לתרום את חלקה: התפקיד שלי כמטפל הוא "לתרגם" לקארין את מה שג'קוב לא מסוגל לבקש בעצמו ולעודד אותה ללמוד את בן הזוג שלה ולתת לו את מה שהוא זקוק לו. אני מסביר לה שיש לה אינטרס לעשות זאת, מפני שאם בן הזוג שלה "יתייאש" וילמד לא לצפות ממנה למלא חלק מצרכיו הרגשיים, התוצאה תהיה שהוא יפסיק להעניק גם לה. הטיפול הוא זוגי וכך גם העבודה.
כשבני הזוג מאופיינים בהתנהגות "כעוסה" אני מציע לנסות ולזהות אצלם את "התסביך המרוקאי", בין אם הם ממוצא מרוקני אם לא ולהתחיל לפרגן להם, לתת להם מחמאות ותמיכה, להשקיע בהם, ללמוד להעריך ולהגיד תודה, גם על דברים שהתרגלנו לקבל כמובנים מאליהם.
ביעוץ האחרון דיברתי על דפוס זה וראיתי את ג'קוב נושם לרווחה. אולי בפעם הראשונה הוא יצא מהיעוץ בתחושה ש"רואים" אותו ואת הצרכים שלו, בלי לקפח אותו, לדרוש ממנו להשתנות או לספוג ולתת עוד ועוד ללא תמורה.
דניאל דריי הוא רופא, סקסולוג ומנהל את פורטל "תורת היחסים". אהבתם את הכתבה? בוא לקרוא עוד על זוגיות ייעוץ וטיפול זוגי