"סליחה שחיטטתי לך בפייסבוק": וידויים ליום כיפור

סליחה שחיטטתי

"הו, ר', התוכל למחול לי כי חטאתי וחיטטתי לך בפייסבוק? היה זה כל כך טיפשי וילדותי וסטוקרי מצדי, אבל הייתי חייבת. לא קניתי את הסיפור הזה שלך שאתה והיא מתכתבים מקסימום פעם בחודשיים, מחליפים היי וביי וזהו. שנשארתם ידידים "כי בנים ובנות יכולים להיות. גם אם הם ראו אחד את השני עירומים לפני שהפכו לאפלטוניים". הייתי חייבת לגלות את האמת, קשה וכואבת, ככל שתהיה. כשבכל פעם שסיפרת לי שהלכת לישון בחמש בבוקר, זה משום שהתכתבת עם ידידת הנפש מארה"ב. אני כן שמחה שגיליתי את זה בסוף, אבל מצטערת שזה קרה ככה. אולי אם לא הייתי יודעת, היום עדיין היינו ביחד, והייתי מצליחה להוציא לך אותה מהראש. ואולי הייתי מגלה בכל מקרה, אבל לפחות הייתי יוצאת עם ידי על העליונה, ולא על המקלדת. אז סליחה".
(ענבל סינגר)

סליחה מהחברה הכי טובה שלי

"אני בדרך כלל לא מבקשת סליחה ביום כיפור. זה פשוט כי אני מבקשת סליחה כל השנה, בסמוך למועד בו פגעתי במי שפגעתי. קשה לי כשכועסים עליי, ואני מעדיפה למחול על כבודי, להתנצל במהרה ולחזור לשגרה. השנה אני מרגישה שאני צריכה להתנצל בפני הכלבה שלי. בשנה האחרונה, אורח החיים שלי השתנה מן הקצה אל הקצה, החלפתי עבודה, ואני מבלה את רוב היום מחוץ לבית. הנפגעת העיקרית היא החברה הכי טובה שלי. מי שהייתה רגילה לחכות ליקיצה הטבעית שלי כדי לצאת לטיול בוקר ארוך ומפנק, נאלצת היום לקום עם שחר לטיול פזיז באור ראשון. את היום היא מבלה לבד בבית (לעתים היא נוקמת בזוג נעליים שנשאר על הרצפה) וממתינה לי שאחזור מותשת ועייפה, רק כדי שאוכל להוציא אותה, שוב, לטיול קוויקי בחשכת הערב. לא יפה".
(רוית צוברי) 

סליחה שהפכתי לבריידזילה

"אחרי 8 שנים טובות ביחד, חבר שלי הציע לי נישואין השנה. ההצעה המשמחת והמרגשת לוותה בתנאי ברור מצדו: חתונה קטנה וצנועה ובלי הרבה בלגן. הסכמתי עם הבחור והבטחתי שגם אני לא בעניין של זיקוקים ו-400 מוזמנים. ואז, לאט לאט, הפכתי מבחורה שחושבת שחתונה זה קונספט בורגני וטיפשי, למפלצת חתונות שאוכלת את קים קרדשיאן בריבוע. התחלתי להוסיף עוד ועוד אלמנטים ל"חתונת החלומות" מבלי לעצור רגע ולהבין שבסך הכל מדובר בערב אחד ויחיד, ושיש לנו את כל החיים לערבים קסומים. אז השנה אני מבקשת סליחה שנתתי לדברים הלא חשובים לעוור אותי".
(מירי פרקס)

סליחה סבתא

"לפני עשרה חודשים, הסבתא היקרה שלי בת ה-91 עברה להתגורר בבית אבות ליד הבית שלי, זה קרה אחרי שנים ששהתה במקום אחר ומרוחק. חשבתי שזאת הזדמנות פז לראות אותה יותר, ואכן השתדלתי מאוד לבקר אותה. לפחות פעם בחודש. מיותר לציין, שהסבתא הזאת שגידלה אותי, האכילה אותי, חיתלה אותי, לקחה אותי לים, וגיהצה לי בגדים כבר הייתה אחרת. עייפה, חלשה, ובקושי מתקשרת. אבל תמיד כל כך אוהבת. בכל פעם שבאתי לבקר אותה, היא הייתה פוקחת זוג עיניים כחולות ברורות וכמעט צלולות, אוחזת בידי ומברכת אותי ב"מיי מיידלע", והייתי מתרפקת עליה. ואז חלה הידרדרות במצבה, והיא עברה לבית חולים סיעודי מתוגבר. ביקשתי מאבא שלי מספר פעמים להצטרף לביקור. אבל הוא הדף אותי, וכל פעם אמר שעוד מעט, ועוד קצת. שבועיים בלבד אחרי שעברה לשם, הוא התקשר אליי, ואמר שסבתא נפטרה. לפני העצב הגדול ושברון הלב, הופיע הכעס. על כך שלא נלחמתי, שלא הגעתי, שלא ביקרתי. זה נכון שבשבועיים האלה היא רק ישנה. לא תקשרה, לא תפקדה. ובטח שלא פקחה זוג עיניים כחולות, אבל כל זה לא משנה. אני הייתי צריכה להיות שם. אני מתנצלת היום בפנייך, סבתא יקרה. הגיע לך יותר".
(אלה גולד)

סליחה שלא עמדתי במילתי

"במרץ השנה, פרסמתי טור על כך שאני רוצה להיות אמא כוסית. הוא היה חשוף, ציבורי ומאוד אמביציוזי. דיברתי על כך שאני נכנסת עכשיו באמ-אמ-אמא של הספינינג, וחכו ותראו – תוך חודשיים, אני 5 קילו פחות, משתחלת לג'ינס הישן ומנחילה לבתי הרגלים בריאים. זה החזיק מעמד שבועיים בלבד. להגנתי אומר שבזמן כתיבת המילים, מאוד האמנתי ועמדתי מאחורי כל אות שנכתבה שם. אבל ההרגלים שלי מפעם, העצלנות הגדולה והתירוצים הרבים, היו חזקים ממני. אז אני מרגישה שאני צריכה להתנצל בפני כל הקוראים על כך שהטעיתי אותם, ובפני כל אותם מכוני כושר שניסו למכור לי מנוי, ומכרתי להם שלל סיבות שהמצאתי באותו רגע ולגביי? אני בעיקר מתפלאת איך אני מצליחה ללכת זקוף עם עמוד שדרה כל כך רופף כמו שלי. ולכן ההתחייבות שלי לשנה הבאה היא לעמוד בהתחייבויות שלי".
(לילי שרצקי)

סליחה שאני לוקחת ממך כסף

"מאז צאת החוק הצרכני החדש שמאפשר לנו לקבל זיכוי כספי מחנויות, אני מגלה שאני סאקרית של החוק הזה, ומנצלת אותו עד תום. וכך יוצא שאני מחזירה כמעט כל מתנה שאני מקבלת מחברות שלי, ומבקשת עליה כסף. שזה בערך כמו לקחת כסף מחברות שלי, עם תחנת מעבר מיותרת באמצע. לגבי החנויות – אני לא מרגישה אשמה ולו לרגע. אבל אני מבקשת להתנצל כאן ועכשיו בפני כל אותן יקרות שלי, שהלכו, השקיעו ורכשו מתנה עבורי, ובמקום, להחליף למשהו ראוי שבאמת אוהב, החלפתי למזומן ששירת אותי לשלל דברים אחרים: כמו מצרכי מזון, סרט קולנוע וחיתולים. סליחה, סליחה, סליחה"
(רותי גיא)

סליחה שאני גרועה במטבח

"בגיל 20 נכנסתי למטבח והכנתי אורז מהגיהינום. באותו יום עזבתי את המטבח ולא שבתי. אני לא יודעת לבשל, אני לא אוהבת לבשל, ואני גם לא רוצה ללמוד. עגבנייה לא סקסית בעיניי, אורז לא מפתיע אותי בטעמיו, ובשר עושה לי בחילה על כל צורותיו. בן זוגי היקר מבשל נפלא ומעבר לכך – דבר שהפליא אותי מאז ומתמיד – הוא אוהב את זה. הוא נכנס למטבח וזורח. אני תמיד בתפקיד הסו–שף הכי גרועה במזרח התיכון. אז השנה החלטתי לבקש סליחה שאני לא יכולה לחלוק איתך משהו שאתה ממש אוהב".
(תות מילר)

סלחי לי קיטי, כי חטאתי

"השנה אני מבקשת סליחה מהחתולה שלי. עזבתי את הבית לפני ארבע שנים והותרתי את קיטי, חתולתי משכבר הימים, אי שם בפרברי ירושלים. בהתחלה היא כעסה. מאוד. אחר כך היא המשיכה לכעוס.  היא כנראה באמת נעלבה מההזנחה שלי, ולראייה השנה התחילה להתנהג כמו פושטקית. היא משאירה את חותמה בכל הבית. לא ברור אם זה בגלל שהיא מזדקנת או אולי מפני שהיא עדיין כועסת עליי, וכל זאת למרות שאמא שלי, כפרה עליה, היא בעלת בית שכל בעל חיים היה רוצה להתחכך בו, כזאת שמלטפת, מביאה אוכל ומספרת לה סיפורים לפני השינה. וזאת הזדמנות טובה גם להתנצל בפני אמא שהשארתי אותה עם החתולה הסוררת הזו. בחיי שאם היה לי מקום בדירה הקטנה בתל אביב הייתי לוקחת אותה. וקיטי, אני מצטערת שנטשתי אותך לעת זקנה. למרות שבינינו את צריכה להגיד לי תודה שלא שילחתי אותך על קרחון כמו שעושים לחתולים האסקימוסים. אוהבת אותך".
(הילה יחימוביץ')

שלא אמרתי מספיק "תודה"

"כשהשורשים שלך מגיעים עד פולין במאה ה-17, קשה שלא להרגיש אשמה תמידית בכל ימות השנה, על מה שעשית ועל מה שלא. אז השנה, אני ממתנת את רגשות האשם, ומתמקדת בחטא אחד – שלא אמרתי מספיק "תודה" לאבא ולאימא. על כל מה שהם עושים עבורי מדי יום, כשאני מבקשת וגם כשלא. על הידיעה שהם תמיד שם בשבילי כשאצטרך. על הדאגה האינסופית שכבר נצרבה בבשרי, וככל הנראה תועבר גם לילדיי בבוא היום. אז היום אני אומרת לכם: סליחה. ותודה".
(קרן בר לב)

>> אפרופו כפרות: בחורה נבגדת צריכה קודם להקשיב, לא לעזוב