"אני הייתי הסטודנטית, הוא המרצה"

כשכל חבריי התגייסו לצבא, אני הלכתי ללמוד עיצוב במכללה. כבר ביום הראשון הבנתי שהגעתי למגרש של הגדולים. כל התלמידים מסביבי נשקו ל-30, כולם כבר שבעים מעשור שלם של צבא-טיול להודו-מלצרות, וכל המרצים היו מה שכל כך ציפיתי לו בתיכון – אינטלקטואלים ארוזים בעטיפה מאוד אטרקטיבית. היה לי ברור שאני אבדוק אם הסיפור הזה באמת טעים כמו שהוא נראה.

כבר בימים הראשונים ללימודים הייתה תחושה של מתירנות באוויר. בכל זאת, המנטרה הידועה של כל מלמדי העיצוב הוא לפרוץ גבולות, לחשוב מחוץ לקופסה, ולהמציא מחדש את כל מה שכבר ידוע ומוכר. אז עשיתי את זה. חשבתי בגדול והחלטתי שרומן קיץ אמיתי ואסור עונה על דרישות המוסד. אם כי, אני לא משוכנעת שלזה התכוון המשורר.

אשף בתורת הפלירטוט

הוא היה המרצה שלי לפילוסופיה. כן, גם אני לא בדיוק הבנתי את הקשר בין עיצוב לפילוסופיה של תאלס, אבל כנראה שבהנהלה האמינו שהמעצבים הרכים צריכים לספוג גם מקצועות מעוררי מחשבה ועומק. המפגש הראשון איתו היה במסדרונות הקומה. חשבנו שמדובר בדוגמן סורר שאיבד את דרכו בחדרים של מגמת עיצוב אופנה. הלסתות של כולן נשמטו כשהוא נכנס פתאום לכיתה שלנו, ועוד העז לטעון שהוא זה שירביץ בנו פילוסופיה.

היה לו חיוך כאילו תמים, והוא היה גבוה מאוד, כזה שצריך להרים את הראש כדי להכיל את כל הגוף הבנוי לתלפיות שלו. הוא תמיד הצליח לאזן באלגנטיות בין לבוש מוקפד לקליל, והיה מתהלך במסדרונות כמו נסיך פרסי צעיר שלגמרי מודע להתקפי הלב שהוא מעורר מסביבו, למרות שלא ממש רואים את זה עליו.

זאת כנראה גם הסיבה שהוא היה אשף בתורת הפלירטוט - אחד שעושה את זה באופן פיקח ומבריק: כולם ידעו שהוא כזה, אבל אף אחד במכללה לא באמת היה יכול להעיד על התנהגות פלרטטנית מצידו או לצטט משפטים לא נאותים שהוא אמר לבנות המכללה. הוא ידע לעשות את זה בצורה כל כך מעודנת, עד שגם לי לקחו כמה חודשים טובים להבין שזה קורה באמת. ההשהיה של המבט שלו עלייך לעוד שבריר שניה, היחס המועדף בכיתה, החיוך הקטן שהוא זורק לך בזמן שתלמיד אחר מתפלסף. בדיעבד אני מבינה שמדובר בניואנסים שרק מי שלא תזדעזע מהרעיון לעשות את זה עם המורה תצליח לקרוא. כמו תדר שרק חיות מסוימות יכולות לשמוע.

"אז את בחורה אמינה, נכון?"

בוקר אחד איחרתי לשיעור הראשון ונשארתי להתחמם בשמש האביבית עד לתחילתו של השיעור הבא, כשלפתע צל ענקי חסם את קרני השמש הזהובות. זה היה הוא. היינו רק אני והדוגמן-מורה שלי, בחצר ריקה מתלמידים. או אם תרצו: סטודנטית צעירה בת 18 ומרצה נשוי בן 42.

התחלנו בשיחת סרק, על שום דבר שבאמת חשוב, משם התגלגלנו לשיחה על ג'וינטים. הוא שאל אותי אם אני מעשנת, ואני הנהנתי. "אז את בחורה אמינה", הוא הוסיף, כאילו ביקש לומר "אז את עושה דברים שאסור לעשות ואת מבינה מה קורה כאן בעצם". אתם צריכים להבין, מדובר בגבר שידע שכל אחת רוצה אותו והיה לו ברור שאני אתמסר. לא נעים, אבל נכון. עם זאת, על אף הקוליות שנשפכה ממנו בכל צעד, ברגע האמת, הוא התגלה כבחור טיפוסי רגיל עם משפטים משומשים מדי כמו "יש לך חבר? לא? וואלה. אני הייתי חוטף אותך. תתני לי לחטוף אותך?".

אני בעיקר זוכרת שהשתתקתי. כמו נפגעי עמוד שדרה מצמוץ אחד שלי היה שווה ערך ל"לא" ושניים ל"כן". היה לי ברור שאני לא הראשונה, זה לא שבאמת נפל בחלקי כבוד נדיר, אבל באותה שנייה, וגם הרבה אחריה, קסם לי שגם אני נכנסתי לרשימה של הנסיך הפרסי.

"לא מצליחה להבין באיזה סרט הוא חי"

הוא הזמין אותי לפגוש אותו במלון עוד באותו השבוע, אבל רק כשנכנסתי לחדר נפל לי האסימון, ופתאום הבטן שלי התהפכה – מה אני עושה פה?! התחלתי להילחץ מחוסר הניסיון (היחסי) שלי, מהדבר המבוגר הזה שעומד מולי ומצפה שאני אעשה איתו דברים, ומהעובדה שעוד נשאר לי חצי סמסטר אצלו שאסור לי להיכשל בו.

אבל המצוקה הנפשית שלי הפכה מהר מאוד לגיחוך פנימי, והרומן הרומנטי הפך לאחד השיעורים היותר חשובים שקיבלתי בחיי: גבר בן 40 פלוס, יפה וקול ככל שיהיה, לא מתפקד כמו בחור צעיר. בכלל. המניפולציות שהוא היה צריך לעשות כדי, הממ, לעשות, והדברים שהוא היה צריך להגיד לעצמו בקול רם כדי להיכנס לקטע, לקחו כל כך הרבה זמן וכל כך הביכו אותי, שהייתי חייבת להתעסק במשהו אחר. בזמן שהוא ניסה להרים את עצמו לאיוונט, אני הספקתי לגלות שבמלון יש חדר כושר, ספא ובריכה אולימפית ואפילו לפתור בעיה טכנית באחת מעבודות הגמר שלי.

בסוף, זה קרה. וזה היה חלש, קצר וסתמי. יצאתי מהחדר והחלטתי שאני שמה את כל הסיפור הזה מאחוריי. כל כך רציתי להשוויץ בכך שהיה לי רומן מסעיר עם מרצה סקסי, אבל בסוף לא חלקתי אותו עם אף אחד, אפילו לא עם החברה הכי טובה שלי. זה נראה לי כמו בזבוז זמן משווע.

כשראיתי אותו שוב בלימודים הוא ניסה לרמוז לי פעם נוספת. לא הצלחתי להבין באיזה סרט הוא חי. הפער בין התדמית של האליל היווני לגבר שלא מתפקד במיטה היה לא ברור לי. מתוך מבוכה גדולה סימנתי לו שיתקשר אליי, רק כדי שאוכל לסנן אותו פעם אחר פעם. חודשיים אחרי סיימתי את הקורס בהקלה גדולה. במבחן הסיום קיבלתי 73. אני עדיין חושבת שהגיע לי יותר.

>> הנשמה התאומה שלי: הייתי סטרייטית, התאהבתי באישה