היי אתה, עם החולצה מהטירונות

 גברים לא אוהבים שינויים. אני לא המצאתי את זה, ההוכחות נמצאות בכל גרדרובה גברית טיפוסית. כשעברנו לגור יחד צ' הביא איתו ארון, ולתומי חשבתי שימלאו אותו בגדים. המציאות המרה הכתה בפניי רבע שנייה אחרי שצ' סיים לפרוק. המושגים לזרוק, לתקן או לכבס לא קיימים בעולמו. הצצתי אחוזת אימה לתוך הארון המבולגן, וצ', שכבר הבין שמדובר בחולת ניקיון וסדר מהזן הקשה, התגונן עוד לפני שהותקף. "ככה טוב לי. ככה אני מוצא את מה שאני רוצה הכי מהר. אם זה בעייתי לך את מוזמנת לסדר!", אמר בביטחון. הסברתי לו אלף פעם שלא מאיימים על זונה בזין, וניגשתי לעבודה.

התחלתי בערמת החולצות המקומטות. היה שם מקבץ חביב של חולצות עכשוויות יפות לצד ערמות של חולצות שהתכווצו או החליפו את צבען בכביסה. אפילו מצאתי חולצה אחת עם הדפס "בי"ס יסודי מכל"ל, ר"ג". ניסיתי להסביר לאהובי בעדינות שאין סיכוי שהוא אי פעם ילבש את החולצות העתיקות האלה, אפילו לא כפיג'מה (לא נעים לישון בחולצה שבקושי מכסה לך את הפופיק), אבל צ' לפת את כותונותיו המחרידות כחיה השומרת על צאצאיה. "זאת מזכרת מהטיול בצופים", "אייס אוף בייס זו להקה שהרבה העריצו" ו"ורוד זה באופנה", היו רק חלק מהתירוצים ששלף לעברי. אחרי מלחמת התשה קצרה נזרקו כמה חולצות לפח. זו עם ההדפס של אייס אוף בייס נשארה.

מעופש אך נוסטלגי

במחלקת המכנסיים נתקלתי במוצגים ארכיוניים דוגמת מכנסי פנסים מבר המצווה וג'ינסים שהצהיבו מבלאי ושימוש חוזר ללא פגישה באבקת כביסה. על ג'ינס אחד מצאתי כתם דם. כששאלתי את אהובי אם הלך מכות ולא סיפר לי או היה מעורב בתאונה כלשהי, הוא צחק. "מה פתאום", ענה לי, "זה מתחרות עמידות ידיים שעשינו בשישי האחרון". הזכרתי לצ' שצוחק מי שצוחק אחרון והג'ינס הועף בפליק פלאק עם בורג הישר לפח. על רוב הג'ינסים האחרים הטלתי "וטו לבישה" מפאת חוסר התאמה לגוף הגבר, או כל גוף לצורך העניין,

 חשבתי שהרע מכל מאחוריי, ושהוא כבר התעייף מהריבים הטיפשיים. כמה מאכזב היה לגלות שהזוועה האמיתית מסתתרת דווקא במגירת התחתונים: חתיכות בד דהויות, קרועות ומתפוררות שכבו להן שם על ערש דוויי, משוועות להמתת חסד ולאחריו טקס אשכבה מכובד.

לא ברור לי למה גברים נאחזים בתחתונים שלהם כאילו היו עשויים מזהב. מה שנמצא בתוך התחתונים לא ראוי להיעטף בבד משובח? אתם נהנים מגומי רופף בגלל שזו הנקמה שלכם בכמה נשים שהכריחו אתכם לשים קונדום? אתם מתקמצנים על ה-49.99 שקל שעולה לכם שלישיית תחתונים? אני מודה שבמלחמה הזאת לא נחלתי הצלחה. ביקשתי, הפצרתי, התחננתי, ולבסוף נכנעתי כשהובטח לי של"חבורת הזבל" יצטרפו בקרוב חברים חדשים מהחנות.

 בגזרת הגרביים (או, ליתר דיוק, מה שנשאר מסביב לחורים הענקיים שעיטרו את הגרביים), הייתה לי קצת יותר הצלחה. פשוט לא שאלתי אותו – זרקתי את כולם ובהזדמנות הראשונה רכשתי עבורו עשיריית זוגות חדשה. אני חייבת להודות שקצת הופתעתי שבמקום ה"תודה" המסורתי, קיבלתי; "השתגעת? עשרה זוגות? אני מחליף אחד בשבוע. לא חבל?". אותי לימדו ש"חבל על מי שמת" ובמקרה הספציפי –"לא, לא חבל בכלל יא מגעיל"!

אבל פה לא הסתיימו התלאות שלי. לצד הארון נחו שני זוגות הנעליים של צ'. מגפי זמש ו"נעלי אירועים אלגנטיות" (מילותיו המדויקות). בזמן שאני, בכל עונה, קונה לפחות שניים שלושה זוגות נעליים צ' שלי נשאר עם אותם 2 הזוגות שלו, בעלות אותו הצבע, שחוקות ולא פרקטיות ככל שיהיו. ניסיתי להסביר לצ' כמה חיי רגליי הגבר קלים, הרי נעליים חדשות לא יגרמו לו לחתכים, יבלות או שלפוחיות ושבמקומו הייתי רוכשת עשרה זוגות.

אבל הוא ביטל אותי בתנועת יד נחרצת והוצאת אוויר, ומלמל לעצמו משהו שנשמע כמו קללה עסיסית על יוצרי סדרות אמריקאיות ששטפו למאמי שלו את המוח. צ' לא תאר לעצמו באיזו נקודה רגישה הוא נגע, והנקמה בשמי ובשם חברתי הטובה שרה ג'סיקה פארקר החלה מתבשלת במוחי הנשי הקודח.
מדהים כמה מהר הוא "השתכנע" שהגיע הזמן לקנות זוג חדש כשגילה שהכלבה שלי למדה טריק חדש, ו"לתדהמת" שנינו היא החלה משתעשעת באכילת הנעליים שלו.

בסוף חודש פרידות קורעות לבב מצאו את עצמם שני שקים עמוסי בדים שאפילו למחזור לא הייתי נותנת, ליד פח האשפה. חשבתי שאולי הומלס שיכור במיוחד יבחין בם ויפנק את עצמו. לאחר שלושה ימים נוכחתי שטעיתי. השקים נזרקו לתוך הפח. לסיכום ההרפתקה בנות: הבנתי שהשינוי בא מבפנים, רק צריך לעזור לו קצת לצאת. מסתבר שיציאה מהארון קשה לגברים, גם אם לא מדובר במיניות שלהם, מספיק שמדובר בג'ינס שהם שומרים מתקופת השומר הצעיר.

תגובתו של צ':
יפה שהיא הזכירה זבל, כי הבחורה הזאת מתהדרת בשלל פריטים שהיא מתגאה בכך שמצאה אותם בחיטוטיה בפחי אשפה ברחוב. "אתה רואה את הז'קט הזה. לא תאמין אבל מצאתי אותו בזבל, בחורף". ווואו, הוא גם מכוער, גם מהזבל וגם רטוב. איזה יופי. "לא תאמין אבל הכיסא שאתה יושב עליו עכשיו נמצא אי שם בצפרדע זבל בדרום ת"א". כן, חשבתי, מי לעזאזל יזרוק חתיכת עץ רקובה ואכולת תולעים לרחוב.

 ובכלל, לפני שאתן עושות סדר בארון שלנו, כדאי שתשימו לב לכל הפריטים המוזרים שקניתם. כל מכנסי הליצן, חולצות "רובשקה" ושמלת הנזירה שקניתן פעם באיזה דחף שיכול להזכיר את ההתנפלות שלכן על הארון שלנו, בחנות יד שנייה או של איזה מעצב על שעשה עליכן קופה. למרות שלעולם לא תלבשו את הפריט ולא תעיזו לזרוק אותו, כי אתן יודעות שבמחיר ששילמתן עליו יכולתן לקנות ריהוט במקום למצוא אותו בזבל.