צייר לי חבר: הלכתי לפיינט דייט וכל מה שקיבלתי זה את הציור של העץ הזה

הבחור הראשון שאני מזהה על המרפסת הרוטשילדית של הקאסה ורנדה הוא דווקא מישהו שאין לי שום חשק לפגוש. לא היה בינינו שום דבר רומנטי – גרוע מזה, פעם היינו ידידים, ואז גיליתי שהוא חסם אותי בפייסבוק, כי התווכחנו או משהו כזה. הוא גם לא טרח לתקן את העוול אחרי שתהיתי במייל מה פשר החסימה, שזו הדרך המקובלת בימינו להגיד "אני שונא אותך, תמותי". אז ממש לא התחשק לי להיתקל בו, אבל בהתחשב בכך שהוא פחות או יותר הרווק הסטרייט הפנוי היחיד שנשאר בתל אביב, זה כנראה הגיוני שהוא יהיה כאן.

עוד בערוץ הנשים:

• "אני אולי משותקת, אבל עדיין סקסית"
• כל עוד נתעצבן, הם ימשיכו לחפצן
• מתערבים שאנחנו יודעים את התנוחה האהובה עלייך?

הערב הזה, Paint Date, שכדרכם של ערבי קונספט מתהדר בטייטל "ייבוא מניו יורק", אמור להיות נקודת המפגש הלוהטת הבאה של רווקי ורווקות העיר. מארגני אירועים אוהבים לרקוח תרחישים מהסוג הזה, בהסתמך על משוואה פשוטה: רווקים, רווקות, חדר סגור, קצת אדי אלכוהול והופה, הנה המחזור הבא של "פעוטון דרדסים" ברמת גן. אני אמנם רווקה, יש שיאמרו נואשת (היי, אבא), אבל אני אף פעם לא מגיעה לאירועים כאלה, מסיבה פשוטה אחת – לא מזמינים אותי אליהם (כתבתי רווקה נואשת, לא מבוקשת. אל תתבלבלו). בכלל, כל סצנת ההיכרויות הזו מתרחשת לתפיסתי ביקום אחר, מרוחק ממני, שבו גברים ונשים אטרקטיביים עם חוש סלפי מפותח באים במגע, מכירים, מתאהבים, עושים סקס ומתחזקים את כל הדבר הזה, שנקרא "חיי דייטינג", בזמן שאני משוטטת בטינדר ולוחצת בפעם השלישית על הכפתור הירוק בפרופיל של גונדר המשופם מניו דלהי. אבל היי, לפחות אני יכולה לומר שחיסלתי את כל העונה הראשונה של UnREAL בסופ"ש אחד.

זה המכחול שלך, או שאתה סתם שמח לראות אותי?

בכל מקרה, העניין הזה של פיינט דייט מצא חן בעיניי, גם כי הוזמנתי אליו, אבל גם בגלל הקונספט המקורי – להגיע לבר, לשתות אלכוהול, לקבל לידיים מכחולים וצבעי אקריל ולצייר לצדם של פנויים ופנויות אחרים ואחרות שאמרו לעצמם את אותו הדבר. אם על הדרך ייצאו משם גם היכרויות חדשות, הרווחתם. אני אולי גרועה בדייטינג, אבל לצייר אני יודעת. אז הלכתי.

את פנים הבר מילאו בעמדות ציור – קנבסים קטנים על גבי מיני-כני ציור וערכת מכחולים לכל אחד. על כל כיסא הונח מבעוד חלוק ניילון, סקסי כמו בדיקת טחורים, אבל בהחלט נחמד שדאגו לשלומם של הבגדים שלנו. המוזיקה ברקע קצת מעיקה, מעין תמהיל משונה של ג'אז ולהיטי פופ ישנים, אבל אחרי עוד כוס יין ושאיפת אדי צבע, היא כבר פחות מורגשת.

אני מתמקמת בעמדה שלי ומשקיפה על החלל הקטן, ואז מגלה, באופן שלא אמור היה להפתיע אותי, שרוב הגברים שנמצאים כאן הם גייז. וגם אותם אני כבר מכירה. הסטרייטים היחידים שזיהיתי היו הבחור ההוא שלא רציתי לפגוש ואיזה אקס של אחת הנוכחות. זה כנראה קשור לכך שהיה מדובר באירוע הראשון בליין, והרבה חברים של המארגנים הגיעו לפרגן, אבל לא היה לי אפילו על מי לנסות את משפט ההתחלה השנון שלי, "זה המכחול שלך או שאתה סתם שמח לראות אותי?".

ציור להביא לאמא

באיזשהו שלב מדריכת ציור מוסמכת (סתם תואר שהמצאתי) לוקחת את המיקרופון, מברכת אותנו על הגעתנו ומתחילה להדריך אותנו בציור של עץ לפני שלבים. המעבר בין שלב לשלב בציור אורך כמו נצח, והרבה מהנוכחים משתעממים ונוטלים חירות אמנותית, שהתוצאה שלה היא כתם ענק ודחוס בגוונים שונים של בז'. בין לבין, אנשים נחמדים וחייכנים עוברים בין עמדות הציור שלנו ומציעים עזרה, מגבון לח, כוס מים וכל דבר שאפשר לקבל גם במוקד חירום של קופת חולים.

אחרי שאני מבינה שאין לי על מי להפעיל כאן את הקסמים שלי, וגם ככה קבעתי דייט עם גונדר, אני מחליטה ליהנות משעת היצירה הנדירה הזו שנקלעתי אליה. משהו בשילוב עם אלכוהול וציור הופך את כל העסק למגניב למדי. מתי בפעם האחרונה יצא לי לצייר במכחול וצבע? בערך בתקופה של הפעם האחרונה שעשיתי סקס. כלומר, מזמן.

האווירה כאן כיפית, לא אשקר. מה כבר יכול להיות רע באוסף של אנשים שגאים בעצמם על שבירת שגרה ויציאה מהבית בערב ראשון לח? חלק מהציורים בחדר אפילו ממש מוצלחים. כשכולם מסיימים, הם מתייצבים עם המאסטר פיס כדי להצטלם. בסך הכל בילוי כיפי, באמת. רק שהזוג היחיד שיצא מהערב הזה הם אלכסה ורז מ"המירוץ למיליון", ויש לי תחושה עמומה שהם כבר הגיעו לכאן ביחד.

אז חתן לא יצא לי מפיינט דייט, אבל ציור חדש של עץ בהחלט כן. גם משהו להביא הביתה לאמא.

רוצים גם? בלעדי לקוראי מאקו: הירשמו בלינק לאחד המפגשים, הכניסו את הקוד: mako45 וקבלו 45% הנחה