"אין לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים"

מאז שנולדו לי הילדים, משהו במשוואה הזאת של עבודה + בית + ילדים לא מסתדר לי לידי חיים מלאים, או נסתפק בשפויים. האם יכול להיות שככה החיים שלי ייראו מעתה ועד עולם? ואיך לעזאזל אשרוד עוד יום כזה? אני מרגישה שאני מפספסת משהו גדול. ומאז הילד הבכור, בן השש, רק מנסה למצוא אותו.

מה שכן, דבר אחד התחדד מאוד עם השנים: אני לא יכולה לנצח בכל החזיתות. פשוט אי אפשר. ומי שתגיד שהיא מצליחה – משקרת, או מעגלת פינות. כי זה או שהיא מסופקת בקריירה, אבל רואה את הילדים רק בשש בערב, או שהיא על חצי משרה, מתפשרת, בתמורה לזמן עם הילדים. בקיצור, לא המקום אליו אני מכוונת.

אז מה עושים? הדבר היחיד שעלה לי בראש הוא לקבל עזרה, לתת לאנשים אחרים לעזור לי להחליט. תחקיר זריז ברשת מגלה שלא קשה למצוא יועצים. יש לא מעט מכוונים מקצועיים: מארגונים מסודרים ועד קוראים במספרים. אני החלטתי ללכת על ארבעה כאלה: לבדוק, להשוות, ואולי גם לעשות צעד.

תחנה ראשונה: מכון הדס

תחנה שנייה: סיגל אחיטוב כירולוגית (אבחון בכף היד)

תחנה שלישית: ניר גוטליב – נומורלוג

תחנה רביעית: זמיר גרפולוגים

אז מה עושים מפה?

אחרי עבודת המחקר הרצינית שלי, הגעתי לכמה מסקנות.

1. דומה שכולם ייעדו אותי לאותו כיוון: עזרה לזולת, הכוונה, ייעוץ ושיווק. מעניין.
2. תמיד מומלץ לפתוח את הראש ולשמוע מה אחרים חושבים שמתאים לך - גם אם זה רק כדי לחזק את מה שאתה כבר יודע.
3. צריך להיות מודע ולהשלים עם המציאות. לפעמים רק הידיעה שאני חייבת לעבוד במשהו שהוא לא כוס התה שלי, אבל הוא משלם לי את המשכנתא ושולח את הילדים לחוגים חשובה ומספקת אותי יותר מהאלטרנטיבה. ובקיצור: גם להחליט שלא להחליט זאת החלטה.
4. אל תשכחו את עצמכם בתהליך. יועצים מוכשרים ומביני עניין יש בשפע בשוק, אבל בסופו של דבר, כל אחד צריך לשבת עם עצמו ולהבין מה הוא באמת רוצה לעשות. התשובה, קלישאתית ככל שתישמע, תמיד תהיה בנו.

>> מה נשים רוצות לעשות?