"עצמי את העיניים. זה יכול לכאוב קצת"

"תפסיקי להיאבק. את רק מכאיבה לעצמך", כתוב בטוש שחור על גבי פלקט גדול, אותו מחזיקה באמצע הרחוב צעירה יפה. התצלום הופך לעדות מזעזעת ברגע שמבינים את ההקשר: זוהי תמונה מתוך הפרויקט "בלתי שבירים", המתעד קורבנות של התעללות מינית עם המשפטים שאמרו להם האנסים במהלך האונס.

גרייס בראון, אמנית יורקית, פתחה את בלוג הצילומים באוקטובר 2011. את מרבית התמונות היא צילמה בעצמה, ובבלוג היא מזמינה את הגולשים לשלוח לה צילומים משלהם. המטרה שלה, לפי הטקסט המלווה את התמונות, היא לסייע לקורבנות דרך היצירה: "להפיץ אור, מודעות וריפוי עבור הנפגעים".

"יש בפרויקט הזה אלמנט מציצני"

בחודשים הספורים מאז עלה הפרויקט לאוויר הוא זכה לפופולריות ולחשיפה משמעותית, וגולשים רבים שחוו תקיפה מינית הצטלמו עם שלטים באופן עצמאי והעלו את התמונות לבלוג. בשבועות האחרונים הופצה גלריית הצילומים בפייסבוק גם בישראל, וזכתה לתהודה רבה. גולש בשם גיל נווה אפילו שינה את תמונת הפרופיל שלו ברוח "בלתי שבירים", והוא מצולם בה כאשר הוא מחזיק בשלט עם הכיתוב "שתוק כבר". בתזמון מדויק, נפתחת בסוף השבוע הקרוב במרכז עינב לתרבות התערוכה "גיבורות" – המציגה פורטרטים של נאנסות, בתצלומים בגודל טבעי, מישירות מבט אל המצלמה.

באופן מפתיע, לגורמים שונים המכירים מקרוב את עולמם של הנפגעים מתקיפה מינית יש ביקורת על "בלתי שבירים". "בנוכחות של הטקסט בתמונה יש אלמנט מציצני, כי אתה רוצה לדעת מה קרה לבן אדם. אולי זה גימיק, אבל זה מה שעובד. הפרויקט הזה קיבל באזזז מאוד רציני, וטוב שכך", אומרת אליסיה שחף, הצלמת העומדת מאחורי התערוכה החדשה. "מה שאני עשיתי זה צילומים פרונטליים בלי טקסט. הבנות לא מדברות על הפגיעה, הסיפור הוא הפנים שלהן. דווקא כדי לא לספק את הפן המציצני והסקרני של הצופה".

חשיפה כזו מחליפה טיפול פסיכולוגי?
"זה לא יכול להחליף טיפול פסיכולוגי, אבל זה בטוח מעביר את הנפגע שינוי מסוים. בפרספקטיבה של ארבע שנים בהן אני עובדת על התערוכה, אני רואה את ההשפעה של זה על הבנות. אני רואה איך זה מחזק את הנשים שהצטלמו, נותן להן אישור שהן לא צריכות להסתתר או להתבייש".

"האם רגע אחרי הנפנוף בשלט לא תגיע נפילה?"

"ההשתתפות בפרויקט כמו "בלתי שבירים" והחשיפה אינם כלים טיפוליים, אך כמובן שיש להם השלכות טיפוליות משמעותיות על מי שמשתתף/ת", אומרת גם שהם כרמי, עובדת סוציאלית קלינית ורכזת אנשי מקצוע וקבוצות תמיכה במרכז הסיוע. "אם ההשתתפות נעשתה כבחירה לאחר עיבוד החוויה, ואם יש הבנה ובשלות לגבי ההשלכות שעשויות להיות לחשיפה - תגובת המעגלים הקרובים, זיהוי ברחוב, תיוג כ"נפגע/ת", פגיעה מטוקבקים שליליים ופוגעניים - אז יש לה פוטנציאל אדיר של העצמה. חשוב שלמשתתפים בפרויקט כזה יהיה ליווי וגיבוי טיפולי ומרחב לעיבוד החוויה".

"אני לא בטוחה מה יעורר הפרויקט הזה עבור קורבנות שעברו התעללות. האם הם אכן עוברים כאן תהליך אמיתי של גדילה, צמיחה וריפוי?" תוהה ביחס ל"בלתי שבירים" רונית טסלר, תרפיסטית שיקומית ומומחית למגע בגוף ובנפש ומחברת הספר "מפתחות לגן עדן מכתבים מהגיהנום". "בשביל להחזיק את השלט עם המילים הקשות שהן שמעו, בנות שעברו התעללות מינית צריכות לעבור תהליך רב עצמה. האם לא תגיע נפילה רגע אחרי הנפנוף בשלט?"

"הפרויקט שלי , 'גיבורות', היה תחת השגחה של המרכז לסיוע לאורך כל הדרך, והנשים שצילמתי קבלו ליווי צמוד כדי שלא ישברו", מתייחסת גם שחף לנושא. "אני לא יודעת איך צילמו את 'בלתי שבירים', אבל יש לי תחושה שלצלמת היה רעיון טוב, אז היא הלכה ליישם אותו, וזהו. ראיתי איך בנות התפרקו לי בין הידיים אחרי צילום, וזה היה אצלי בסטודיו, במרחב בטוח שיצרתי בשבילן. בראון צילמה את הקורבנות ברחוב, ואיפשהו זרקה אותם למרחב הציבורי בלי הגנה".

התערוכה "גיבורות" תוצג במרכז ענב לתרבות מיום שישי הקרוב ועד ה-13 למרץ.

קווי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית: לנשים 1202 לגברים 1203  

>> בעירום מלא: מגזין לנשים מלאות מוחה נגד אנורקסיה