הצגת יחיד ורווקה מיואשת בת 30. שני דברים שבהחלט לא עושים לי חשק להוציא את עצמי מהטריינינג, להדק את שדיי בחזייה, להניע את הרכב ולהתחיל במסע אל הלא נודע: חניה. עבורי, הופעת סולו היא משהו שדורש כוחות לא רק מהשחקן, אלא גם מהצופה. היכולת לשאת את אותו פרצוף במשך שעה וחצי היא לא מובנת מאליה. מה גם שרווקות בנות 30 זה נושא לעוס ומאוס. אבל ההתגברות על האנטגוניזם הייתה שווה את זה, ויצאתי לבדוק את "האישה שיכולתי להיות" – הצגה נשית בכל רמ"ח שורותיה, כזאת שגרמה אפילו לגבר שלי לגרגר מאושר. עכשיו אפשר להתחיל.
על מה? רעות בת 30. רגע לפני יום ההולדת העגול והמפחיד הזה היא יוצאת לסגירת חשבון עם הנשים בחייה: אחות תאומה, פמיניסטית שורפת חזיות, שנראית בדיוק כמוה "רק עם אישיות"; אמא שמגדלת אוכל אורגני ונלחמת בכוחות הרשע של החוק והשלטון; דודה שמסרבת להביא ילדים לעולם כה אפל ושחור וסבתא מסעודה אחת, שמטיפה לה להתחתן מהר לפני שתמצא את עצמה מתחת לגלגלים של רכבת. את כל הדמויות הדומיננטיות בחייה, כולל את עצמה, מגלמת השחקנית ענבל לורי ומוכיחה שגם על במה קטנה בצוותא 2, אפשר לשחק בענק.
יכול להיות שתתעצבני: מהדיון החוזר על משבר גיל ה-30. הדמות הראשית היא סטריאוטיפ מוכר ולעוס של אותה ילדה דחויה שאת בטח מכירה מהתיכון, זאת שאף אחד לא בחר בה לקבוצת הכדורסל או הזמין אותה למסיבת כיתה. מחוצ'קנת שלא התפתחה בזמן, ביישנית, שתקנית, צדקנית, אחת שרק רוצה שיאהבו אותה ובמקום זה מדביקים לה שלט "תבעטו בי" על הגב. וכל זה הופך את הבחירה בה לגלם את דמות הרווקה בת ה-30 לקצת קיצונית והרבה סטריאוטיפית וקלישאתית. כי הרי לא כל הרווקות בנות ה-30 הן בחורות עם ערך עצמי בגובה הרצפה.
אבל מאוד תאהבי: את כל השאר. לורי מזגזגת בהצלחה כבירה בין כל הדמויות ומצליחה לאפיין כל אחת מהן באמצעות דיבור משל עצמה, שפת גוף ושפה עשירה ומדויקת. הכתיבה משובחת ומצליחה להצחיק לא פעם ולא פעמיים, כמו גם לעורר בך את החמלה המתבקשת ואת הכיווצ'צ'ים המוכרים בלב. גם המשחק נפלא, ולרגעים את שוכחת שיש בחורה אחת בלבד על הבמה, ועוד ממש רזה.
אמירה אופנתית: לורי עולה על הבמה במכנסיים רחבים, חולצה פשוטה ומעליה חולצת כפתורים. בואי רק נאמר שהיא לבושה, כי אופנה אין כאן, ולא בכדי. רעות, הגיבורה, רחוקה מלהבין מה נכון לה, מה מחמיא לה ומה זה שיק. בקושי גבות היא יודעת לעצב לעצמה. היא מתלבטת בין פוש אפ למשהו נוח, וכמובן שהיא בוחרת בנוח. ככה זה כשאת פרח קיר, במילא לא רואים אותך אז למה לטרוח. ולמרות שאין פה שום התייחסות לאופנה, זה לא חסר לרגע.
גבר גבר: עזבי אותך מגברים בהצגה. יש אחד, אבל הוא לא באמת שם והוא לא באמת מעניין. מדובר בעוצמה נשית הארד קור.
הכיני את עצמך לקראש הבא: ענבל לורי. כן, השחקנית. היא טובה. טובה מאוד. אולי לא תרצי לתלות פוסטר שלה בחדר, אבל בהחלט יתחשק לך לשבת איתה לקפה.
את מי כדאי לך לקחת איתך: ובכן, אם את מאלה שבוחרות להיות מיואשות, אולי ההצגה הזאת לא בשבילך. אבל אם את יודעת שיהיה בסדר, אז תני קפיצה – עם חברה טובה, אמא, או אפילו בן זוג. גברים שמבינים עניין או שניים בהחלט ייהנו גם.
טישו מישהו: הכיני את עצמך לסוף. הוא מרגש. וקצת מצחיק. אבל בעיקר מרגש. כמו שסוף בקומדיה עצובה צריך להיות.
מבחן הקתרזיס: לא יוצאת פה אולי אישה חדשה, אבל הגיבורה כן מצליחה להשמיע את הקול הקטן שלה.
בשורה התחתונה: קטן, יפה ומומלץ.
איפה: צוותא, תל אביב. 03-6950156/7
מתי: שבת, 6/12, 20:30, צוותא 2.
חמישי, 25/12, צוותא 2