גירושים זה לא דבר פשוט. אגו, ילדים, הסביבה השופטת – כולם מתערבבים יחד. אבל כשאישה חרדית מחליטה היום לקום ולהתגרש, זה הרבה יותר מסובך. היא לא עומדת רק מול הבעיות הרגילות, אלא מול צבא שלם שתומך בבעל וכולל רבנים, נשות רבנים, עסקנים, עיתונאים חרדים, שכנים שמתפקדים כ"מרגלי חרש", עובדי רווחה ״משלהם״ וגם ברוך השם - דיינים.

כל "אנשי המקצוע" הדתיים חוברים זה לזה ונרתמים לתת כתף לגבר החרדי, כדי להעניש את אותה אישה "מורדת" שמעזה להתנגד לחיים בזוגיות לצד בעלה, גם אם הוא בוגד בה ואפילו אם הוא אלים אליה או כלפי ילדיהם. רוצה להתגרש? אין בעיה. רק לכי לך מארצך, מולדתך, תגורשי מביתך, משפחתך, ילדיך, רכושך, שכונתך ועירך ותודרי לנצח מהקהילה. כי כשאת מתגרשת מבעל חרדי את מתגרשת מכל הקהילה.

סרטה של גלית גוטמן "לא בלי ילדיי", ששודר השבוע ב"קשת" חשף צוהר לגירושים הקשים האלה והראה לכולנו את חוסר השוויון המשוווע והשוביניזם שאופף את מערכת המשפט בארץ, עם עצם הנכונות להכיל בתי דין דתיים או מעצם קיום הרכבי שיפוט על טהרת המגדר הגברי גם בתיקים בהם אחד מבעלי הדין – היא אישה. ואם אותה אישה חרדית שהחליטה להיפרד מבעלה המתעלל גם חזרה בשאלה – הסיכוי שלה לקבל טיפול הוגן בבית הדין הרבני מול אותו בעל חרדי, שואף לאפס. 

אישה חרדית (צילום: ap)
אין להן סיכוי לקבל טיפול הוגן בבית הדין | צילום: ap

כיום, בשום מדינה מערבית דמוקרטית ונאורה לא היה מתאפשר הקיום של בתי דין שאינם פועלים לפי חוקי היסוד אלא לפי קודקס חוקים דתיים. אבל במדינת ישראל, זו שמתחפשת לדמוקרטיה של המזרח התיכון – גברים חרדים מבוגרים רשאים לחרוץ גורלות של אזרחים בהתאם לאמונה הדתית והאינדיבידואלית להם. לא נאור ולא דמוקרטי במיוחד.

במהלך הסרט, נחשף פרצופה האמיתי של מערכת השיפוט הדתית בעשר השנים האחרונות, לצד הסיפורים של נשים חרדיות שחזרו בשאלה, החליטו לשבור שתיקה ולהתנגד לאלימות כלפיהן, להפסיק להכיל אותה או לראות בה חלק מהכבוד בת המלך האומללה, שנותרת פנימה לבדה חבולה בהיכלות ארמונותיה.

כיום אנו יודעות שנשים מוכות חרדיות יש לא פחות מאשר בכל יתר קבוצות האוכלוסין. שקר טהרת המשפחה נחשף במלוא כיעורו, ככל שיותר ויותר נשים חרדיות מעיזות לקום ולדרוש גט. ככל הנשים המוכות, גם נשים חרדיות סבלו במשך כל הדורות את האלימות הפיזית, המילולית, הכלכלית והנפשית. אך נשאו את עלבונן וכאבן עדי קבר מתוך קשר השתקה שבטי. 

אבל מדוע כשאישה שחזרה בשאלה נאלצת להגיע לדיונים בענייני חייה ושלום ילדיה בבית דין שמנוהל בידי חרדים, צריכה לקבל כתנאי בסיס שמעמדה נחות בעיני הדיינים כאישה בכלל וכחילונית בפרט, כנקודת מוצא. מדוע בעלת דין חילונית היא "לא צודקת" כנקודת מוצא משפטית? 

בישראל 2017 יש מאות אמהות שיצאו בשאלה וחיות כחילוניות עומדות לבד מול מערך שיפוטי דתי גברי רבני שרואה בהן פגע רע, מוטציה שיש להרחיק ממנה את ילדיה. וכן, רק בישראל יכול להיות מצב כזה שבית משפט יאסור על אמא לגדל את ילדיה רק משום שהיא לא דתיה. והצביעות לגמרי חוגגת. בבתי המשפט לא רואים פגם בשהות של ילדים אצל אב אלים, רוצח, נרקומן, אסיר משוחרר או עבריין - הוא בכל מקרה יישאר "אבא" וטובת הילד היא להכיר בו כמו שהוא ולשהות איתו לבד בבית האב ללא השגחה. 

אך כשיוצאת בשאלה או אישה חילונית הנשואה לדתי, מבקשת את אותו הדבר בבית דין רבני זה כבר משהו אחר. "טובת הילד" בעיני הממסד השיפוטי רבני היא להתרחק מאמא כזו, לא ללון אצלה, בוודאי לא לאכול אצלה, ולהתייחס אליה כמתה.

הגיעה העת לבטל כליל את בתי הדין הדתיים כולם. יש לנו מערכת משפטית אחת ודי בה. במערכת המשפט הישראלית מכהנים שופטים ושופטות דתיים לא מעטים, אלו אנשים משכילים מלומדים נאורים שהם שיודעים לשלב וגם להפריד בין אמונתם הדתית לבין מערכת החוק בתוכה הם עובדים, שופטים ושופטות דתיים הם חלק אינטגרלי ממערכת המשפט האזרחית , לכן אין מקום עוד לבתי דין דתיים. לא יהודים, לא שרעיים ולא טיבטים.