בימים האחרונים נחשף כי בית הדין המשמעתי של אוניברסיטת תל אביב, הרשיע מרצה בהטרדה מינית, אך הוא לא הושעה בפועל ושמו לא ייחשף. ההחלטה עוררה מחאה בקרב סטודנטיות ומרצות באוניברסיטה, החשות חסרות אונים וצדק מול המערכות הגדולות האמונות על טיפול בבעיה.
למרות שמדי שבוע נחשפת עוד פרשת הטרדה מינית, נראה שעדיין קיים בלבול בנוגע למה בעצם אפשר לעשות כדי להגן עלייך. המקרה הזה שוב מעלה לדיון את השאלה החשובה - האם בכלל קיימת ענישה של ממש על הטרדה מינית? ומה הכלים העומדים לרשות מי שהוטרדה או נפגעה? הדברים הבאים ייכתבו בלשון אישה למען הנוחות, אך נכונים לכל מי שנפגע או נפגעה:
איך אדע אם מה שקרה לי הוא הטרדה?
בין אם מה שקרה היה במסגרת מקום עבודה או לימודים ובין אם לא – לפי חוק, בכל מקום עבודה ולימודים קיימת אחראית למניעת הטרדה מינית. האחראית אמורה להיות בקיאה בחוק ובתקנות, וניתן ואף רצוי להתייעץ איתה על מקרה שאת לא בטוחה לגביו. לא כל התייעצות נחשבת להגשת תלונה רשמית, ואת לא מחויבת להגיש תלונה גם אם מתברר שאכן עברת הטרדה או פגיעה מינית.
איך אפשר לדעת מי האחראית? לפי החוק מקום עבודה חייב ליידע את כל העובדות והעובדים מי הממונה ואיך ניתן לפנות אליה. בדרך כלל המידע יופיע על פוסטר או בתלוש המשכורת. אם לא נמצא מידע כזה – יידעי את המעסיק שהוא עובר על החוק ושעליו לתקן זאת בהקדם.
אם הוטרדתי – מה אני יכולה לעשות?
ראשית, חשוב לומר שהבחירה היא לחלוטין בידיים שלך. יש מספר אפשרויות פעולה, שאחת מהן היא כמובן – לא לעשות כלום. יש מי שמעדיפה לשכוח מזה ולא להתעסק עם זה, וזה בסדר גמור. גם את ההחלטה על מה לעשות, את לא חייבת לקבל מיד. כבר שמעתי מנשים רבות שייעצו להן לרוץ למשטרה או שיאבדו את הזכות להתלונן, וזו פשוט עצה שגויה. בדרך כלל כדאי לקחת את הזמן כי לעבד את מה שקרה לך, ולקבל החלטות מושכלות, לא כאלו שמונעות מתוך לחץ.
בכל מקרה אל תתני לאחרים להחליט עבורך מה לעשות, אבל תתייעצי עם נשים ואנשים שמבינים ומתמחים בתחום. למעשה כשמתרחשת הטרדה מינית בעבודה או בלימודים, קיימים שלושה ״מסלולים״ שונים שניתן לבחור ביניהם, והם לא תלויים אחד בשני: המסלול הפלילי, המסלול המשמעתי והמסלול האזרחי.
המסלול הפלילי – הגשת תלונה במשטרה
הגשת תלונה על כל עבירה יכולה להיות חוויה קשה, ובתחום הפגיעה וההטרדה המינית אפילו יותר. עם זאת, בשנים האחרונות, בעזרת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, המשטרה עושה מאמצים לשפר את יחסה למתלוננות, ואף יצרה מקצוע של חוקרות עבירות מין שעוברות הכשרה מיוחדת לעניין. מרגע שהגשת תלונה למשטרה, המשטרה (ולאחר מכן הפרקליטות) הן אלו שמחליטות מה לעשות עם זה. במקרים רבים את עלולה להידרש להתעמת עם המטריד כחלק מהחקירה, וזה משהו שיש לקחת בחשבון. כמו כן, אם יש לך הוכחות כלשהן למעשים – הקלטות, אסמסים ומיילים, חשוב להראות אותן למשטרה. היתרון במסלול הפלילי הוא שאם בסוף התהליך המטריד יורשע, זה יכול מאוד להקל על תביעה אזרחית (עליה נפרט בהמשך), וכמובן שזה יכול לתת תחושת צדק, להרתיע את המטריד, ולהרתיע אחרים ממעשים כאלה.
החיסרון הגדול במסלול הזה הוא שברוב המכריע של המקרים החקירה נסגרת מחוסר ראיות או חוסר עניין לציבור (ולא מחוסר אשמה). גם מתוך התיקים המעטים שמועברים מהמשטרה לפרקליטות, מוגשים מעט מאוד כתבי אישום ובדרך כלל על המעשים החמורים ביותר שיש עליהם ראיות רבות. בנוסף, מלבד עצם ההחלטה להגיש את התלונה, השליטה שלך כנפגעת בהליך הפלילי די מועטה. חשוב לציין שאם מתקיימת חקירה פלילית בנושא, המשטרה עשויה לדרוש הפסקה זמנית של הליכים אחרים (אם יש הליך משמעתי או אזרחי) כדי לא לשבש את הליך החקירה.
המסלול המשמעתי – בתוך מקום עבודה או לימודים
המסלול המשמעתי נפתח על ידי הגשת תלונה רשמית לאחראי/ת למניעת הטרדה מינית. חשוב לציין שלא רק מי שנפגעה יכולה להתלונן על הטרדה, אלא גם מי שהיה עד להטרדה, או מי שהובא לידיעתו שהתרחשה הטרדה. את זכאית להתלונן על הטרדה מצד כל עובד/ת בכל דרג (הוא לא חייב להיות ממונה עלייך כדי שזה ייחשב הטרדה), ואף על לקוחות, ספקים, שליחים וכל אדם אחר שבא איתך במגע במקום העבודה ואת חשה שהטריד.
האחראית על מניעת הטרדה מינית מחוייבת לתעד את התלונה בכתב, ולבצע בדיקה מהירה ויעילה, במסגרתה היא מחויבת למנוע ממך פגיעה נוספת, הן מצד המטריד, והן בצורת התנכלות במקום העבודה. את מסקנותיה היא מעבירה למעסיק, ואז ההליך תלוי בתקנון הספציפי של מקום העבודה. במוסדות להשכלה גבוהה למשל, יש בית דין משמעתי, כך גם בשירות המדינה.
במקומות פרטיים ההליכים יהיו אחרים ובדרך כלל פחות פורמליים, וחשוב לדעת שגם אם האחראית מצאה שהייתה הטרדה, החוק לא קובע מה העונש לאדם כזה. מצד שני, למעסיק יש מגוון גדול של כלים להתמודד עם המקרה – משיחת נזיפה, דרך העברה למחלקה אחרת, הורדה בדרגה, השעיה, ועד פיטורים.
אידאלית, המעסיק יבחר בסנקציה שהולמת את חומרת המעשים, וידאג שלא תצטרכי לבוא במגע עם המטריד. למרבה הצער, בפועל במקרים רבים העובדת המתלוננת היא זו שמשלמת את המחיר ונאלצת לעבור ממקומה או אפילו להתפטר. היתרון המשמעותי בהליך משמעתי הוא שהוא לא מחייב ייצוג משפטי, הוא מהיר, יעיל, ומספק לא מעט הגנות הקבועות בחוק. החיסרון בהליך משמעתי הוא שהוא מאוד תלוי במקום העבודה, באווירה בו, בתקנון הספציפי, וכפי שראינו במקרה של אוניברסיטת תל אביב, יש מקרים בהם המטריד נמצא אשם, וממשיך לשמש בתפקידו וליהנות מאנונימיות.
המסלול האזרחי – תביעת פיצויים
במסגרת המסלול האזרחי את יכולה להחליט לתבוע את המטריד בבית משפט (וגם את מקום העבודה אם המעסיק לא עמד בדרישות החוק) - התביעה היא על פיצויים כספיים. נכון שכסף לא יכול להחזיר את הזמן לאחור ולא מרפא את הפצעים, אבל הוא כן מהווה ענישה למטריד, ויכול להקל עלייך במקרים שנאלצת לעזוב מקום עבודה או שנפגעת כלכלית בדרך אחרת. יתרון אחד בהליך האזרחי, הוא שהשליטה שלך בו מירבית – את מחליטה מתי ואיך להגיש תביעה, את זכאית למחוק אותה בכל שלב, את רשאית להחליט אם להסכים לפשרה או לגישור, ואת מחליטה מי ייצג אותך ומה סכום התביעה.
יתרון נוסף הוא שהחוק קובע עד 120,000 ש״ח פיצוי ללא הוכחת נזק. כלומר, ברגע שהצלחת להוכיח שהייתה הטרדה, בית המשפט יכול לפסוק עד 120,000 ש״ח לטובתך, גם אם לא נגרם לך נזק כספי בעקבות ההטרדה. כמובן שאם נגרם נזק כזה, הפיצוי יכול להיות גדול אף יותר. היתרון השלישי במסלול זה הוא שרף ההוכחה פשוט יותר מאשר במשפט הפלילי, וגם אם יש מעט או כלל אין ראיות מלבד העדות שלך, עדיין יש סיכוי שהמטריד יימצא אשם. החיסרון בהליך אזרחי הוא שהוא יכול לקחת הרבה זמן, ויש לו עלויות כספיות של ייצוג משפטי.
חשוב להדגיש: את יכולה לבחור בכל אחד מהמסלולים, או בכל שילוב שלהם. הבחירה בידייך.
בנוסף להבנת מסלולי הפעולה השונים, עומדים לרשותך ארגונים נהדרים שיכולים לסייע הן בליווי ותמיכה נפשית (לקו סיוע לנפגעות תקיפה מינית חייגי 1202) והן בייעוץ משפטי ראשוני בחינם (לקו הפתוח של שדולת הנשים – 03-6120000).
עו״ד קרן גרינבלט היא יועצת משפטית לשעבר בשדולת הנשים ופעילה פמיניסטית.