אחד המסרים שעולים שוב ושוב בקבוצות פמיניסטיות בפייסבוק, הוא שנשים שהוטרדו מינית לא חייבות להתלונן. במידה מסוימת, זה אפילו לא מומלץ עבורן. לגישתן, איומים ממשיים כמו שיימינג וסלאטשיימינג, ו"אונס שני" (שאלות פולשניות של חוקרי המשטרה ועורכי הדין שמציפים את הכאב) הופכים את הגשת התלונה ללא כדאית. במקום זאת, החברות מציעות להסתמך עליהן לטובת תמיכה ועידוד, או לפנות לארגוני הסיוע. גם עו"ד מירית ענתבי קוראת לנשים שלא להתלונן, אך הטיעונים שהיא מציגה הם אחרים לחלוטין.
"החוק נגד הטרדות מיניות שנועד להגן על נשים, הפך לכלי נשק בידיהן", כותבת ענתבי בפוסט שמופץ ברשת ביממה האחרונה. "אתן (לפחות רובכן) מספיק חזקות להתמודד מול הטרדה במישרין מבלי לערב צד ג׳; שהרי, הבא נשים דברים בפרופורציה - נסיון לנשיקה, חיבוק, ליטוף טורדני אל מול חשיפה תקשורתית וחקירה משטרתית, שתוצאתם אחת - הרס חייו של הגבר בהיבט המקצועי ובהיבט המשפחתי. אתן אלו שגורמות לתפיסה של המגדר הנשי כמוחלש, חסר אונים ונקמני".
בהמשך הפוסט, ענתבי טוענת שנשים מנצלות את החוק נגד הטרדה מינית כדי לנקום במעסיק שלהן, ולא באמת משום שהפגיעה שחוו היא טראומטית. "אבהיר הבהר היטב שאינני מעודדת או מצדדת בהטרדות מיניות", היא מדגישה, "אולם קיים מדרג של הטרדות, ולא בכל מקרה רצים למשטרה, קל וחומר לתקשורת. זה המקום להפעלת שיקול דעת".
את דבריה ענבתי כותבת בעקבות פרסום פרשות כמו אלה של משה איבגי וארי שביט. העיסוק המתמיד בנושא הטרדות מיניות בתקשורת - שלדעת רבות ורבים הוא מבורך - הפך בעיניה לבלתי נסבל. "אנחנו הנשים לקחנו את החוק למניעת להטרדה מינית - שהוא חוק מאוד חשוב - למקום אחר לגמרי ממה שהמחוקק התכוון", היא אומרת בשיחה טלפונית עם mako נשים. "היום, אם משהו לא מוצא חן בעיניי - אני מיד מאיימת. שמעתי אפילו על עורכת דין שעבדה במשרד פרטי ולטענתה הוטרדה מינית - אבל במקום לעזוב את מקום העבודה, היא התלוננה. היא הרסה את חיי המשפחה של הגבר והילדים שלו".
"אני שומעת מגברים שהם מפחדים להעסיק היום נשים, וזה הדבר שהכי מפחיד אותי". היא ממשיכה "אני לא מצדיקה גברים שמטרידים חלילה - אבל חשוב לי שנשים יבינו שהן פוגעות בנשים אחרות. הן שמות גול עצמי. חשוב לי להדגיש שאני לא מדברת על תקיפות מיניות, שזה משהו אחר לגמרי, אלא על חיבוקים או נשיקות מטרידות".
דבריה של ענתבי מעוררים הרבה מאוד כעס בקרב הגולשות שנחשפות אליו. "אם יש משהו שיותר מרגיז אותי מגברים שוביניסטים ומיזוגנים, זאת אישה שיוצאת כנגד נשים", כתבה אחד הגולשות. "את שמה רגל לנשים קורבנות אונס והטרדות מיניות", הוסיפה גולשת נוספת. " תתביישי. החלק של לקבוע מה היא הטרדה 'קלה' או 'קשה' לא נתון בידייך. במקום לומר לנשים 'אל תרוצו לערב צד ג׳ בכל סיפור' תגידי לגברים להפסיק להטריד".
"מדהים איך בכל פעם שיש התקדמות משותפת של נשים וגברים במאבק נגד תקיפות מיניות, חייב לקום מישהו או מישהי שמרגיש מאויים מהשינויים (או אולי חושש לפרנסתו) ולקבוע שנשים הן מכשפות חזקות שזוממות לנקום בגברים חלשים ומסכנים", מוסיפה נגה כהן, הפרשנית הפמיניסית של mako. "זו הזיה שמנותקת לחלוטין מהמציאות, שבה רוב הנשים מוטרדות או מותקפות ובכלל לא מדווחות כי הן פוחדות שהן ייפגעו אישית, חברתית, מקצועית ופוליטית. דווקא השיתוף הציבורי והשיימינג הם דרך של נשים חזקות להגיד ״די״ ולא להיות מוכנות לקבל התייחסות אליהן כאל חפץ מיני. הניסיון להפוך כל הצלחה במאבק נגד תקיפות מיניות לשיח על תלונות שווא מסיט את השיח מהבעיה האמיתית, ומעלה שאלות על האינטרסים האישיים של מי שמסיט את השיח הזה".
אז מה הפתרון? לפי ענתבי הנשים צריכות להיות מספיק חזקות וחכמות כדי לא להכנס למצבים האלה מלכתחילה. "לא להיות לבד עם הבוס בחדר, לדאוג שהדלת תמיד תהיה פתחות ולהגיד לו מראש שהוא לא יכול לגעת בך", אומרת ענבתי. "ואם זה כבר קרה אז לעמוד ולהגיד 'לא' מוחלט ולא הססני". אבל החוק, לא נועד להגן על הנשים החזקות שיודעות להדוף הטרדות מיניות, הוא מגן על הנשים החלשות, אלו שנקלעו לתחום האפור, וכעת הן מאשימות את עצמן. גם על כך לענתבי יש תשובה: "אם מישהו מפרש לא נכון את הנחמדות שלי, אני צריכה להעמיד אותו על טעותו. זה שמדובר בתחום אפור לא אומר שהפתרון הנכון הוא להתלונן במשטרה ולהרוס לו את החיים".