טיילור סוויפט עשתה את זה שוב. לא רק שהיא זכתה בשלושה פרסי גראמי, אלא שבנאום הזכייה שלה על האלבום "1989", היא דיברה פמיניזם, על נשים ועל גברים שגונבים קרדיט. "אני רוצה לומר לכל הנשים, יהיו אנשים שינסו לערער על ההצלחה שלכן או לקחת קרדיט על ההישגים או התהילה שלכן. אבל אם תתמקדו בעבודה ולא תנו לאנשים האלה להסיט אתכן מהדרך, יום אחד אתן תגיעו ליעד שלכן, ואתן תסתכלו מסביב ותדעו שאתן והאנשים שאוהבים אתכן ששמו אתכן שם".

דבריה של סוויפט הם תגובה מאוד אלגנטית לקניה ווסט, ששייך בגסות את ההצלחה שלה לעצמו בשיר האחרון שהוציא. בשיר הוא אומר: "אני מרגיש שאני וטיילור סוויפט עוד נעשה סקס. אני הפכתי את הכלבה למפורסמת". אבל למרות שטיילור התייחסה לקניה בדבריה, היא נגעה בתופעה שמתרחשת בצורה רחבת היקף – גברים שלוקחים קרדיט על עבודה של נשים ומשייכים אותה לעצמם.

דרשו קרדיט

משחר ההיסטוריה גברים גונבים את הקרדיט לנשים בלי שום בושה. האם ידעתם למשל שמי שהחלה את פיתוח האנטיביוטיקה היא בכלל ביולוגית בשם אסתר לדרברג? סביר להניח שלא, ולא רק בגלל הידע הכללי שלכם (או היעדרו). המחקר של לדרברג אמנם היווה את הבסיס לפיתוח התרופה, אבל את פרסי הנובל קיבלו דווקא הגברים שעבדו איתה על המחקר - והיא נותרה מחוץ לספרי ההיסטוריה.

למה זה קורה? התשובות המיידיות הן שמלמדים אותנו הנשים תמיד להצטנע. אנחנו אמורות  לעבוד ולהתנדב מטוב לבנו - ולחכות שמישהו יראה ויעריך את מה שאנחנו עושות במילה טובה אבל לא חלילה בבונוס או בהעלאה במשכורת. בינתיים, את הגברים מלמדים לדחוף את עצמם קדימה וכל הזמן לדבר על הדברים שהם עשו או רוצים לעשות, גם אם אין לזה תמיד כיסוי, וגם אם זה לא שלהם.

סיבה נוספת היא שאנחנו הנשים אומרות את הדברים שלנו בצורה עדינה יותר, ולכן ההתייחסות אליהם היא פחות רצינית. גברים לעומת זאת מדברים בצורה יותר אסרטיבית ובטוחה בעצמה, ונלקחים באופן כללי יותר ברצינות.

קים קרדשיאן וקניה ווסט (צילום: Dimitrios Kambouris, GettyImages IL)
אתה מנשק את קים עם הפה המלוכלך הזה? | צילום: Dimitrios Kambouris, GettyImages IL

אבל אלו הן תשובות חלקיות בלבד, ובנוהל - הן שמות את האשמה על נשים. התשובה המלאה יותר היא שגברים פשוט התרגלו להתייחס לנשים כאל גוף שנועד לעבוד עבורם. לכל מקום אליו גבר יפנה את מבטו - הוא יפגוש באישה שמשרתת אותו. בין אם מדובר בנשים שמוצגות כספקיות שירותי מין - כי הזנות והחשפנות הם חוקיים בישראל וכי בכל מקום יש צילומים של נשים עירומות בפרסומות או בין אם מדובר על תפקידי הניקיון, המזכירות והטיפול שגם אותם ממלאות נשים. ועוד לא אמרנו מילה על העבודה הלא מתגמלת של נשים בבית שנלקחת כמובנת מאליה - בניקיון ובישול וגידול ילדים. אם זה המצב - למה שהגברים לא יחשבו שגם הרעיונות שלנו והעבודה שלנו לא תהיה עבורם? כן, אפילו אם זה נעשה באופן לא מודע.

אבל קניה הרשה לעצמו לא רק לקחת קרדיט על ההצלחה של טיילור סוויפט, אלא לקשר את העבודה שלו, כביכול, לזכות שלו לקבל ממנה סקס בתמורה (לא התכוונתי לכתוב על סקס הפעם אבל מה לעשות שהכל בסוף חוזר לזה). כן, החל ממנהלים שמטרידים עובדות ועד למפורסמים כמו משה איבגי שמנצלים את מעמדם, גברים פשוט חושבים שזה חלק ממה שמגיע להם. ביטוי אחר של הרעיון שמגיע לקבל סקס על עבודה, הוא במשפט דוחה – "מה תודה, תתפשטי." תתפשט אתה, כי העבודה הקשה היא שלי.

מחלה נשית: תסמונת המתחזה

עכשיו לפני שאתם מתפרצים לי לדברים, כי אני יודעת שזה מה שהיה קורה אם הייתי מדברת איתכם פנים אל מול פנים, כי גברים מתפרצים כל הזמן לדברים של נשים - בדיוק כמו שקניה התפרץ לבמה ב-2009 בזמן שטיילור סוויפט קיבלה פרס על הקליפ שלה והייתה באמצע נאום (איזה דוש, אלוהים), אולי תעצרו שנייה ותקשיבו. גם לי, אבל גם לנשים שסביבכם ולמה שהן אומרות ועושות. אולי ככה נצליח גם לשנות משהו.

נגיד, האם ידעתם שהרבה נשים לוקות ב"תסמונת המתחזה", שזה אומר שהן חושבות שהן הצליחו בטעות, שהן לא אמורות להיות איפה שהן נמצאות ושבקרוב מישהו יגלה ויחזיר אותן למקום שהן אמורות להיות בו באמת? זו לא אשמתכם, גברים יקרים, אבל זו תחושה שחשוב שתדעו שהיא קיימת. זו תופעה שקיימת באופן כללי בקרב קבוצות אוכלוסייה מוחלשות, אלו שלא גדלות בתוך עולם שבו הן למדו ש"מגיע להן" לקבל הכל. כדי להתמודד עם זה, אתם יכולים, לדוגמה, לוודא שהנשים שסביבכן מקבלות קרדיט על העבודה שלהן, ולעודד אותן לדחוף את עצמן קדימה ולחפש הזדמנויות. זה חשוב שאתם תהיו שם גם ולא תשאירו את הנשים להעצים את עצמן לבד, כי אם אשה דוחפת את עצמה יותר מדי היא נחשבת לביצ'ית או לאגרסיבית, ואם היא מתעצבנת אז היא היסטרית, במחזור או לא קיבלה אתם-יודעים-מה הרבה זמן.

ואנחנו, נשים יקרות, צריכות להפסיק להצטנע. טיילור סוויפט אמרה שצריך להמשיך לעבוד אבל כמו שאתן יודעות אנחנו כבר עובדות, וממש ממש קשה. עדיף שנלמד מנשים כמו איה כורם, שיצאה למאבק משפטי נגד חברת התקליטים שניסתה לקחת קרדיט על העבודה שלה, וזכתה. אז לא חייבות מאבק משפטי על כל דבר כמו איה, אבל כן לעמוד על שלנו ולדרוש את מה שמגיע לנו. לדרוש קרדיט זה לא דבר רע, זה בסיסי. את הרי לא נוכחת בעולם בשביל להעצים גברים, נכון? תבחרי בעצמך מי צריכים ליהנות מפירות העבודה הקשה שלך, ותוודאי שאת מקבלת על זה את ההכרה הראויה. מגיע לך.