"מתה על השומנים שלי"

אחרי שהייתה בסכנת חיים ממשית, ושקלה 28 קג בלבד, החליטה מייגן ג'יין - בת 22 בסך הכל - להפוך את האני החדש והבריא שלה להשראה עבור כל מי שסובל מבעיות בדימוי הגוף (ובינינו, מי לא?). באתר שלה היא מעלה תמונות חושפניות, בלבוש מינימלי - ובלי שום פוטושופ שנועד להצר היקפים או להעלים צלוליט סורר. את התמונות היא מלווה בטקסטים מעצימים, כשהמטרה ברורה: לעזור לכל מי שנחשף לתמונות לאהוב את עצמו (ובעיקר את עצמה) בלי תנאים. One day you'll see. The moments of your life that you've missed. The memories that were made to light up your mind with smiles in vivid colour. But instead, they are dull. They were dulled. By a mind that could never truly live in that moment, too consumed by the ever present mirror forcing your reflection to the forefront of your thoughts. You cannot truly live with that mirror, looming over all that you do, and all that you are. One day you'll see, that it was inside you all along - the power to smash the mirror into pieces too small to ever pierce through your self esteem again. One day you'll see, that you could have lived unburdened by lies about your worth residing in your reflection. That you could have laughed with your whole body shaking. That you could have devoured every bite without shame. That you could have lived every moment, for yourself. One day, you will see. And I can't think of a better day than the one you're living right now. A photo posted by Megan Jayne Crabbe (@bodyposipanda) on Nov 2, 2015 at 9:58am PST המדרון התלול של מייגן להפרעת האכילה החל כבר בבית הספר היסודי, כשספגה הערות ועלבונות על המשקל שלה. אני זוכרת שניסיתי לשבת בצורה שתסתיר את הקפל שהיה לי בבטן, וכל הזמן השוויתי את עצמי לבנות האחרות בכיתה. בגיל 14 כבר אובחנה כחולה באנורקסיה נרבוזה, הרעבה עצמית מסכנת חיים, ואושפזה במרכז פסיכיאטרי המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה של בני נוער. הרופאים שם היו נחרצים מאוד, והסבירו לי שלא נשאר לי הרבה זמן לחיות. בהתחלה קיבלתי מזון בזונדה שעברה דרך האף ישר לקיבה, ואחרי שנתיים של טיפולים אינטנסיביים הגעתי לסוג של הארה - פתאום התמלאתי זעם על המחלה הארורה הזו, שגזלה ממני כל כך הרבה שנים יפות וגרמה לי לכל כך הרבה שנאה עצמית וסבל - אבל במקום להבריא, פשוט עברתי לקיצוניות השנייה.בתוך שנה, שילשה מייגן את משקלה. הייתי פשוט זוללת כאילו אף פעם לא ראיתי אוכל, בבולמוסים מטורפים. פשוט החלפתי אובססיה לא בריאה אחת באחרת. הייתי עושה דיאטות ואז זוללת, וחוזר חלילה, ושנאתי את עצמי מאוד. התביישתי בגוף שלי. אני זוכרת שהייתי נכנסת לאינסטגרם כדי לקבל מוטיבציה לעשות כושר, בתקופות שבהן ניסיתי לרזות, אבל בקיץ שעבר נתקלתי שם בתמונה ששינתה לי את החיים. זו הייתה בחורה לא רזה, שכל החשבון שלה היה תמונות של אהבה עצמית - משהו שמעולם לא הרגשתי. באותו רגע החלטתי להקים את האתר שלי, גם כריפוי לעצמי אבל גם כדי שבחורות כמוני ייתקלו בו כמו שאני נתקלתי בתמונות ההן, שבאמת שינו לי את החיים.A couple of shots from the amaaaazing body positive photoshoot I did with @hbuxtonphoto Hollie told me this shoot was the opposite of every one she's ever done. Over the years she's been told to only shoot the flattering angles, direct to avoid any rolls, disguise a million different 'flaws' and then still edit them out further, in case any semblance of reality remained. She's even seen people request that entirely different body parts be photoshopped over their own. It's time for a change. We don't need to be surrounded by photographic lies that distort our self image and destroy our self worth. We can't keep believing that our purpose in life is to emulate some impossible beauty standard, one that doesn't even exist without the editor's wand anyway. We're taught to aspire to a perfection that isn't real. That nobody should have to measure themselves against. We are ready for that to change. So here's to lumpy, bumpy, cellulite, back roll, belly lovin' unedited imperfection. Here's to reality, and here's to hoping that we start to see more of it. A photo posted by Megan Jayne Crabbe (@bodyposipanda) on Nov 9, 2015 at 10:29am PST מייגן כבר לא נשקלת, אבל מציינת בגאווה שהיא לובשת מידה 40-42. אני זוכרת את הרגעים לפני שהעליתי את התמונה הראשונה לאתר. בהיתי שעות בכל 'הפגמים' שלי, כל מה שדחף אותי לשנוא את עצמי כל השנים, והרצתי בראש את כל התגובות הכי מרושעות שאנשים יכתבו לי. מאז, זה נהיה הרבה יותר קל. נכון, ,יש טרולים מעצבנים מדי פעם, אבל כשמשווים את זה לתחושת הסיפוק העצומה שיש לי כשאני שומעת מעוד בחורה שעזרתי לה להרגיש קצת יותר טוב - זה פשוט לא שווה התייחסות. אני רוצה להראות לעולם שהדמויות והסטנדרטים של יופי שהם רואים בתקשורת הם שקר, שלא לפיהם צריך לקבוע כמה אנחנו טובים או מאושרים. אני באמת מאמינה שאהבה עצמית ומחשבה חיובית מצילה חיים - וזו המשימה שלי. >> והנה עוד אישה שאוהבת את עצמה וכיף לראות את זה