1910: מראה טבעי. רק נשים נשואות נהגו להסיר שיער מהפנים, ונשים ללא גבה מחוברת ציירו לעצמן חד-גבה בעזרת איפור
1920: סגנון חדש ומעט נועז עולה מדמותן של הסטודנטיות הראשונות באוניברסיטת טהרן
1930: פרס הופכת לאירן המודרנית והחיג'אב מוצא מחוץ לחוק. נשים דתיות וחילוניות חשות שלא בנוח עם שיערן הפזור, ונוהגות לחבוש כובעים
1940: הנשים האיראניות מושפעות מכוכבות הוליווד
1950: מגמת חזרה לשיער אסוף יותר
1960: סגנון דרמטי ומלא נפח. העיניים מודגשות
1970: שנים בהן נשות אירן התחילו להאריך את שיערן
1980: אחרי המהפכה של 1979 החיג'אב חזר להיות לבוש חובה
1990: לפחות הבדים הפכו יפים יותר
2000: המחאה הירוקה מכתיבה את הסטייל
2010: ניתן לראות כבר חיג'אב צבעוני יותר שאינם מכסים לחלוטין את כל השיער
>> איך בולמיה יכולה להיות נושא לסדרה קומית?