הסיוט של ניר וטלי סומך מתחיל בערב ה-13.9.2009. או הרבה קודם לכן, תלוי את מי שואלים. באותו ערב מגיע לביתם שבקיבוץ זיקים בן טל, מי שהיה שכן וידיד קרוב של בני הזוג עד שהיחסים עלו על שרטון, ומתיישב על הנדנדה בחצר. רפ"ק ניר סומך (39), עדיין בעיצומו של יום עבודה ארוך כקצין מבצעים במג"ב דרום – וטלי (37), אשתו מזה 14 שנה, עושה את דרכה הביתה מהסופר מרקט יחד עם שתי הבנות. היא מוציאה את השקיות מהמכונית, וכשהבנות חוצות את השביל לכיוון הבית ונכנסות הביתה, היא מבחינה לפתע בדמות יושבת על הנדנדה.
טלי סומך מתקרבת, ונכנסת להלם כשהיא מזהה את טל. היא ובעלה הרחיקו עד לכאן כדי להימנע ממפגש איתו, והנה הוא ניצב בחצר ביתה ומנסה להבין מתי ניר חוזר הביתה. למרות המתח הרב שהיא נמצאת בו, כך תעיד מאוחר יותר בבית המשפט, היא מנסה לשמור על קור רוח ולהרגיע אותו, היא אפילו מציעה לו לעזור לה להכניס את שקיות המזון. לדבריה, הוא מקרין עצבנות רבה וכועס על כך שהיא לא חוזרת לטלפונים שלו. היא מסיקה שהגיע לכאן כדי לסגור חשבונות. "הוא אמר לי, 'אני אמצא אתכם בכל מקום ולא משנה איפה תגורו'", העידה. "הוא ניסה לברר מתי ניר בא, אמרתי לו שאני לא יודעת ואז שאלתי אותו למה? הוא ענה לי שאם ניר יבוא יהיה בלגן".
על פי העדויות של בני הזוג סומך, טלי מתקשרת לבעלה בבהלה ומעדכנת אותו שטל הגיע לחצר ביתם. טל מסרב לדבר עם ניר סומך בעצמו, וסומך מייעץ לה להרגיע אותו ומציע לתת לו כוס מים. הוא ממשיך לשוחח איתה תוך כדי שהוא שועט הביתה, ובסמוך לשעה 17:30 נכנס לשטח הקיבוץ ומחנה את רכבו ליד הבית.
סביב מה שאירע מאותו הרגע נקשרה בשלוש וחצי השנים האחרונות חרושת שמועות וטענות סותרות. לטענת סומך, הוא ניהל שיחה עם טל ודרש ממנו להפסיק להטריד את אשתו ומשפחתו. בשלב מסוים, לדבריו, הוציא טל ממכוניתו מוט ברזל בצבע אדום והניף אותו לכיוון ראשו. באותו הרגע, לטענתו כהגנה עצמית, שלף סומך את אקדחו האישי וירה לעבר טל שלושה כדורים שפגעו בראשו, בחזהו ובצווארו. הוא מת במקום.
סומך הזעיק את המשטרה, נעצר מיד, וחוקרי היחידה לחקירות שוטרים החלו בחקירה. לאחר איסוף הראיות הם דחו את גרסתו של סומך שמדובר בהגנה עצמית, והמחלקה המשפטית של היחידה הגישה נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע המייחסת לו עבירה של רצח בכוונה תחילה. המניע לרצח, כפי שהצטייר במהלך המשפט, הוא החשד של סומך כי אשתו מנהלת רומן עם טל.
עדויותיהם של ניר ואשתו טלי במהלך המשפט נחשפות כאן לראשונה, ושופכות אור על משולש יחסים מורכב ומטריד עם בן טל, שהסתיים בשלוש יריות אקדח. בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע היום (חמישי) את ניר סומך בהריגה, ולא ברצח , ודחה את טענתו בדבר הגנה עצמית. אך רבות מהשאלות סביב בגידה אסורה, הטרדה אובססיבית ואקדח אחד שלוף נותרות תלויות.
"פתאום הוא ניגש ונישק אותי"
ההיכרות בין בן טל לניר סומך חוזרת אחורה שנים רבות, אל ילדותם של השניים במושב גבעת ישעיהו שליד בית שמש. הם גדלו בבתים כמעט סמוכים, ולמדו יחד בבית הספר התיכון. סומך העיד כי בשנות נעוריו אף היה עד לניסיון התאבדות של טל, כאשר זה חתך את ידיו בסכין לעיני תלמידים בבית הספר. עם גיוסו של סומך לחטיבת גולני התנתק הקשר בינו לבין טל, אך בין השניים נותרה חיבה הדדית.
יד המקרה הפגישה גם בין טלי סומך ובן טל בצעירותם, שנים רבות לפני שטלי פגשה את מי שעתיד להיות בעלה. היא למדה בפנימייה בעין כרם שאליה נשלח גם טל עד כיתה י', והכירה אותו הכרות שטחית.
בשנת 1992 סומך פוגש את טלי, וב-1998, אחרי שכבר עזב את המושב, השניים נישאים. ב-2005 הם מחליטים לחזור לגבעת ישעיהו, לוקחים משכנתה גדולה בעזרת הוריו של ניר, ורוכשים משק ובית במושב בסמוך לזה של הוריו. על שבילי המושב מתחדשת ומתהדקת החברות של השניים עם טל, בחור צעיר בן גילם שעדיין חי אצל ההורים, מובטל, ובלי בת זוג. במהרה הוא הופך אצלם לבן בית. על פי עדותו של סומך, טל היה מגיע אליהם כמעט כל יום, עוזר לנקות את הגינה, מסייע לטלי בבישולים ומתנדב תמיד בתיקון הקמין. הוא מצא אצלם אוזן קשבת, ונהג להישאר בביתם עד השעות הקטנות של הלילה.
"הוא היה בן אדם טוב, חבר", אמר סומך על טל. "היה מגיע אלינו, עוזר לי בחצר, בפיתוח של המשק. הוא אפילו עזר לבנות בשיעורי בית והייתה איזה פעם או פעמיים שהוא אפילו שמר על הבנות. סך הכל היו יחסים טובים שנמשכו לאורך המון זמן".
מעדות של חברה של טלי בבית המשפט, עולה שטל היה ממש חלק אינטגרלי מהבית. "כמו שיש רהיט, כמו שיש מקרר בבית, תנור או סלון, יש גם את בן", אמרה בעדותה.
"גם אם זה היה מוגזם, לא ראינו בזה משהו שהפריע לנו כי סך הכל בן היה טיפוס בודד שהיה זקוק לתשומת לב", אמרה טלי בעדותה. "היינו מדברים המון, מנסים ככה לתת לו יותר ביטחון שאולי ימצא עבודה מסודרת".
אלא שבשלב כלשהו, העידו בני הזוג סומך במשטרה, החלה מערכת היחסים הזאת לקבל אופי מטריד. על פי עדותה של טלי בן התאהב בה קשות, והתחיל לשלוח לה מכתבים בעלי אופי אינטימי ולהתקשר אליה פעמים רבות ביום כדי לברר בדיוק היכן היא נמצאת. עדים אחרים מהמושב סיפרו בתשאול שהוא היה נוהג להביא לה זרי כלניות הביתה.
התלות הלכה והתהדקה, עד כי על פי עדותם של בני הזוג סומך, טל הצהיר כי הוא לא יכול יותר לראות את טלי בחברתו של ניר והחל לדרוש ממנה לנתק קשר עם בעלה. השיא הגיע, לדבריהם, כשאיים להתאבד אם לא תסכים לפגוש אותו יותר.
"התפתחה אצלו איזה אובססיה בפן הרומנטי שאני לא הייתי מודע לה, לפחות לא בהתחלה", שחזר ניר. "זה התבטא, קודם כל, בהבעות רגש שלו כלפיה: הוא סיפר לה מה הוא מרגיש, כתב לה מכתבים. טלי ניסתה להסביר לו שזה לא דבר אפשרי. היא נשואה, אימא לילדים".
טלי עצמה סיפרה כי קיבלה מבן שלושה מכתבים שבהם הוא מצהיר על אהבתו אליה. לדבריה, הוא היה שולח לה סמסים בלתי פוסקים כדי לדעת מתי היא נמצאת בבית ואם היא זקוקה לעזרה, ומספר חודשים אחרי שהתחיל לחזר אליה, החליט לעשות מעשה.
"ישבנו אצלנו בסלון ופתרנו תשבצים, כשלפתע הוא ניגש אליי ונישק אותי", העידה סומך. "זה תפס אותי בהפתעה. הוא נישק אותי בפה. לכמה שניות שיתפתי איתו פעולה ולא הדפתי אותו, אבל כמה שניות אחר כך התעשתי ואמרתי לו שיש פה חציית קו אדום. ביקשתי ממנו ללכת הביתה ושלא יחזור לפה יותר. הוא לא התווכח ויצא, ואז חזר עם אקדח ביד. הוא הצמיד לעצמו את האקדח לרקה ואמר שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, ושאם הוא לא יכול לבוא לפה יותר אין טעם לחייו".
לדבריה של סומך, האקדח של טל היה טעון והיא התחננה שיוריד אותו. היא טוענת כי אמרה לו שהיא מוכנה לשכוח את כל הסיטואציה, ואז מיהרה להגיע לבית הוריו, לשוחח עם אמו אביבה ולמסור לה את האקדח. אביבה, מצידה, העידה גם היא בבית המשפט וקבעה כי בין בנה לבין טלי אכן התפתח רומן, למרות ההכחשות הנחרצות. לדבריו של ניר, היא גם זו שמסרה לידיו מכתב שכתב בן ובו הוא מפרט על מערכת היחסים שלו עם טלי – דמיונית או מציאותית. "קראתי את המכתב, וזה היה מכתב ארוך של כמה עמודים שבו בן ניסה תיאר כל מיני מצבים אינטימיים בינו לבין טלי", העיד ניר. "זה לא היה נעים לקרוא".
בן עצמו שיגר לניר מכתב בשנת 2007 שכותרתו הייתה: "הרומן שלי עם טלי". טלי העידה בבית המשפט שמדובר במכתב קשה והזוי במיוחד. "הוא מאוד מאוד כואב. מאוד מביך. יש שם דברים הזויים...", אמרה. "הרומן שלי עם טלי החל בקיץ 2007", כתב טל לסומך. "קצת לפני הצהרתי בפניה שאני אוהב אותה. הרומן כלל קשר רומנטי, מילולי וקשר רומנטי מיני... שיחות אינטימיות, מכתבי אהבה, מתנות, ליטופים, נגיעות, נשיקות, חיבוקים... הקשר הרומנטי התרחש בכל המקרים בבית... אין לי מה להפסיד יותר, לכן אין לי סיבה לשקר...הקשר שלי עם טלי היה הדבר הכי חשוב ביותר מבחינתי והוא עדיין כך וכנראה יישאר כך".
כוס רעל, סכין בבטן
לדברי בני הזוג סומך ההטרדות של טל נמשכו כשנתיים – אך הוא המשיך לבקר בביתם תכופות גם אחרי אותו ערב בסלון, בעיקר משום שטלי הסתירה מבעלה את דבר הנשיקה. היא חששה שאם הדבר יתפרסם, טל יממש את הבטחתו ויתאבד – והמציאות, לטענתה, סיפקה לה שלל הוכחות לכך שהוא אינו מתלוצץ. באחת הפעמים, מספרים בני הזוג סומך, הגיע טל לביתם עם כוס רעל שאותה איים לשתות; בפעם אחרת, נטל סכין ממגירת המטבח שלהם ונעץ אותה בבטנו. הוא פונה באמבולנס לבית החולים.
ניר סומך העיד בבית המשפט כי ערך עם טל מספר שיחות במטרה לסייע לו נפשית ולמנוע ממנו להטריד אותם, אך לדבריו טל בעיקר הציב תנאים והגבלות הנוגעים לקשר הזוגי בינו לבין אשתו, שאותם הם נאלצו לקבל כדי להגן על מצבו הנפשי המעורער. "התחלתי לסור לאט לאט לדרישות שלו", אמר סומך. "אמרתי לו 'בסדר בן, אם זה מפריע לך אני לא אתן לטלי יד. אבל האיסורים האלה הלכו והתרבו, וכל פעם היה דבר נוסף. זה אפילו הגיע למצב שהיו כל מיני סוגים של בגדים שלטלי אסור היה ללבוש בחצר, וזה הפך למצב לא נעים", סיפר סומך.
חמישה חודשים לפני מותו של טל נשברה טלי והתוודתה בפני בעלה על הנשיקה. הוא נותר בהלם. "טלי סיפרה לי על ההתפתחות של הדברים, ומאז לא יכולתי לעצום עין, זה לא היה קל לשמוע את זה", העיד בבית המשפט. "התאכזבתי, אפילו כעסתי על טלי. אמרתי לה שלא קל לקבל את זה. ציפיתי ממנה כחברה הכי טובה שלי שדווקא במצב כזה תשתף אותי כבר בתחילת הדרך".
"הייתה לנו שיחה לא פשוטה, בכינו הרבה", הוסיפה טלי בעדותה. "בן ידע שסיפרתי לניר, והוא המשיך להתקשר אליי. באחת השיחות עניתי ואמרתי שסיפרתי לניר על הנשיקה ושזה לא היה קל, ואז הוא שאל 'שאני אספר לו שהייתה לנו מערכת יחסים רומנטית?' עניתי לו 'מה?' באמת רציתי להבין על מה הוא מדבר. בסוף אמרתי לו 'תספר מה שאתה רוצה'".
בבית המשפט, כאמור, טלי הכחישה מכל וכל את קיומו של הרומן. למרות מכתבי האהבה שטל שלח לה, ועל אף העדות של אמו, היא התעקשה כי הכל פרי דמיונו הקודח. "הייתה נשיקה בפה, לא היה שום רומן", אמרה. "אם היה, זה היה משהו בראש שלו, איזה פנטזיה שהוא פיתח לעצמו. לכמה שניות שיתפתי איתו פעולה, אבל אני חושבת שזה בגלל הייתי מופתעת לגמרי".
לדבריו של ניר סומך, יום אחרי שאשתו התוודתה בפניו על שקרה הוא התקשר לאמו של טל, סיפר לה על השתלשלות האירועים, והשניים נפגשו במטרה לעזור לבנה לצאת מהמצב אליו נקלע. הוא לא הגיש תלונה במשטרה, אך על פי עדותו טל המשיך להטריד אותו ואת רעייתו ללא הפסקה.
בלית ברירה החליטו השניים לערוק מהמושב ולשכור בית בקיבוץ זיקים שבדרום, רק מספר שבועות לפני הרצח. את מיקום ביתם החדש שמרו בסוד, אך לדבריהם טל המשיך לשגר הודעות לטלפונה של סומך ואיים להתאבד אם לא תדבר איתו. באחת הפעמים, לדבריה, השאיר לה הודעה קולית: "אני לא יכול לראות אותך יותר עם ניר ולא עם אף אחד אחר. אני אהרוג אותך".
סומך החליטה לנתק את הטלפון שלה ולהשתמש בזה של בנותיה. על פי עדותה, במשך מספר שבועות לא שמעה מטל, עד כשבוע וחצי לפני המקרה, אז החל להתקשר מטלפון חסום למספר של הבת בתדירות גבוהה. יום לפני האירוע הטרגי ביקרו בני הזוג סומך את הוריו של ניר במושב, ולדבריה טל התקשר פעמים רבות. למחרת, כאמור, הופיע בפתח ביתה – ומשם החלה שרשרת אירועים טרגית.
"אני יורד עם הרכב שלי, ואז רואה מולי את הרכב של אבא של בן, ואת טלי עומדת מול דלת הנהג והם משוחחים", אמר סומך בעדותו. "אני מזהה סכנה. הכל עולה לי. האיומים, הבלגן, אני רואה שהוא הולך לשלוף אקדח. הרי היה לנו כבר קטע עם אקדח שנמצא ברשותו. אני עוצר את הרכב, פשוט רץ לטלי, צועק 'לכי, עופי'. בשלב הזה האקדח שלי בנרתיק. אני נכנס לרכב, צועק לו 'תירגע'...אני יוצא מהרכב, מתרחק איזה מטר וחצי, ובשלב הזה מסיט את הידיים שלי לכיוון הנשק. אני רואה אותו מתכופף מתחת למושב, מוציא לום ומתרומם. עכשיו הידיים שלי על האקדח. אני רואה את המוט כבר יורד, ואז אני מרים את האקדח תוך כדי תנועה ממש ויורה כדור, יורה כדור. עניין של שבריר שנייה. זה היה טק, טק, טק".
סומך מתעקש שלא היה יכול לנטרל את טל או פשוט לברוח מהמקום. "הלוואי שהייתה לי אפשרות, אבל זה טווח של מטר וחצי, אדם שועט לעברי עם לום, אין שום פעולה אנושית שאני מסוגל לעשות בשביל להתחמק מדבר כזה", הוא אומר. "כשראיתי שהוא נופל, כמובן שזה היה סוג של הלם. הבנתי כבר שאין איום, פרקתי, שמתי את האקדח חזרה בנרתיק".
העדים לא ראו מוט
ניר סומך נעצר מיד לאחר המקרה ומאוחר יותר שוחרר למעצר בית. סומך, קצין מג"ב מוערך ומועמד לקבל דרגת סנ"צ ותפקיד בכיר ביחידה, הושעה מעבודתו בתחילה, ולאחר שהחוזה שלו נגמר הוא עבר הליך פיטורים והובטח לו שבמידה שיזוכה יוכל לשוב למג"ב.
טלי סומך עצמה נחקרה במח"ש בחשד לשיבוש הליכי חקירה ואף נעצרה, רק מאוחר יותר התברר שלא הוכח ששיבשה את החקירה. "הרגשתי מושפלת, בלחץ נוראי", אמרה על המעצר. "מתייחסים אליי כמו אל פושעת, כמו איזה עבריינית, מעליבים אותי ולוחצים עליי כל הזמן שאני אשנה את הגרסה. אי אפשר לקחת את הדברים שאני יודעת, שהמוט הזה היה הורג את ניר".
משפט הרצח של סומך נפתח בנובמבר 2009, ובזמן שההליך המשפטי נגדו התקיים הוא התחיל לעבוד אצל בעל משק בקיבוץ זיקים. במשך כל המשפט הקפיד לטעון כי לא פעל מתוך יצר נקמה, וכי ירה בטל רק כמעשה של הגנה עצמית, אך מולו ניצבו כמה טענות נגדיות מבוססות למדי. התובע מטעם מח"ש, עו"ד משה סעדה, הציג עדויות של שלושה חברי קיבוץ שנקלעו לסביבת האירוע לגמרי במקרה. כולם סיפרו כי עקבו אחר המתרחש, אבל בשום שלב לא ראו מוט מונף אל על, רק שני אנשים המשוחחים ביניהם בידיים חשופות. סומך הגיב לממצאים האלה בתסכול.
"ברור שהיה שם מוט. מה אני הבאתי אותו לשם? יש עדים, הם טועים", אמר. "העו"ד שלי סיפר לי שבתקשורת אומרים לו שהשתלתי את המוט. אז אני רוצה שהסוגיה הזאת תעלה בבית המשפט. אני מתחנן אליהם (הכוונה לחוקרי מח"ש – ש"א), קחו את המוט לבדיקת טביעת אצבעות".
בעיצומו של המשפט התקיימו מגעים לעסקת טיעון בין פרקליטיו של סומך, עורכי הדין אבי חימי, יאיר גולן, משה וייס ונחשון שוחט, לבין נציגי מח"ש, שלפיה יורשע סומך בהריגה ולא ברצח. אלא שעם היוודע לו הדבר, סומך הטיל וטו על כל אפשרות לעסקה. "אני ואשתי קורבנות של האירוע הטרגי הזה. אני לא מוכן לשום הסדר גם אם יציעו לי להודות ברצח ולקבל עונש של מאסר על תנאי", אמר בנחרצות למקורביו בימים האחרונים. "אני מרגיש כמו באיזה חלום בלהות, סרט אימה שאני חווה כבר שנתיים. כל האירוע הזה, כל האישום הזה, הוא בניגוד מוחלט לכל מה שהייתי תמיד. שאלתי את עצמי שאלות לא פשוטות לגבי מי אני כבן אדם, מה הערכים שעליהם חינכתי דורות של לוחמים. כדי להגן על בן עשיתי כל כך הרבה ויתורים, שילמתי מחיר כל כך גבוה בשביל איזושהי מטרה נעלה, אבל אני לא מוכן להודות במה שלא עשיתי. אני רוצה זיכוי מוחלט. הייתי חייב לפעול כפי שפעלתי, אחרת, אין לי ספק שהייתי נהרג באותו יום".
היום (חמישי), החליטו שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע לזכות את סומך מחמת הספק מעבירה של רצח ולהרשיעו בהריגה, שהעונש המרבי עליה הוא 20 שנות מאסר בפועל. השופטים ציינו כי הם מאמינים לעדויות של חברי הקיבוץ שלא ראו את טל מניף מוט לעברו של סומך, אך הוסיפו כי ייתכן מאוד שטל התכוון לפגוע בו באמצעות מנעול הגה המכונית.
מיד עם סיום הקראת הכרעת הדין טלי פרצה בבכי וניר חיבק אותה, ואילו אביבה, אמו של בן טל, ישבה בספסל אחורי באולם המשפט לא הרחק מסומך ומלמלה "אני מתעלפת עוד רגע. הוא רצח את הבן שלי". הוריו של טל הגישו באחרונה תביעה אזרחית נגד סומך ובה הם דורשים מבית המשפט שיפצה אותם במיליוני שקלים על הריגת בנם. במח"ש שוקלים להגיש נגד סומך ערעור לבית המשפט העליון על זיכויו מאשמת רצח.
גם סומך לא אמר את המילה האחרונה. "עבורי כל הסיפור הזה זה לא סוף פסוק, ממש לא. אני חף פשע ואני הולך לעליון לזיכוי מוחלט או כלום", אמר מיד לאחר החלטת השופטים. "אני זכאי ואני אוכיח את זה".