בזמן שמרבית החברים שלו הולכים לבית הספר, מ' בן ה-17 וחצי יושב בחודשים האחרונים במעצר בית. החשדות נגדו קשים: הוא ועוד שמונה נערים בגילאי 18-15 מנתניה נעצרו בחשד שקיימו יחסי מין עם ילדה בת 12 שוב ושוב, בכמה הזדמנויות שונות. על פי הטענות שלהם, הנערה פנתה אליהם בפייסבוק והציגה את עצמה כבת 14.5. הם לא ממש סירבו לניסיונותיה להתחבב, והקשר התפתח מהר מאוד למפגשים בבתי החשודים. "בתור נערים, זה מה שאנחנו מתלהבים ממנו. אהבה לא מעניינת את הנוער, סקס מעניין אותנו יותר", אומר מ' ל-mako. "היא הייתה שונה מבנות אחרות, כי בנות אחרות מכבדות את עצמן ומדברות על עצמן בכבוד. היא תעשה הכל בשביל תשומת לב, בשביל ידידים, בשביל חברה. היא הציעה – ואני שיתפתי עם זה פעולה".
לאחרונה השתחררו מ' והנערים האחרים ממעצר הבית, ובקרוב יתחילו תכנית שיקום מיוחדת שלאחריה יוחלט אם להגיש נגדם כתב אישום. "היא התחילה ופנתה אליי", טען מ', המיוצג על ידי עורכת הדין חן מאירי, להגנתו. "קשה להגיד לא לבחורה כזאת".
בשנים האחרונות נראה שדור הנערים והנערות הנוכחי מגדיר מחדש את הגבולות. סיפורים על אורגיות בטיולים שנתיים, נערות ונערים מרובי פרטנרים וכאלה שמצלמים סרטוני סקס ביתיים ומשגרים לכל החברים בוואטסאפ. במקביל התפרסמו לא מעט סיפורים על נערות שנוצלו מינית בידי חבורות של גברים. כך למשל, באפריל 2006 התפוצצה "פרשת האונס בבסיס חיל האוויר". עשרות חיילים ואזרחים עובדי צה"ל נחשדו באונס ובביצוע עבירות מין בנערה בת 13, בתו של אחד מאנשי הקבע בבסיס. עם זאת, בפרשה לא הוגשו כתבי אישום לאחר שהתברר שהנערה הציגה עצמה כמבוגרת מגילה וכמי שביצעה את המעשים מרצון. במרץ 2010 הוגש כתב אישום נגד 14 נערים בגין אונס קבוצתי של נערה בת 14 בתל אביב, והם הורשעו במסגרת עסקת טיעון. כתב האישום גולל כיצד אחד מהם, שהיה בקשר זוגי עם הנערה, ניצל את תלותה הרגשית וסרסר בה בקרב חבריו. רק בשבוע שעבר התפוצצה פרשת אייל גולן – שבה מעורבות קטינות בנות 15 ו-17 שעל פי החשד קיימו עם הזמר יחסי מין.
אז מה בדיוק מתרחש מאחורי הגב של ההורים? השאלות האלו עלו שוב ושוב השבוע. גם הוריהם של הנערים החשודים באונס בנתניה לא ממש ידעו מה הבנים שלהם עושים בשעות הפנאי. "כששמעתי על זה לא האמנתי, הרגשתי שהשמיים נופלים עליי", מספרת אמא של אחד הנערים המעורבים בפרשה. "בעלי ואני מכבדים אחד את השני, מנסים לתת דוגמה אישית, אבל כנראה שזה לא מספיק, שיש גם השפעה של החברים ושל השכונה. אם הייתי יודעת על זה קודם הייתי דואגת שזה לא יקרה, אבל המסקנה היא שההורים צריכים לשים לב הרבה יותר ולדבר עם הבנים ועם הבנות שלהם".
ממהרים לכלוא את הבנות
מאולם הקולנוע בסינמה סיטי בגלילות יוצאים עשרות בני נוער עם הבעה מזועזעת על פניהם. הם בדיוק סיימו לצפות בסרט "שש פעמים" שמגולל את סיפורה של גילי – נערה בת 17 שנופלת קורבן לניצול מיני בידי חבורת נערים. גילי מנסה להשתלב בבית ספר חדש ולכבוש את לבו של אחד מהבנים המקובלים, החתיכים והעשירים. בדרך היא מספקת את יצריהם של כל החברים שלו, שלא מהססים לנצל את מצבה הרגיש. הסרט, שהופק בתמיכת "קשת" וקרן הקולנוע הישראלי, זיכה את רונה סגל ואת יונתן גורפינקל בפרס התסריטאית והבמאי של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, ואת השחקנית הראשית סיוון לוי (גילי) בפרס אופיר. הסרט ייצא לאקרנים בשבוע הבא, כאילו בעיתוי מושלם, אם אפשר בכלל להשתמש במילה הזאת בהקשר כזה, עם התפוצצות פרשת אייל גולן.
אחרי כמה דקות של זעזוע מתחילים הנערים והנערות להיזכר בעוד ועוד מקרים כאלה שהם מכירים: מישהי מהשכבה או חברה רחוקה שעברה בדיוק את אותו הדבר. בחורות ש"נותנות" כדי להרגיש נאהבות, המילה "לא" שפעמים רבות מתעגלת ל"כן" ונערים שיתנדבו לנצל את המצב. "הייתה לי חברה כזו, שבגיל 15 כבר הייתה שוכבת עם בחורים מבוגרים מאתנו, בני 19-20. כל יום עם מישהו אחר", מספרת מאי, בת 16, מרמת השרון. "היא חיפשה תשומת לב, חום ואהבה ועברה מחבר לחבר. בבית לא היו דואגים לה. מאז היא כבר עברה לגור מחוץ לבית".
אחרי הניצול המיני מגיע שלב השיתוף: בעידן שבו לכל אחד יש מצלמה בטלפון הנייד, הסרטונים והתמונות החושפניים מגיעים לרשת הרבה יותר מהר. "כשזה קורה למישהי הדבר הראשון שהילדה עושה זה לסגור את חשבון הפייסבוק שלה", אומרת מאי. "היו גם מקרים של בנות שעברו בית ספר". מאי גם טוענת שהיא מכירה את אחת הקטינות שמעורבות בפרשת אייל גולן. "לא הופתעתי מהפרשה וגם לא הופתעתי ממנה", היא אומרת. "היא מוכרת כאחת כזאת בעיר שלה. הבנתי שהיא כבר נכנסה להריון כמה פעמים".
גם עמית, בן 18, נראה מוטרד מאוד כשהוא יוצא מהאולם. "בהתחלה חשבתי שזה קצת מוקצן כי בסרט הכל קורה בבום, אבל כשאני קצת חושב על השכבה שלי בשנה שעברה זה לא מוגזם בכלל", הוא אומר. "בתיכון לידי הייתה למשל מישהי ששכבה עם שלושה בנים יחד. הם צילמו סרטון והעבירו אותו בין אנשים בוואטסאפ. לקח לה הרבה זמן עד שהיא חזרה לבית הספר".
התגובה של מאי ושל בני הנוער האחרים לא מפתיעה את רונה סגל, התסריטאית של "שש פעמים", שחוקרת את הנושא כמה שנים. היא כבר רגילה לשמוע את הצופים מאשימים דווקא את הנערה, בשילוב הערות גנאי – ולא את הבחורים שמנצלים אותה. "יצא לי לשמוע אבות שיוצאים מהקרנת הסרט ואומרים: 'זהו, מעכשיו אני הולך לכלוא את הבת שלי במרתף עד גיל 18'. המהדרין אומרים '21'", מספרת סגל בחיוך ציני אך מודאג. "זאת תגובה מדהימה בעיניי, כי היא מקפלת בתוכה כל כך הרבה מהרעות החולות שלנו כחברה. והראשונה בהן היא שהאבות האלה בכלל לא חושבים על הבנים שלהם. בעיניי, אבא צריך לשאול את עצמו עשר פעמים ביום 'איך אני מוודא שהבן שלי לא ישתתף בדברים כאלה? איך לגדל ילד שיידע לזהות את ההבדל בין הסכמה לניצול גם כשהתחום אפור? כי מה בעצם הסאב טקסט של האמירה הזו? שהאבא לא רוצה לוותר על זכויות היתר שלו כגבר. הוא לא רוצה שגברים זרים יתייחסו לבנות שלו כאובייקט מיני, אבל מוכן בהחלט להתייחס כך לבנות של אבא אחר. אז הפתרון הכי מבריק מבחינתו הוא לכלוא את הבת שלו".
"התגובות הראשונות של נערות שהגיעו להקרנות המבחן הן כמעט נזעמות", אומר גם גורפינקל, הבמאי. "חלקן ממש כועסות על גילי ושואלות למה היא לא אמרה לא, או למה היא לא אמרה לא חזק יותר. עולה שאלה שמאוד אקטואלית בימים אלה של 'מהי הסכמה'. הרי ב-90% ממקרי האונס, האנס הוא לא הפסיכופת עם הקפוצ'ון שאורב לבחורה שהוא לא מכיר, אלא מישהו מהסביבה הקרובה שלה. מבחינה משפטית יכול להיות שלסיפור שאנחנו מציגים אין קייס, אבל כחברה יש לנו עדיין אחריות לדבר על זה".
פסיכולוגים מסבירים כי הנטייה להאשים את הקורבן היא דרך שבה נערות מרחיקות את המקרה מעצמן בטענה ש"לי זה לא יקרה". "גם בהקשר של פרשת אייל גולן אפשר לראות איך הנטייה להאשים את הקטינות במקום את הגברים המבוגרים זולגת לתחום ההורים", מסבירה סגל. "כשמדברים על האחריות של האבא ושל האמא, מדברים רק על הורי הבנות. איפה הם היו ואיך הם לא ראו? זו שאלה טובה וחשובה, אבל בואי נגיד שאיפה אבא של גולן היה אנחנו כבר לכאורה יודעים, ועל האמא שלו אף אחד הרי בכלל לא מדבר".
איך נער יודע שהוא גבר?
אבל האם באמת זה יכול לקרות גם לילדים ולילדות שלכם? גורפינקל סבור שלא בהכרח. "אני חושב שכמעט כל נער יכול למצוא את עצמו בסיטואציה הזאת, אבל במקרה של מתבגרות המצב שונה", הוא מסביר. "נערות שגדלו בבית שהעניק להן בסיס להערכה עצמית גבוהה – הסיכוי שדבר כזה יקרה להן קטן".
אביגיל פרנקל, עובדת סוציאלית המתמחה בטיפול בפגיעות מיניות שליוותה את יוצרי הסרט, מסבירה כי הסביבה והרקע שממנו מגיעה הנערה יכולים במידה רבה להשפיע על סיכוייה להיקלע לסיטואציה שכזו. "בהרבה מאוד מובנים זה יכול לקרות לכל אחת או אחד, אבל מי שמרגיש בודד – זה יקרה לו יותר", היא אומרת. "נערים ונערות עם חוסן נפשי לא יצטרכו לתת מעצמם כל כך הרבה כדי להרגיש שייכות ולקבל הכרה, ולכן פחות ימצאו את עצמם במצבים כאלה. אני שומעת גם ממעריצות של זמרים או כוכבים שמרגישות שאם 'הזוהר ייגע בהן', יהיה להן ערך".
"בהתחלה לא ידעתי למה אני נכנסת", סיפרה השבוע בראיון לחדשות 2 אחת מהנערות שעל פי החשד קיימה יחסי מין עם אייל גולן. "הוא לקח אותי אליו הביתה עם עוד חברה שלי ממש טובה, ועכשיו אני לא מדברת איתה בגלל כל הסיפור הזה. היינו נפגשים אצלו בבית, אצל חברים בבית, בכל מיני דרכים, בבתי קפה, בסרטים, בקניונים. אחרי תקופה מסוימת הוא כבר ידע שאני תלמידה בבית ספר. ראיתי את הבעייתיות שבזה, אבל זה לא היה משנה, אני רציתי אותו ולא היה אכפת לי מכלום. אני עדיין אוהבת אותו".
אמה של אחת העדות בפרשה, שנפגשה עם גולן כשהייתה בת 16 בלבד, סיפרה לחדשות 2 שבתה סיפרה לה על המפגשים באחד מערבי שישי. "היא אמרה שהיא הלכה למסיבה בבית גדול ושהיא נהנתה", אמרה האם. "היא אמרה לי: 'אמא את יודעת שאני יוצאת עם הזמר' ואני אמרתי לה: 'מה לנו ולרמה כזאת גבוהה'. היא אמרה לי: 'אמא הזמר הזה שכב עם...' שאלתי אותה: 'ומה את עשית'? היא אמרה: 'לא יודעת, הייתי בבית שלו, הוא אירח אותי יפה ונתן לי שתייה'".
אבל לא רק נערות חסרות ביטחון נקלעות למצבים כאלה: גם לרקע של הנערים המנצלים ישנה השפעה. "גם הנערים פועלים ממקום של בדידות או מתוך צורך להוכיח את הערך העצמי שלהם", אומרת פרנקל. "איך נער מחזק את הביטחון שלו ויודע שהוא גבר? אם הוא מזיין. הרבה פעמים הוא לא זומם לגרום לבחורה עוול, הוא חושב שבא לו ושהיא בעניין. זה יכול לקרות כמעט לכל אחד כי הציפייה החברתית מגבר היא להיות כמה שיותר יוזם וחודר. במובן מאוד רחב גם גברים הם קורבנות של הדבר הזה".
פרנקל מסבירה שהתופעה הרבה יותר קרובה אלינו מכפי שנדמה לנו. "כשמקרה כזה מתפוצץ אנחנו נוהגים להסתכל עליו כעל טרגדיה אישית של מישהי. אבל לא מדובר בסיפור אישי, אלא בסיפור חברתי. ילדות ונערות רבות, ולפעמים גם נערים, שאין להם מאפיינים חריגים והם יכולים לגור גם בהרצליה. זה מתקיים בכל בית ספר ובכל מערכת. ורוב הנערות שזה קורה להן לא מודעות לזה בזמן אמת. הן בדרך כלל יגיעו אליי בוגרות יותר, במצב של דיכאון, כשהן מתקשות להחזיק מערכת יחסים או עבודה קבועה".
בעוד שגורפינקל אומר כי אחת מכל חמש נשים מוטרדת או מותקפת מינית – זאת מנתונים שנאספו במסגרת התחקיר על הסרט – לפי נתוני איגוד מרכזי הסיוע, אחת מכל שלוש נשים תעבור תקיפה מינית במהלך חייה. אחת מכל ארבע תיאנס. מנתונים שהוגשו אתמול לכנסת עולה כי בשנת 2012 הגיעו למרכזי הסיוע 7,700 פניות חדשות, 88% מכלל הפניות עוסקות בפגיעה בנשים, 12% עוסקות בפגיעה בגברים ורובן מגיעות רק שנים אחרי הפגיעה. רק חמישית מכלל הפונים הגישו תלונה במשטרה, ומרבית התיקים נסגרו מחוסר ראיות. סקר שהתפרסם החודש ונערך על ידי אוניברסיטת חיפה בשיתוף עם המועצה לשלום הילד, מעלה נתון מטריד לפיו 17.6% מכלל הילדים עד גיל 17 עברו פגיעה מינית.
מיכל מזרחי, רכזת ההליך המשפטי במרכז הסיוע לנפגעות פגיעה מינית בדרום, מלווה את הנפגעות במשך שנים, והסיפור המתואר ב"שש פעמים", מציף לה מקרה שלא תשכח. "לפני כשנה הגיעה אליי נערה בת 15 מעיר בדרום. ילדה יפה וחכמה, עולה מחבר העמים, אבל חסרת ביטחון. לקראת החופש הגדול שלפני כיתה ט' היא רצתה להשתלב בחברה, והייתה מאוהבת באחד הבנים בכיתה ומעוניינת בקרבתו. הוא ניצל את זה והביא איתו עוד שלושה חברים למפגשים איתה במתנ"ס ליד הבית, והיא ניסתה לרצות אותו. בשלב מסויים אמא שלה עלתה על זה שמשהו קורה ונכנסה לפייסבוק שלה, וחשכו עיניה מהתיאורים המבחילים שבנים כתבו לה שם. היא פוצצה את הסיפור".
מזרחי מספרת שהנערה עברה תהליך שיקום קשה, ומסבירה: "מה שהכי כואב לי זה שמי שנפגעת היום בתיכון היא זאת שמאשימים. לשנייה אחת אף אחד לא חושב שמישהו מהנערים עשה משהו לא בסדר, גם לא ההורים שלהם. הילדה הזאת פשוט התפרקה. היא הגיעה עד כדי איומים לשים קץ לחייה והגיעה לאשפוז ולטיפולים. היא הוקעה חברתית בצורה קשה מאוד. לקח בערך חודשיים עד שהיא התחילה לחזור לעצמה. היום היא עברה בית ספר וכבר לא רוצה טיפול, והיא מעדיפה להתרכז בלימודים".
למה לא לנצל בחורה ש'נותנת'?
אז מה עושים כדי למנוע מקרים קשים כאלה? "נורא קשה לשמור על ילדים, וקשה לוודא שזה לא יקרה להם, אבל אחד הדברים המרכזיים שהורים יכולים לעשות זה להיות מאוד מעורבים בחיי הילדים שלהם", אומרת פרנקל. "זה לא מספיק להגיד לילדה שהיא לא חייבת לעשות דברים בניגוד לרצונה רק כדי להוכיח שהיא שווה, היא צריכה להרגיש בעצמה שהיא לא חייבת לעשות את זה. אם היא יודעת שגם אם הילדים האלה לא יאהבו אותה, יאהבו אותה במקום אחר, אם היא מבינה שהיא אדם נבון, בעלת יכולות וערך – היא תרגיש ככה. זה לא משהו שמנחילים בין רגע, זהתהליך שצריך להתחיל כבר בגיל קטן".
אחד הדברים הבולטים בחסרונם ב"שש פעמים" הוא נוכחות הורית. הם נמצאים שם ליד, אבל לא רואים דבר, הם מנסים להיות חלק מהחבר'ה או עסוקים בבעיותיהם. גם סגל נתקלה בוואקום ההורי. "האימהות נעלמות כשצריך לחנך, והאבות לא מבינים את תפקידם מול הבנים", היא אומרת. "הם החוליה הכי בעייתית בסיפור". בסרט היא מציגה טשטוש גבולות עם אבא שמציע חברות בפייסבוק לנערות בשכבה של הבן שלו, ומתגאה בכמות הנערות שבנו מביא. "לא רק את הנערות אף אחד לא רואה, גם הנערים נשארים עם מודל גבריות יחיד ועקום לעקוב אחריו", אומרת סגל.
ד"ר שולמית בלנק, פסיכיאטרית המתמחה בטיפול בהתנהגויות ובבעיות נפשיות של ילדים, עוסקת בשאלות אלה מדי יום. היא טוענת שהסיבה לפגיעה מינית היא חד משמעית עניין של גבולות. "ילדים לא נולדים בגיל 15, הם נולדים להורים, לחברה, למערכת מסוימת ומתפתחים בתוכה", היא אומרת. לטענתה הנערים המנצלים סובלים מגבולות מטושטשים. "הם נערים שקיבלו כל מה שביקשו, הכל היה מותר והכל היה אפשר, אז אם אפשר לשכב עם הבחורה והיא 'נותנת', למה לא לנצל את זה? כתבתי בעבר על עבריינים שמגיעים ממשפחות טובות, והתייחסתי בין השאר לרוצח דרק רוט, משה בן אבגי, שהוסגר לאחרונה לארץ. אנשים כאלה גדלו כשהכל מותר. כשהם נתפסים הם לא מבינים מה הם עשו לא בסדר".
ומה עם הנערות?
"לילדה במצב כזה יש לרוב בעיה של דימוי עצמי. גבולות הוריים וסביבתיים הם שאחראים לפיתוח דימוי עצמי טוב של ילד – העניין הוא הצבת גבולות שמתאימים לילד, דבר שלא פשוט לעשות בחברה היום".
אז איך עושים את זה? יש לך דוגמאות?
"גם אם כולם קנו מותג כלשהו, או שכולם מסתובבים בברים כל לילה, הילד שלך לא צריך לעשות את זה. הורים טועים וחושבים שאם יתנו לילדים כל מה שהם רוצים, הדימוי העצמי שלהם ישתפר. הם לא מבינים שההפך הוא נכון. אם חושבים בהיגיון מבינים שילד רק יתחזק מזה שלא יקבל כל מה שהוא רוצה ושהגבול צריך להיות ברור – יש דברים שאסור לעשות".
קווי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית: לנשים 1202 לגברים 1203