"בצעירותי סברתי כי אין לדבר חשיבות אלא לכסף. עתה, משזקנתי, יודע אני כי אמת הדבר" (אוסקר ווילד)
פעם, בזמנים של אברהם אבינו ומשה רבנו, הערצנו נביאים. אחר כך היו לנו מלכים. כשגם זה לא עבד, עברנו לרבנים. הבאים בתור היו החלוצים, אלה שאחרי אלפיים שנות גלות ופלפולים על התלמוד היו מסוגלים לעבד את הקרקע בידיים, ממש כמו הגויים. אחרי ששת הימים, כשאת רוב עבודת הכפיים עשו הערבים, עברנו להעריץ גנרלים. הודות למלחמת יום כיפור, גם זה עבר לנו. ספורטאים של ממש אף פעם לא היו לנו, גם לא כוכבי רוק בסדר גודל של בונו, או אפילו של אקסל רוז. אז עם מה נשארנו? נכון, עם העשירים. אלה הכוכבים, הסלבריטאים והאלילים האמיתיים של ישראל 2012, אלא שבניגוד למושאי ההערצה שקדמו להם, העשירים הם גם מושאי הכעס ואפילו השנאה הכי גדולים שלנו, ויוכיחו המחאה החברתית, ההפגנות נגד נוחי דנקנר והמחאות נגד לב לבייב, יצחק תשובה ושאר בעלי התספורות והסדרי החובות למיניהם.
היחס המורכב הזה, של הערצה ושנאה, רצון לחקות וכעס, מלמד עלינו ועל ערכינו, אבל גם על העשירים. לכאורה, אנשים כמוני וכמוכם, אבל בעצם יצורים מסוג אחר לגמרי, שחושבים אחרת, מתנהגים אחרת, ומתייחסים אחרת לגמרי מאנשים רגילים לנושאים כמו כסף, חינוך ומשפחה. כך לפחות טוען היועץ הארגוני והמרצה האמריקאי סטיב סיבולד, שפרסם באחרונה ספר שאומר בדיוק את זה, שעשירים חושבים אחרת: "How Rich People Think Differently".
כפי שכותרתו מרמזת, ספרו של סיבולד מפרט 21 דרכים שבהן החשיבה של אנשים עשירים שונה באופן בסיסי מזו של אנשים רגילים. סיבולד מבקש מאתנו להאמין שבזכות זה הם גם נעשו עשירים – ולא, למשל, בזכות מזל, קשרים, חינוך טוב שזכו לו, הון ראשוני שקיבלו מהוריהם, ניצול של פגמי השיטה הקפיטליסטית או עושק ומרמה של "האנשים הרגילים".
מהן אותן 21 תובנות מופלאות שרכשו העשירים ושנמנעו מאתנו בני התמותה? לא נחזיק אתכם במתח:
1. אנשים רגילים חושבים שכסף הוא השורש של כל רע. עשירים חושבים שעוני הוא השורש של כל רע.
2. אנשים רגילים חושבים שאנוכיות היא מגרעה מוסרית. עשירים חושבים שאנוכיות היא מעלה מוסרית.
3. לאנשים רגילים יש "מנטליות לוטו". לעשירים יש "מנטליות עשייה".
4. אנשים רגילים חושבים שהדרך לעושר עוברת בחינוך פורמלי. עשירים מאמינים ברכישת ידע ספציפי.
5. אנשים רגילים מתגעגעים לימים הטובים של העבר. עשירים חולמים על העתיד.
להיות משהו, או לעשות משהו
6. אנשים רגילים מתייחסים לכסף בצורה רגשית. עשירים חושבים על כסף בצורה לוגית.
7. אנשים רגילים מרוויחים כסף מעשיית דברים שהם לא אוהבים. עשירים הולכים בעקבות התשוקה שלהם.
8. לאנשים רגילים יש ציפיות נמוכות מהחיים, כדי לא להתאכזב. עשירים מציבים לעצמם אתגרים.
9. אנשים רגילים חושבים שצריך לעשות משהו כדי להתעשר. עשירים מאמינים שאתה צריך להיות משהו כדי להתעשר.
10. אנשים רגילים מאמינים שצריך כסף כדי לעשות כסף. עשירים משתמשים בכסף של אנשים אחרים.
ללמד את הילדים להתעשר
11. אנשים רגילים חושבים כי השווקים פועלים בהיגיון. עשירים יודעים שהשווקים מוּנָעים מרגש ומתאוות בצע.
12. אנשים רגילים חיים מעבר לאמצעים שלהם. עשירים חיים מתחת לאמצעים שלהם.
13. אנשים רגילים מלמדים את הילדים שלהם איך לשרוד. עשירים מלמדים את הילדים שלהם איך להתעשר.
14. אנשים רגילים נותנים לכסף להלחיץ אותם. עשירים מוצאים שלווה בעושר.
15. אנשים רגילים מעדיפים בידור על פני חינוך. עשירים מעדיפים חינוך על בידור.
הסוד: ביטוח בריאות יקר
16. אנשים רגילים חושבים שעשירים הם סנובים. עשירים פשוט מעדיפים להקיף את עצמם באנשים שחושבים כמוהם.
17. אנשים רגילים מתמקדים בחיסכון. עשירים מתמקדים בעשיית כסף.
18. אנשים רגילים נוהגים בכסף בזהירות. עשירים יודעים מתי לקחת סיכונים.
19. אנשים רגילים אוהבים נוחות. עשירים מוצאים נוחות באי ודאות.
20. אנשים רגילים לעולם אינם עושים את הקישור בין כסף לבריאות. עשירים יודעים שכסף יכול להציל את חייך, ומשקיעים בביטוחי בריאות יקרים ומקיפים.
21. אנשים רגילים בטוחים שצריך לבחור בין חיי משפחה טובים לבין עושר. העשירים יודעים שאפשר גם וגם.
אם אין כסף, תקנו מלא
"אני לא סובלת אנשים עניים – הם כל הזמן מדברים על כסף" (מישהי עשירה)
קל להבחין בכך שחלק מהתובנות האלה סותרות זו את זו. למשל, אם אנשים רגילים שונאים סיכונים ומתמקדים בחיסכון (תובנות 17 ו-18), אז איך זה שהם חיים מעל לאמצעים שלהם (תובנה 12); ואיך זה שהעשירים "אוהבי הסיכונים" חיים מתחת לאמצעים שלהם? ואיך קורה שעשירים מתייחסים לכסף בהיגיון (תובנה 6), אך הם יודעים שהשווקים (שבהם הם פעילים הרבה יותר מאנשים רגילים) מוּנָעים מרגש ומתאוות בצע (תובנה 11)? ולמה קובע סיבולד שהעשירים מעדיפים חינוך על בידור (תובנה 15), אך גם נוטים לוותר על חינוך פורמלי (תובנה 4)?
אבל סיבולד מעדיף להתעלם מהסתירות האלה. בראיון ל-mako הוא קובע בביטחון מעט מעצבן: "זה פשוט להיעשות עשיר בכלכלת שוק חופשי. פשוט, אבל לא קל. בלבו של כל עושר טמונה מציאת צורך ומילויו, וזה דבר פשוט. אבל לעשות את העבודה זה לא קל. לרוב האנשים יש את היכולת להתעשר, אבל הם יותר ממוקדים בצפייה בטלוויזיה ובשאר עיסוקים מהנים מאשר בעשיית כסף".
מזל שאנשים רואים טלוויזיה. כי ככה הם יכולים לדעת שבארצות הברית מתרחש בארבע השנים האחרונות משבר כלכלי אדיר, לא מעט בגלל העשירים, ושבמהלכו גם אנשים שעובדים קשה לא רק שלא נעשו עשירים, אלא גם נקלעו למצוקה אמיתית. לא שזה מטריד את סיבולד, שמעיד על עצמו שהכנסתו נמצאת באחוזון העליון: "אנשים עשירים חסינים בפני ביקורת", הוא מסביר. "הם כל כך מורגלים בביקורת, עד שרק לעתים נדירות היא מעוררת בהם איזושהי תגובה רגשית. הם אמנם מעדיפים אהבה וקבלה כמו כל אחד אחר, אבל בניגוד להמונים, הם לא מכורים אליה".
העשירים לפי סיבולד לא חסינים רק מפני ביקורת, הם גם ממש לא מתרגשים אם גונבים להם את הרכוש או פורצים לביתם. "עשירים שגונבים להם את המכונית לא לוקחים את זה קשה כמו אנשים רגילים", הוא טוען, "משום העשירים מאמינים שהכסף הוא אינסופי והם מבינים שתמיד יהיו בעיות שצריך לפתור. חשיבה של מחסור יוצרת סטרס. ההבדל נעוץ בכך שהעשירים יודעים שהם יכולים ליצור הון ברצונם, בזמן שהאיש הממוצע רואה בכסף משאב שנמצא בחסר שיש לשמור עליו מכל משמר. העשירים קונים את מה שהם רוצים, ממכונית ועד בית, מתוך ביטחון שיוכלו לשלם עליו, גם אם כרגע אין להם הכסף לעשות זאת".
איך הקביעה הזאת מסתדרת עם הטענה שלך שהעשירים חיים מתחת לאמצעיהם?
"כי העשירים רואים בכסף משאב שנמצא בשפע בזכות השירותים והתועלות שהם מביאים לחברה".
עושה רושם שהעשירים הביאו גם נזקים לחברה, ושההתנהלות של הבנקאים בוול סטריט תרמה למשבר הכלכלי.
"זאת הטעות הנפוצה ביותר לגבי עשירים – שהם מרושעים, ושהם נוכלים תאבי בצע. אבל האמת היא בדיוק הפוכה. אפשר לתרגם חשיבה עשירה גם למדינות שלמות: אם מספיק תושבים של מדינה מסוימת יחשבו כמו העשירים, זה יוכל ליצור תרבות של שפע. הדוגמה הטובה ביותר תהיה ארצות הברית של אחרי מלחמת העולם השנייה. רמת האופטימיות הייתה אז גבוהה מאוד".
"הבעיה היא שבימים אלה ארצות הברית נעה לכיוון חשיבה של חסר, במקום חשיבה אופטימית של שפע".
ובגלל זה כתבת את הספר, כדי להחזיר את אמריקה למסלול החשיבה החיובית והנכונה?
"חשיבה של שפע יוצרת שלווה, אופטימיות ומוטיבציה לעבוד קשה, שבתורן יוצרות עושר ושגשוג. חשיבה של שפע יכולה לסייע לחלץ ממצוקה עסק או מדינה שלמה שנקלעו לקשיים. חשיבה של פחד ומחסור, לעומת זאת, לא תחיה עסק או מדינה כושלים. רק קבלת החלטות חסרת פחד תייצר רעיונות שיוכלו לשפר את המצב. ב-28 השנים האחרונות ראיינתי 1,200 מיליונרים ומיליארדרים. בשלב מסוים בדרך, רובם איבדו חלק גדול מהנכסים שלהם. אבל הם הצליחו להשיב לעצמם את הנכסים בחצי מהזמן שנדרש להם לבנות את ההון. כי מהרגע שעשית כסף, יש לך אמונה של 100 אחוז שאפשר לעשות זאת שוב, רק כי כבר עשית זאת בעבר. האמונה הזאת היא סוד ההצלחה שלהם. וזהו סוד שלאמריקה, במצבה הנוכחי, כדאי ללמוד, אחרת היא לא תצא מהקשיים".
הדברים שכסף לא קונה
"כסף הוא לא דבר כל כך חשוב, אבל הוא עוזר לשמור על קשר עם הילדים" (איש עשיר)
יעקב בורק, איש עסקים שהקים את קרן ההון סיכון evergreen ופרסם שלושה רבי מכר העוסקים במפגש שבין פסיכולוגיה לכלכלה, כותב גם הוא ספר שעוסק בין השאר בפסיכולוגיה של הכסף, אך מסקנותיו שונות לחלוטין מאלה של סיבולד.
"הדברים של סיבולד הם חלק מתרבות שמאמינה שגורלו של אדם נקבע על ידיו, על ידי עבודתו הקשה, מעשיו והבחירות שלו", אומר בורק. "לספר איוב אין מקום בצורה שבה האמריקאים מסתכלים על העולם. לא יכול להיות שאדם חוטף מכה אחר מכה, שלא באשמתו. רוב האמריקאים מאמינים שעשייתו של אדם היא המפתח לגורלו, לכן הם כל כך מקדשים את עיקרון החופש האישי. לכן התרבות האמריקאית מדגישה את המרכזיות של היחיד בהצלחתו ומטשטשת את תפקידה של החברה בכך.
"האמריקאים מוכנים לקבל אי שוויון, כי הם רואים בכך מחיר בלתי נמנע בשיטה של ניידות חברתית. אבל הניידות הזאת נשחקה והלכה עם השנים, עד שהיא כמעט לא קיימת. למשל, כל העניין הזה של התעשרות על ידי עבודה קשה כבר לא כל כך עובד באמריקה. האחוזון העליון של האוכלוסייה מחזיק בחלקים עצומים של העושר, שאותו הוא מגדיל לרוב באמצעות הון ולא באמצעות עבודה קשה. לעומת זאת, שאר ה-99 אחוז, שמתחילים באחרונה להבין את מצבם, עושים את רוב העבודה אבל לא נהנים מפירות הצמיחה. המשתנה שמנבא היום בצורה הכי טובה מה יהיה מצבך הכלכלי הוא לא כישרונך או חריצותך, אלא מצבם הכלכלי של הוריך".
אז אתה חושב שסיבולד לא פירש נכון את העשירים?
"אחת הבעיות בספר היא שהוא לא נשען על מחקר מדעי. אין פה כלים מינימליים של מדידה או של ביקורת. לא מבחן סטטיסטי, ולא תצפיות. הוא בסך הכל ראיין אנשים עשירים ושאל אותם לדעתם על עצמם. זה יותר קרוב לכתבה מאשר למחקר. כתוצאה מכך, חלק מהתובנות שלו פשוט שגויות. למשל הטענה שאין קשר בין עושר לבין חינוך פורמלי. זה בולשיט: רוב העשירים דווקא כן רוכשים השכלה מסודרת במוסדות אקדמיים. ואגב, לא רק בגלל הידע – אלא בגלל שכך יוצרים מעגלים של היכרויות וקשרים חברתיים שחיוניים להצלחה בעסקים".
בורק חולק על קביעתו של סיבולד שלפיה אחת הבעיות של האנשים הרגילים היא הציפיות הנמוכות שלהם. "קודם כל, אמפירית זה לא נכון. יש הרבה אנשים 'רגילים' בעלי ציפיות גבוהות שהם לא יכולים להגשים. ואגב, מכאן חלק גדול מהמצוקה שלהם. אם כבר, ציפיות נמוכות הן דווקא מקור לאושר. כי אם הצלחה היא להשיג את מה שאתה רוצה, הרי שאושר הוא לרצות את מה שהשגת".
אז עניים יותר מאושרים מעשירים?
"הכסף מאפשר חיים יותר נוחים וקלים, אבל הוא לא קונה אושר כי מותרות הן דבר שמתרגלים אליו מהר, וההתלהבות ממנו נשחקת. במובן הזה, לעניים יש יתרון, כי הם פחות איבדו את היכולת ליהנות מדברים פשוטים. אבל יש דברים שאינם מותרות, כמו ביטוח בריאות ראוי, שהעניים פשוט לא יכולים להשיג. זה לא בגלל שהם לא מבינים את חשיבות הכסף לבריאות, כמו שסיבולד טוען. זה בגלל שפשוט אין להם מספיק כסף לרכוש ביטוח בריאות מספק, לפחות לא באמריקה".
לפי בורק, סיבולד טועה גם כשהוא כותב על חיי המשפחה המאושרים של העשירים. לדבריו, מצבם של ילדי עשירים הרבה פחות טוב. "לעשירים יש בעיות משפחה נוראות, שמקורן בקנאה של אחים בדרך כלל. העשירים שיצרו את הונם ולא ירשו אותו, מרבים לעבוד שעות ארוכות מחוץ לבית ולטוס לחו"ל – וזה מרחיק אותם מבני הזוג ומהילדים. הם חוששים שילדיהם יאבדו מוטיבציה לעבוד ולהתאמץ, ולכן הם בדילמה מתמדת כמה, מתי ואיך להוריש להם את כספם. הם גם מפחדים שמתחתנים אתם בגלל הכסף, לכן הם מתלבטים מתי לגלות שהם עשירים – כי אם יגלו מאוחר מדי, תהיה להם בעיה של אמון".
בקיצור, טוב שבחרתי לעסוק בעיתונות בשעה של משבר כלכלי בענף התקשורת.
"זאת אחת הנקודות היחידות שבהן אני דווקא יכול להסכים עם הגישה הכללית של סיבולד. אנשים בעלי הכנסה רגילה חושבים שלעשירים אסור להתלונן על כלום, ושכל פעם שעשיר מתלונן הוא מגלה כפיות טובה וחוסר הבנה של מזלו הטוב. אבל הזכות להתלונן היא זכות אנושית בסיסית, וגם לעשירים מגיע ליהנות ממנה".
אין להם פטנט, יש קור רוח
פרופ' קרלו שטרנגר, פסיכולוג קליני מאוניברסיטת תל אביב, טיפל במהלך הקריירה הארוכה שלו באנשים רבים, חלקם מצליחנים ואמידים, ואף תיאר כמה ממקרי הטיפול שלו בספריו, כגון "העצמי כפרויקט עיצוב" (הוצאת עם-עובד, 2005).
"חלק מהדברים שטוען סיבולד נכונים, וחלק שגויים", לדבריו. "נכון שאנשים שמצליחים לעשות כסף, יש להם פוקוס שונה, ובדרך כלל מוכנים לקחת יותר סיכונים מאנשים אחרים. אם אתה רוצה מאוד להתעשר, אתה חייב להסתכן. אבל כל טענה מעבר לזה נראית לי לא מבוססת.
"מה שלא מוצא חן בעיני אצל סיבולד זאת היומרה למתכון, לפטנט איך להפוך לעשיר. שוכחים שעל כל בן אדם שהסתכן והצליח יש עשרות שלא הצליחו. זה מיתוס אמריקאי ישן, אמונה אמריקאית שקיים פטנט איך להתעשר, ושהוא פשוט לביצוע. אם זה היה כל כך פשוט היו הרבה יותר עשירים.
"זה גם לא נכון שהעשירים רגועים יותר במצבים של חוסר ודאות. מה שכן, יש להם יכולת לא מבוטלת להתמודד עם סטרס. הם מסוגלים לשמור על קור רוח גם במצבים לא פשוטים".