"לפני כמה שנים, קיבלתי קריאה. בחורה צעירה התקשרה אליי, כולה מתנשפת ואמרה לי: 'שלום, מדברת מיכל (שם בדוי) אנחנו בנחל נקרות, לחבר שלי נקטעה הרגל, הוא איבד הרבה דם, הוא הולך למות, בבקשה תבואו להציל אותו'". השיחה שקטעה את שנת הצהריים של אלעד סקר לא גרמה לו לאבד עשתונות. כמפקד יחידת החילוץ בערבה הוא הבין שהוא לקראת אירוע חילוץ קשה ביותר. רגלו של המטייל נקטעה לאחר שהועף מהגיפ' בו נסע אך נקודת הציון של מקום האירוע לא הייתה ידועה, "הזנקתי את כל יחידת החילוץ הכוללת 86 מחלצים, פעלתי בחוסר ודאות היות ולא ידענו איפה הזוג נמצא בתוך 60 הקילומטרים של ערוץ הנחל, ידעתי שאין לנו זמן, השעון מתקתק והמטייל יכול לדמם למוות אם לא נגיע אליו תוך חצי שעה", הוא מספר.
"אתה עם לחץ דם גבוה, דופק, זיעה וכאב בטן", מספר סקר מצד אחד על תחושותיו האישיות וכיצד הוא מצליח לקבל החלטות במצבי לחץ, "אתה נשען על הניסיון, ההיכרות שלך עם השטח והאינטואיציה ומשער שהזוג יהיה בדרך הג'יפים המרכזית באזור. למרות שאתה מתנדב האחריות היא רק עליך ולא מתחלקת עם אף אחד אחר". קבלת ההחלטות המהירה של סקר הייתה נכונה, הצוות הראשון של יחידת החילוץ הצליח לאתר את הג'יפ והפצוע תוך 15 דקות, נתן לו טיפול בשטח ופינה אותו לבית החולים באמצעות מסוק, החילוץ הזריז והמדויק הציל את חייו של הפצוע ונשאר חקוק בזיכרונו של סקר.
מילות התודה של אמו של הפצוע שהתקשרה בשעת ערב מאוחרת ושוב קטעה את שנתו של סקר גרמו לו להבין מדוע הוא ממשיך בעיסוק הלא שגרתי בהתנדבות מלאה, "היא אמרה לי, 'אני אישה חילונית והיום הבנתי שיש מלאכים בשמיים אבל יש גם מלאכים בשר ודם'. זו אמירה שמאוד ריגשה אותי, לא הצלחתי להירדם כל הלילה והיא גורמת לי להמשיך ולעשות את מה שאני עושה", הוא מספר.
סקר (44), נשוי ואב לשלושה הוא חקלאי במקצועו ובעל משק לגידול פלפלים במושב עין יהב. מלבד מקצועו כחקלאי, ממנו הוא מתפרנס, הוא מתנדב כבר 21 שנים ביחידת החילוץ בערבה וב-10 שנים האחרונות משמש כמפקד היחידה ואף זכה בתואר המפקד הוותיק ביותר בארץ. בנוסף, הוא מוביל קורס מפקדי יחידות חילוץ וכן מדריך סדנאות ומרצה על תובנותיו מתחום החילוץ והניהול. בשנת 2010 זכה סקר לקבל את "אות מתנדב הנשיא" מהנשיא שמעון פרס כאות הוקרה על פעילותו ההתנדבותית ותרומתו לחברה תוך סיכון חיים. אל יחידת החילוץ הצטרף בגיל 23, "כבר לפני הצבא התנדבתי ועשיתי שנת שירות ובגלל שרוח ההתנדבות תמיד בערה בי הצטרפתי ליחידת החילוץ לאחר שהשתחררתי", הוא מספר.
בארץ פועלות עשר יחידות חילוץ בהתנדבות הכוללות 500 מתנדבים. הן כפופות למתנדבי המשמר האזרחי במשטרה. האזור עליו אחראית יחידת החילוץ של סקר בערבה משתרע מדרום מדבר יהודה ועד הכניסה למכתש רמון. היחידה כוללת 86 מחלצים, מושבניקים מישובי הערבה שמאוגדים ב-6 צוותים. את המסלול ביחידת החילוץ החל סקר כמחלץ ולאחר מכן שימש כראש צוות וכקצין הדרכה. לדבריו, במשך עשרות שנים לקח חלק ב- 1000 חילוצים אך מדגיש כי רק עשרה אחוזים מתוכם נחשבים לסיפורים קשים ומטורפים. "רוב האירועים מסתיימים בשלום", הוא מדגיש ומתאר את הסכנות שמאפיינות את אזור הערבה: "אירועים קשים מתרחשים באזורים בהם אין קליטה סלולארית, קשה למצוא במדבר מטייל כאשר בתנאי שטח גדולים אין קליטה ואז עליי להפעיל 40 ג'יפים, מסוק, פרשים ורוכבי אופניים עד שנמצא את המטייל, אירוע כזה מתרחש 5-6 פעמים בשנה. כמובן שגם נושא השיטפונות, מכות חום והתייבשות הם חלק בלתי נפרד מסכנות המדבר", הוא מוסיף.
במסגרת תפקידו כמפקד יחידת החילוץ, סקר מקבל החלטות במצבי משבר ומסביר גם בהרצאותיו כיצד הוא מחליט האם הוא יוצא לשטח ומהם הסיכונים הכרוכים בכך, "בכל פעם שאתה מקבל החלטה, אתה לוקח סיכון שתטעה. במהלך השנים גם אני טעיתי אך אלו היו טעויות קטנות אף החלטה שקיבלתי לא עלתה בחיי אדם", הוא מדגיש. "ההחלטה הראשונה שאני מקבל היא האם לצאת לשטח או לא לצאת לשטח. ברגע שקיבלתי את ההחלטה אני לא נסוג ממנה והולך איתה עד הסוף. באחד המקרים כאשר משפחה הייתה לכודה ברכב 4X4 קיבלתי החלטה להשאיר את המשפחה לכודה בנחל, זה היה סיכון מחושב, השארנו אותם במים היות וידענו שלא נשקפת להם סכנה. באור ראשון, זרם המים ירד והם חצו את הנחל בבטחה", הוא מספר. מלבד היכולת לקבל החלטות בהתאם לניסיון וארגז הכלים שברשותו, סקר מדגיש כי עבודת צוות היא מרכיב חשוב בהצלחת פעולת החילוץ. "גם ניהול מוטיבציה הוא חלק מהעניין, אתה צריך לדעת כיצד תצליח לסחוף אחריך אנשים לפעולה".
"מרוויח הרבה יותר ממה שאני נותן"
סקר אינו מסתפק בהתנדבות בתחום ההצלה והחילוץ בארץ אלא מתנדב כבר 7 שנים גם במישור הבינלאומי ומוביל משלחות סיוע ישראליות לאזורי אסון. הוא הוביל משלחות סיוע ישראליות לפיליפינים אחרי הטייפונים, ליפן אחרי הצונאמי וגם לדרום סודן אחרי מתן העצמאות. בשונה מיחידת החילוץ המקומית שבה הוא פועל בסביבה הטבעית שלו, קרוב לבית, סקר מודה שמדובר בחוויה שונה לחלוטין. "אני שואב המון סיפוק בסביבה לא מוכרת, מדובר בתנאים משתנים שאני לא מכיר ובחוסר ודאות גדולה מאוד". הוא מספר כי ההתמודדות הנפשית באזורים מוכי אסון אינה פשוטה ועליו לקבל החלטות בסיטואציות מסכנות חיים, "פעם זה טייפונים ופעם זו קרינה רדיו אקטיבית שמאיימת עליך ובדרום סודן הסתובבו חמושים שהקיפו אותנו ואתה עד לאלימות גדולה מאוד. למרות זאת, אתה מכוון מטרה ויודע שאחריות גדולה מוטלת על כתפייך. אתה אחראי לשלומם של תשעת הרופאים שנמצאים איתך ולאוכלוסייה שלמה שאתה רוצה להציל".
אפשר בכלל לחזור לשגרה לאחר המראות הקשים?
"כשאתה חוזר הביתה, אתה עושה מקלחת, אוכל ארוחה חמה אבל התובנה הזאת מכה בך, אתה לא מאמין שהיית שם וראית את כל הפצועים וההרוגים, אתה לוקח את זה למעמקי הנשמה. לוקח לי זמן לחזור לעצמי, אני מוביל שם משלחת במהלך שלושה שבועות ואחר כך במשך שלושה שבועות בארץ אני חצי בן אדם, כמו זומבי. המראה נחקק במוחי ואם צריך גם נעזרים בעזרה מקצועית", הוא מספר.
מה גורם לך להמשיך ולהתנדב למרות הקשיים?
"אני עושה את חשבון הנפש ומגלה שכפות המאזניים לא מאוזנת. בכף הימנית אני מגלה שהפסדתי כסף, הפסדתי זמן עם המשפחה ושילמתי מחיר נפשי אך בכף השמאלית הרווחתי אהבה, חיבוק, סיפוק עצום ואדרנלין מטורף. כפות המאזניים נוטים שמאלה כבר 21 שנה ואני מרוויח הרבה יותר ממה שאני נותן", הוא מדגיש.
חלק מהוויתורים שסקר מדבר עליהם כוללים את תקופת החגים, בזמן שכל עם ישראל ייצא לטייל הוא יישאר דרוך וזמין לקריאות המטיילים, "אין היערכות שונה לקראת חג הפסח, אנחנו ערוכים 24/7, 365 ימים בשנה". הוא אינו מוכן לנקוף אצבע מאשימה נגד רשלנות או חוסר תשומת לב של המטיילים שאותם הוא מחלץ, "רוב האנשים לא עושים טעויות ורוב האנשים חוזרים הביתה בשלום. אני רוצה שעם ישראל יצא ויטייל ויגיע לאזור הדרום והערבה". הישראלים אכן יוצאים לטייל, ב11 ימים האחרונים היו כבר 7 חילוצים באזור הערבה, "אכן מדובר במספר גבוה. היו חילוצים מסוגים שונים: איתרנו מטייל שמשפחתו דאגה לו ורצתה שנמצא אותו, בחורה ששברה את הרגל במהלך הטיול וקבוצת ג'יפים שהתברברה בדרך", הוא מספר על פרטי האירועים שהיה אחראי עליהם. "בארוחת החג למזלי אף אחד לא התקשר אבל אני קיבלתי טלפונים גם לפני וגם אחרי חג", הוא מוסיף.
הוא מודה שללא תמיכת המשפחה, לא היה יכול להמשיך בתפקיד האינטנסיבי שדורש ממנו זמן וכוחות פיזיים ונפשיים, "לולא התמיכה של אשתי וילדיי לא הייתי יכול להמשיך לתפקד. כשיש לי רגעי חולשה אני יושב בחדר האמצעי בבית שנקרא 'יחידת החילוץ', בקיר אחד מודבקת רשימת טלפונים, ומונחים: הציוד המבצעי, מכשיר הקשר והפנס. בצידו השני של הקיר תלויים מכתבי תודה של אנשים, חלקם כותבים מכתב, חלקם שיר וזה מחמם מאוד את הלב".
>> לצפייה בהרצאה המלאה של אלעד סקר
אנחנו מזמינים אתכם לצפות במבחר הרצאות מתוך פרוייקט ההרצאות החדש של makoTV וקרן אלוף