מצלמות המהירות החדשות הן סתם מסחטת כספים

הנה עוד הוכחה לאוזלת ידה של המדינה בכל הקשור למלחמה בתאונות הדרכים: הפרויקט שנקרא א-3. לאחרונה, מדינת ישראל החליטה להיכנס עמוק לכיס אזרחיה באמצעות אכיפה חסרת תקדים של מהירות הנסיעה. הממשלה החליטה לממן פרויקט ובו יוצבו עד שנת 2011 כ-400 מצלמות דיגיטליות בדרכים, כאשר 300 מתוכן מצלמות מהירות ומאה האחרות הן מצלמות אור אדום.

מהי מטרתו העיקרית של הפרויקט? רק אלוהים יודע! באנגליה כנראה הבינו את הנקודה, והחליטו דווקא להסיר חלק מ-6,000 המצלמות. אצלנו? כרגיל אנחנו יותר חכמים מהגויים, ולכן אצלנו החגיגה רק מתחילה.

עבירות תנועה זה לא ימנע

בואו נזכור כנגד מי מוקמת מערכת זו. עברייני מהירות כבדים וסדרתיים ימצאו דרך (והם כבר מצאו) כדי להתמודד עם המערכת. עברייני פס לבן, פרסות במקום אסור, נהיגה בשכרות, אי מתן זכות קדימה ורמזור אדום, ימשיכו לעשות עבירות ולקטול חפים מפשע, והמערכת המשפטית תמשיך לתת להם עונשים מגוחכים. מצלמות פרויקט א-3 לא יטפלו בגורם האמיתי לרוב תאונות הדרכים, אלא יתרכזו באחוזים המעטים שקשורים למהירות המופרזת.

פרויקט א-3 מכיל בתוכו גם מצלמות מהירות וגם מעט מצלמות רמזור. אבל בעוד שמצלמות אור אדום הן חיוניות להצלת חיים, מצלמות מהירות ישמשו אך ורק כמקור הכנסה גדול מאוד למדינה, וימררו לכולנו את החיים. להזכירכם, לא צריך להיות רוצח סדרתי כדי להיתפס על 115 קמ"ש בכביש מספר 4, ולא צריך להתאבד על הכביש כדי לחטוף דו"ח על 98 קמ"ש בנתיבי בגין בירושלים.

לו המהירות הייתה נאכפת היכן שהיא באמת אמורה להיאכף – ברחובות עירוניים, ליד בתי ספר וגני ילדים, בכבישים אדומים, לקראת סיבובים קטלניים – דיינו. אבל היכן יוצבו אותן מאות מצלמות מהירות? הקבלן המבצע ומשטרת ישראל, שלשניהם יש אינטרס לייצר כמה שיותר דו"חות, מקימים את עמודי המצלמות במקום שבו הכי קל לאכוף מהירות ולייצר יותר דו"חות. דהיינו, בישורות ובקטעי כביש שבהם לא הייתה ולו תאונה אחת לרפואה, אבל שבהם התנועה זורמת ומאפשרת נסיעה ורכיבה מהירה. די להסתכל במיקומים של חלק מהמצלמות בשלב הראשון: כביש 1 (ת"א–ירושלים), כביש 2 (כביש החוף), כביש 4 (כביש גהה), נתיבי איילון (כביש 20) ו-כביש 40 לבאר-שבע. לא מדובר על קטעים אדומים, לא מדובר על כבישים בהם המהירות היא גורם לשום תאונה. מדובר בכבישים שבהם ברור שהתנועה זורמת ללא הפרעה במהירות שהיא מעט גבוהה מהמהירות החוקית - כלומר במחלבת כספים נטו.

ממשלות כמו ממשלת בריטניה ואחרות נאלצו להתמודד עם ביקורת ציבורית נוקבת לאחר שהתברר שתעמולת ה"מהירות הורגת" שלהן הייתה למעשה כיסוי אחד גדול לקונספירציה שכל מטרתה גביית מס מהירות מהנהגים.

כלומר, מטרתו האמיתית של הפרויקט היא להטיל מס מהירות מוסף, במסווה של "שמירה על הבטיחות בכבישים". ככה השר הממונה יוכל לפגוע בשתי ציפורים במכה אחת: גם להגדיל את הכנסות המדינה מהציבור מבלי להטיל מיסים ישירים או גזירות חדשות, וגם להצטייר כמי שפועל למען הגברת הבטיחות על הכבישים.

אז כמה זה יוצא?

בשלב הפיילוט, הוכח שמצלמה אחת מסוגלת לחלק כ-180 דו"חות מהירות ביום, כשרף המהירות שממנו והלאה מופק דו"ח עומד על 120 קמ"ש. מכיוון שמדובר על 400 מצלמות, ובחישוב עדין נניח שכל אחת מהן מנפיקה ביממה רק 100 דו"חות מהירות על סך של 750 ש"ח כל אחד – אנחנו מדברים על הכנסה אסטרונומית של 30,000,000 ש"ח (שלושים מיליון ש"ח) לקופת המדינה, ביום!

גם אם נתייחס רק ל-70 מצלמות (בסיום שלבים א' ו-ב', עד סוף 2011), אנחנו עוברים את ה-5 מיליון ש"ח ביום. תחשבו לבד כמה זה יוצא לשנה, זה ייראה לכם לא הגיוני לחלוטין.

מתברר שהמכרז בנוי כך שרמת התגמול של הזכיין תהיה "בהתאם לקצב התפוקה והיעילות של המערכת". המשטרה מעריכה שההשקעה העצומה – למעלה מ-480 מיליון ש"ח – תחזיר את עצמה בתוך תקופה של עד שנתיים. כלומר גם לפי ההערכות המינימליסטיות ביותר, המערכת תכניס למדינה יותר מ-200 מיליון ש"ח בשנה מדו"חות מהירות, וזאת אחרי ניכוי הוצאות האחזקה והתשלום לזכיינית.

האם אתם חושבים שכסף זה יחזור לציבור בצורת השקעות בתשתית, הדרכה, תחבורה ציבורית?
אז נראה שזו התכנית החדשה: המדינה תתעשר, ואנחנו נמשיך למות.

>> לפוסט הקודם: אני מצלם עבירות תנועה
>> בואו להכיר את כל נבחרת הבלוגים של mako