סער משתמש בתלמידים כדי לחנך את הפלסטינים

מתנחלי חברון הבינו שאנחנו חיים בעידן של שיווק ומיתוג, ולא רק של קדושה ובערה דתית. לכן מצאו להם איש שיווק נפלא, הלוא הוא שר החינוך גדעון סער. כבעל מלאכה מעולה, סער יודע ששיווק אפקטיבי תופס את הלקוח הפוטנציאלי ברגע הנכון – לדוגמה, בגיל הנעורים שבו קל להרשים אותו במיתוסים מעוררי רגש דתי-לאומי. בגיל הזה אפשר לספר לבני הנעורים שהמורשת אינה שוכנת בלב או בשכל, בתרבות או בספר, אלא שהיא "נטועה בהר", כשמה של תכנית הביקורים שכוללת את חברון, אליה רוצה סער להוציא את כל תלמידי ישראל.

מי אם לא סער מבין שהדרך לקונצנזוס עוברת דרך מערכת החינוך שעליה הוא מושל. רוצים להרגיל את העם למחזר? למדו את הילדים למחזר. רוצים להרגיל את העם שחברון היא חלק מהותי במדינת ישראל? הטמיעו את המסר בלב תלמידים, הם כבר ירגילו את ההורים לרעיון. לכשיגדלו, יזרום הרעיון בעורקיהם והם יהיו מוכנים להגן על סיפורי הילדות בכל מאודם, אפילו לחרף נפשם למען חברון.

כך חשבתי, עד שסער העמיד דברים על דיוקם באחד מביקוריו התדירים בהתנחלויות: "אסור שתיווצר אשליה בקרב הערבים שניתן יהיה לעקור את היהודים מחברון", צוטט סער בשבוע שעבר בעיתון "הארץ". מסתבר שסער אינו רק איש השיווק של מתנחלי חברון. הוא אינו שר החינוך רק של ילדי ישראל. הוא גם שר החינוך של הפלסטינים, או "הערבים", כלשונו. תלמידי ישראל הפכו לעזרים דידקטיים בתכנית החינוך של הפלסטינים, שצריכים להבין את המציאות בדחיפות. התלמידים לא יבואו לחברון רק לראות, אלא גם להראות לפלסטינים. כך למעשה מנצל סער את תלמידי ישראל ככלי שרת במדיניות הפוליטית שהוא חפץ לקדם.

למה בכל זאת לנסוע לחברון

ולמרות כל זאת, אני מסכים עם שר החינוך: חובתו של כל ישראלי לבקר בחברון. עבור אנשי שמאל ומרכז, ביקור בעיר עשוי לפקוח את העיניים, או ליתר דיוק להחשיכן. קל להם לטעון שחייבים להחזיר את השטחים ושהפתרון לבעיה בהישג יד. אבל הסיור עשוי לגלות להם שהפלונטר שמכונה "הסכסוך הישראלי-פלסטיני" אינו כה פשוט לפתרון. הם יגלו שעשרות שנים של כיבוש, התנחלות והסדרים עקומים וחלקיים יצרו בחברון מציאות סבוכה שהָתַרתה תגרור שפיכות דמים. תושבי המקום לא שמעו על "ההיגיון הפשוט" שקל להגות בו בכפר סבא או בעפולה. הם מוּנעים בכוח האמונה הדתית שרואה מעבר למציאות, כלומר לא רואה את המציאות הכאובה והטרגית של חברון, אלא את המיתוס, את ההיסטוריה הרחוקה רחוקה.

לעומתם, גם לימניים צפויות תגליות בחברון. הם עשויים לגלות ש"יישוב הארץ" ו"שמירה על זכות אבות" הם לעתים קרובות מעשי עוול שנביאי ישראל היו שוללים. הם עשויים לגלות שתג המחיר של הזכות להתגורר בעיר, משפיל ומכתים את המוסריות שלנו. קל לשבת בחולון או בהרצליה ולהאמין שחשוב להתיישב בחברון ולהחזיק בשטחים. אבל כשמבקרים בחברון, מגלים שהיישוב היהודי הקטן הביא לגירושם של אלפים מבתיהם, שיתק כליל את החיים התרבותיים והכלכליים במרכזה של חברון, מתאפיין בהתעמרות מתמדת בפלסטינים - ועוד כהנה וכהנה עוול ואוון שאינם קשורים לביטחונה של ישראל.

בקרו בחברון ותראו בתים שחלונותיהם מרושתים ברזל ובתי ספר שחלונותיהם פח מפחד יידוי אבנים מצד מתנחלים. תראו את השוק השומם והנעול של חברון וגם מטעים שרופים. תצעדו ברחובות אפרטהייד שבהם מוגבלת תנועתם של תושבי השכונה. ואפשר גם לעלות לאחוזת הקבר של ברוך גולדשטיין בגן כהנא, למי שרוצה להינפש מעט.

נביאי ישראל

ארגון "שוברים שתיקה" עורך ביקורים כאלה בחברון. וכצפוי, ביקור תלמידים בהדרכת הארגון סוכל בשבוע שעבר בידי מתנחלים; לא נעים להכיר את המציאות. "שוברים שתיקה" הוא לא פחות משלוחה עכשווית של נביאי התנ"ך. אמנם אנשי הארגון אינם ניחנים בפואטיות העילאית של ישעיהו וירמיהו, אבל הם ממלאים בחברה שלנו תפקיד דומה. מה עשו הנביאים? באו אל עם ישראל ואמרו לו מה פִּשעו, מה עוונו, היכן וכיצד הוא בלתי מוסרי. כל חברה זקוקה למי שימלא את התפקיד הזה. ארגון "שוברים שתיקה", שממשלת ישראל מנסה להדיר, מגיש לנו את החשבונית שמפרטת מה תג המחיר המוסרי-אנושי של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.

אפילו אם חושבים שההתיישבות טובה ונהדרת, ברור לכל שכמו בכל פעילות אנושית נעשים גם בה מעשים בלתי מוסריים. מדוע אפוא להתנגד לחשיפתם של אלה לשם תיקונם? סער ומתנחלי חברון יודעים, כמו כל אנשי השיווק, שבשיווק מסתירים חסרונות ומבליטים יתרונות, ואז הלקוחות מאמינים שהמוצר הגרוע הוא הדבר שחיכו לו מאז ולתמיד.

אבל אל תסמכו עלי. אל תסמכו על התקשורת. בקרו בחברון, ראו את הדברים במו עיניכם ותכירו את המציאות מעבר למסעות השיווק.

>> הטור הקודם שלי: האם מתנחלי תג מחיר הם ציוניים?
>> שאנן סטריט: עכשיו "אם תרצו" רוצים ללהק הצגות?