הבנקים צוחקים עלינו? בשבת נצחק עליהם חזרה

"הבורסה נפלה אנשים קופצים מהגג / [...] משיח בשמיים ואנחנו בלי הכסף כאן"
("מחכים למשיח", שלום חנוך, 1985)

שלום חנוך כבר ראה את החזירות של הבנקים והצליח להכניס אותה לתוך שיריו, אבל הוא היה גם ציני לגבי יכולתו של הציבור לעמוד במניפולציות של הבנקים. "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם", הוא שר והתייחס להרצת המניות של הבנקים, הלאמתם בידי ממשלת ישראל והפסדי ענק בקרב הציבור הרחב. מאז עברו הרבה מים עכורים בירקון והבנקים נמכרו בחזרה לתאגידים, שממשיכים לדרוך על הציבור ולסמם אותנו בזיכרון לטווח הקצר שלהם.

אם אנחנו רוצים שהבנקים יפסיקו לחגוג עלינו, אנחנו צריכים להוכיח את כוחנו בצעדת המיליון בשבת. השבוע נודע לנו כי לשרי אריסון יש הרבה סיבות לחייך: בנק הפועלים הרוויח 712 מיליון שקלים ברבעון השני. בנק הפועלים הוא הרי כבר לא בנק של פועלים, הוא בנק של עבדים ומגה-בעלי הון. בשנה שעברה מנכ"ל הבנק ציון קינן (שבקרוב כנראה יוגש נגדו כתב אישום על סיוע למרמה והפרת אמונים בתאגיד) הרוויח שכר שנתי של 11.4 מיליון ש"ח, בזמן שאנחנו הרווחנו מינוסים, ריביות, עמלות, עיקולים, משכנתאות אדירות ואי אפשרות לסגור את החודש.

הכסף האמיתי נמצא בידינו ולא בתקציב המדינה

הרבה אנשים חושבים שהכסף למדינת רווחה סוציאל דמוקרטית יגיע מתוך תקציב המדינה, העומד על כ-350 מיליארד שקל. תתעוררו - הכסף האמיתי מגיע מאיתנו. רוב רובו של הציבור מעביר את הפיקדונות שלו בבנקים, ומדובר בכ-400 מיליארד שקל של אשראי. הכסף הזה מנוהל על ידי משקיעים מוסדיים, זורם בחזרה לשוק ההון ולמשקי הבית, ומהווה את עיקר האשראי של החברה.

נכון להיום, חלק ניכר מהאשראי הזה מחולק למספר מוגבל של קבוצות עסקים, ורק מיעוטו מוקצה לעסקים קטנים. לפי דו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת בפסח האחרון, יש קשר בין אחוזי ההישרדות הנמוכים של עסקים קטנים בישראל, לבין אופן חלוקת האשראי. כלומר האשראי שמגיע מאיתנו לא באמת עוזר לנו. אנחנו חנוקים ללא כסף להשקעה והתרחבות, ובכירי הבנקים בינתיים חוגגים ברמת חיים לא נתפסת.

צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות

הבנקים לכאורה מחזיקים את הכסף שלנו כדי לשמור עליו, אבל חלקו מגיע להימורים וספקולציות לא אחראיים בשוק ההון, להלוואות לטייקונים שנכנסים לצרות בגלל תאוות בצע. הכסף הזה, שהוא הדם שלנו, הופך לחיים היקרים שלהם במגדלים, בנסיעות לחו"ל ובמשכורות העתק.

בצעדת המיליון נזכור את בנק הפועלים כזה שהפך לסמל של חמדנות ותאוות בצע חסרת תקנה בחברה הישראלית. כשנעביר אליו את הפיקדונות שלנו נזכור את השימוש הבלתי אחראי שלו בכספנו. אנו נחזור ונמחה בפני הבנק על שכר הבכירים הבלתי ייאמן ועל העמלות המאמללות את חיינו. הבנק של אריסון יצחק לנו בפנים. הוא ישכור לוביסטים, יחצנים ומומחי ניו-מדיה כדי להתנגד לרפורמה בעמלות, הגבלת שכר הבכירים או הצעות מתקנות אחרות.

אבל בשבת אנחנו נראה לציון קינן, בנק הפועלים ושאר הבנקים, שהם לא מעכו אותנו לגמרי, שעדיין נשארה בנו רוח של חירות, חופש וזעקה בריאה.

>> הטור הקודם שלי: למה אסור לדבר עם ועדת טרכטנברג
>> רשתות השיווק מפחדות מהמחאה, ובצדק