מילה קוניס הכי סקסית (צילום: esquire.com)
למי קראתם שמנה? מילה קוניס | צילום: esquire.com
עובר אורח תמים המועד ונופל לתוך המדור עוד עשוי לחשוב שהוא הגיע לליגה להגנת רקמות השומן (מובא אליכן בחסות "בן אנד ג'ריז", כי זאת לא גלידה אם אין בה חתיכות חמאה מלוחה). כריסטינה, אסתי, סקלרט, קייטי, קייטי וקייטי (מידלטון, הולמס ווינסלט בהתאמה, למדקדקים). כאילו שאין להן ולי שום דבר נעלה יותר לעשות עם חיינו מלבד להעלות שלושה קילו ולדברר את התקרית בהרחבה.

אבל לא. הולכת ופוקעת סבלנותי לעיסוק בתאי שומן המתמלאים ומצטמקים והשלכתם התיאורטית על מדד האושר הנשי (השילה עשרה קילו והתחתנה/הועסקה במשרה יוקרתית/זכתה בפרס נובל לשלום/מצאה 200 שקל על המדרכה). רק מה, זה לא שמישהו שואל אותי מה יקפיץ את משמרת הפופ האינטרנטית כל בוקר. אני לא בוחרת את המלחמות, אלא מקסימום מקבלת צו 8, והבוקר הוא הגיע בחסות דיור, מילה קוניס, ואשטון קוצ'ר הטמבל.

ועיקרן תחילה: מילה קוניס הגיעה לגיל ההתבגרות. מזל טוב! עתה לא תיאלץ לרפד חזיות ותוכל אף לפרסם טמפונים לנערות בעיצובים מדליקים. כצפוי במקרים כאלה, עברה קוניס בן לילה ממראה של ילדה בת שבע למראה של ילדה בת ארבע-עשרה.

בדיור נורא התעצבנו כי הם חתמו באפסנאות על ילדה בת שבע, והחליפו את קוניס בג'ניפר לורנס, כי כשבחורה לא עושה מה שמצופה ממנה תמיד אפשר להחליף אותה. את המסר החינוכי הנ"ל הפנים גם קוצ'ר הטמבל, שעל-פי פרסומים אמר לחברתו "מילה, מאז שעלית לכיתה ח' את נורא מתנשאת, וגם יש לך בטן של ממותה". מקורביו מכיתה ז' מסבירים כי קוצ'ר הטמבל רגיל לצאת עם דוגמניות ולאכול פתיתים עם קטשופ, והוא לא אוהב שינויים.

סוגיית הבטטה והמקל

סחה על קוניס, שפשוט אמרה לטמבל יאללה סע, אבל כבר מאז שכריסטינה הנדריקס חטפה את הקריזה מהכינוי "מלאה" ובחברת וולט דיסני החליטו לעשות דיאטת כאסח למיני מאוס ברור היה שזה רק עניין של זמן עד שאדרש שוב לסוגיית הבטטה והמקל. והנה אנחנו כאן.

מה בעצם מעליב כל כך בכינוי שהיפך ממנו הוא בכלל "ריקה"? הזעם ששפכו דיור והטמבל על קוניס הוא לא רק על הפרת חוזה עסקי תיאורטי במסגרתו הם יוצאים יענו-מוספדים, אלא על הפגנת עצמאות על גופה. זה עוד עלול, אתם יודעים, להוביל לעצמאויות אחרות.

אשטון קוצ'ר במגבת
מספיק שווה בשביל שנהיה מבואסות ושקטות? קוצ'ר
"יופיו של הרזון הנשי איננו נובע ממה שהוא מעולל לגוף אלא ממה שהוא מעולל לתודעה", כתבה לפני שני עשורים נעמי וולף, "מכיוון שמה שמוערך אצלנו איננו הרזון אלא הרעב, שהרזון הוא רק התסמין שלו".

שמישהו ינסה להתווכח ולהעיד שדיאטת הרזיה איננה תו מובהק של נשיות בעשורים האחרונים. ריסון והימנעות הן תכונות שנחשבות יפות לנשיות, אבל איכשהוא יושבות לא משהו על גברים. רק נסו להגיד לגבר שהוא אוכל כמו ציפור.

בשבוע שעבר הביך בראד פיט את עצמו ואת כל מי שצפה בפרסומת לשאנל, מותג שאיננו נופל ביוקרתו מדיור. מעניין אם מישהו בשאנל קבל על הלוק המרושל של פיט כפי שעשו בדיור עם קוניס.

אנחנו לא בוחרות את האובססיה הזו. היא מונחתת עלינו כמזל"ט איראני בשטח פתוח, והכוונות שלה ידידותיות בערך באותה המידה. אי אפשר לומר זאת מספיק פעמים – מי שמתעסק לנו בקישקעס לא באמת חותר לכך שנהיה יפות, אלא שנהיה מבואסות ושקטות. ועוד בשביל קוצ'ר הטמבל? ברצינות?