לכאורה, מדינת היהודים אמורה היתה לספק ולייצג את כלל הזרמים ביהדות ולהוות בית חם לכל יהודי באשר הוא יהודי. אלא שבדת ובפוליטיקה, כמו בדת ובפוליטיקה: אינטרסים זרים הקשורים לכוח ושררה התערבבו בעניין והוכיחו שחזון לחוד ומציאות לחוד. כך, במקום מדינה המקיימת יהדות פלורליסטית, הפכנו למדינה שמוסדות הדת שלה נשלטים בידי הזרם האורתודוקסי בלבד – בעוד ששאר היהודים, בין אם רפורמים, קונסרבטיבים או "סתם" חילונים, נדחקים החוצה ממשוואת אופייה הדתי של המדינה.
האם ידעתם שבקרב הריכוז הגדול ביותר של יהודים מחוץ לישראל – דהיינו, בארצות הברית – היהדות השלטת היא היהדות הרפורמית? חלקכם בוודאי השיבו בחיוב על השאלה, בעוד שהחלק האחר תוהה למה זה בכלל משנה. התשובה על כך היא שזוהי ההוכחה שאפשר גם אחרת; אפשר לקיים יהדות המכילה גברים ונשים כאחד, מכבדת את החילונים, הדתיים והאחר וכל זה – האמינו או לא - מבלי להדיר מקרבה נשים.
כמו גנב במחתרת
לפני שלושה ימים, ארגון נשות הכותל רשם הצלחה היסטורית, כשלראשונה מאז ומעולם חברותיו קיימו קריאה בתורה בעזרת הנשים. הדבר התאפשר רק לאחר שאחת מהן הגניבה בכליה ספר תורה זעיר שחמק מעיני המאבטחים. אותו ספר נכתב לפני כ-200 שנה בפורמט קטן, על מנת להסתירו בגולה ולאפשר ליהודים להתפלל בהיחבא. המחשבה על כך שבישראל 2014 צריך להגניב ספר תורה כדי לקרוא בו בכותל נשים משל היו הנשים גנב במחתרת, מרתיחה אותי ומגלמת באופן מובהק את העוולות שכולנו סופגים על בסיס יומיומי ושרירותי, בשל הסטטוס-קוו הדתי שנכפה עלינו מאז קום המדינה.
נשים מהוות 50.6% מהאוכלוסייה של מדינת ישראל. בדומה לגברים, הנשים הישראליות הקימו את המדינה בידיים (החלוצים שלנו שאפו לשוויון מלא בין המינים), לחמו כתף לצד כתף עם הגברים בכל מלחמות ישראל, שירתו ומשרתות בפוליטיקה הישראלית ומגיעות להן זכויות שוות גם בתחום הדת.
ההתקוממות על הדרת נשים מן המרחב הציבורי – במיוחד באזורים חרדיים – היא מבורכת, אבל ניכר שהיא לא מספיקה. לא רק שהיא דעכה (קווי מהדרין עדיין נהנים ממימון ממשלתי, פרסומות הכוללות תמונות של נשים מושחתות חדשות לבקרים בשכונות חרדיות ועוד), היא גם נועדה לכישלון מראש. מדוע? משום שהאוטובוסים הם רק סממן. כדי לראות שינוי אמיתי מתרחש בשטח, נשים צריכות להרים את קולן: קחו בעלות על היהדות שלכן. מה שנגמר באוטובוסים, מתחיל מהתפילה בכותל ויש פה קשר ישיר של סיבה ותוצאה.
מאבקן של נשות הכותל הוא לא רק מאבק ארוך ומתמשך (הוא נמשך כבר כמעט 30 שנה), הוא גם מאבק חשוב. לצערי, בארץ – בניגוד לנעשה ביהדות התפוצות – הוא אינו זוכה לתהודה מספקת. לא מדובר במאבק "שלהן", אלא במאבק שצריך להיות חשוב לכל ישראלי שהפלורליזם והדמוקרטיה חשובים לו. זה המאבק שלי, שלכן ושלכם והוא יכתיב איך תראה המדינה שלנו גם בדורות הבאים.
מה שמתחיל בספר תורה זעיר ייגמר בשוויון גדול, אבל רק אם כולנו – ללא יוצא מן הכלל – נהווה את הרוח הגבית למאבק החשוב הזה.