ביום שישי בלילה, באמצע ירושלים, הרביצו נערים יהודים מכות רצח לבחור פלסטיני רק בגלל שהוא פלסטיני. ביום שישי בלילה, באמצע ירושלים. עשרות אנשים היו שם ולא התערבו. כן, כן, מתחשק מיד לקום ולצרוח שזה מזכיר את גרמניה בשנת 1939. גם שם היו מקרים כאלה שצעירים נאצים הרביצו ליהודי באמצע הרחוב ואיש לא התערב. אבל זאת תהיה דמגוגיה זולה. מה בכלל הקשר?
ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה ביום שלישי בערב את מבצעי הלינץ' בירושלים. קשה להגיד שזה היה גינוי מסעיר במיוחד. הוא הגיע ארבעה ימים אחרי הלינץ' עצמו. כלומר ארבעה ימים עברו עד שנראה היה לראש הממשלה שקולו אמור להישמע. הדברים נאמרו באירוע שהוקדש לשילוב יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. כלומר, ראש הממשלה החליט לקשור את הלינץ' לאפליה כלפי בני העדה האתיופית. הלינץ' הוא בסך הכל מעשה גזענות מקומי וממשלת ישראל גינתה אותו.
אולי הבעיה של נתניהו הייתה שיום קודם ללינץ' נזרק בקבוק תבערה על רכב פלסטיני ליד התנחלות תפוח בשטחים. את האירוע הזה נאלץ נתניהו לגנות בפומבי, תוך הפניית הדברים לראש הרשות הפלסטינית, מפחד שהאמריקאים או האירופאים ינצלו את האירוע להסביר שקיים בישראל טרור יהודי, דבר שנתניהו מאוד לא אוהב. רק השבוע פורסם שארצות הברית החלה להתייחס לחלק מפעולות המתנחלים בגדה ופעולות תג מחיר כאל פעולות טרור. כך שללינץ' הגיע נתניהו אחרי התנצלות. הוא לא יכול להרשות לעצמו להיות נחמד לערבים פעמיים בשבוע.
ואולי התאונה הדוחה בנתניה, שבה עבריין ידוע דרס שלוש נשים וברח, היא שקצת שיבשה את הדיון בלינץ'. בחדשות 2 דיברו קודם על התאונה הנוראה ורק אחר כך על הלינץ'. אולי בגלל שכאן נהרגו שלוש נשים וכאן נפצע רק צעיר אחד. בטח לא בגלל שדם יהודי תמיד שווה יותר.
הפריפריה של המפלצת
אף אחד לא יעבור לסדר היום על הלינץ' בירושלים. המשטרה תעצור עצורים. העיתונות תוקיע אותם. ייתכן שאפילו בבתי הספר ידברו על זה. אולי אפילו בבתי הספר היהודיים בחברון. טוב, בואו לא נגזים. אבל חלק מהטרוריסטים היהודים יעמדו למשפט למרות שהם קטינים.
כולם יצביעו עליהם באצבע ויסמנו אותם כעשבים שוטים. אבל האמת היא שהם לא עשבים שוטים. הם רק הפריפריה של המפלצת. של תרבות ההתנחלויות, השנאה לפלסטינים, והשנאה היהודית בכלל. זאת שהנציגים הדוחים שלה הם ח"כ מיכאל בן ארי ופעילי הימין איתמר בן גביר וברוך מרזל. רק שהאנשים האלה הם כביכול הליצנים, השוטים שמחוץ לגדר. לטעמי הם הקול האמיתי של הימין.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, וראש תנועת ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, הם האנשים שבעצם מעודדים אותם על בסיס קבוע, בלי להגיד את זה בקול רם. זה לא מקרה שבישראל היום, הידיעה הראשונה שהתפרסמה על הלינץ' הייתה קטנה, בעמוד פנימי, ותחת הכותרת "נער ערבי נפצע קשה בקטטה עם יהודים". קטטה שכזאת. בזמן שעבר מליל שישי ועד סגירת העיתון במוצאי שבת, איש בעיתון לא שם לב שקרה דבר נורא בירושלים. אולי זה מקרה.
ממשלת ישראל וכל מפלגות הימין מעודדות כבר שנים שנאה לערבים. ושנאה לפלסטינים. אולי אין דרך לטעון שהארץ כולה שייכת לנו, כולל חברון, שכם וג'נין, בלי לעודד שנאה כזאת. ייתכן שבלי השנאה אין שום דרך לשכנע את הדור השלישי והרביעי של המתנחלים לבזבז את חייהם על גבעות טרשים, בקראוונים, בעימותים עם הצבא, רק כדי שאחרי עשור יעבור מספיק זמן ומישהו יכשיר את ההתנחלות הלא חוקית והיא תהפוך לחוקית.
ישראל הולכת ומסתבכת במציאות הנוראה של שליטה על עם אחר, שהפכה לסרטן שלנו, שהופך לאפרטהייד, שהופכת לשנאה שמופנית בסופו של דבר גם ליהודים, לשמאלנים, למי לא. הנערים שהרביצו את המכות בירושלים, הרגישו שכל העם עומד מאחוריהם, ואולי הם לא באמת טועים.
יש קו ישיר שעובר בין הרבנים בצפת שמוציאים איסורים על השכרת דירות לערבים ישראלים, לפעילות של שר הפנים אלי ישי, להתנהלות של ראש הממשלה וללינץ' בירושלים. הנערים שפוצצו במכות בחור ערבי, סתם, ככה, כי משעמם להם ביום שישי, הם אולי לא פרופסורים ימנים שגרים בגוש עציון, אלא סתם בהמות, אבל את האידיאולוגיה הם יונקים באופן טבעי מלמעלה.
איפה השמאל?
בחום הנורא של אוגוסט 2012 אין באמת כבר כוח לכלום. הכל נראה נורא. ראש הממשלה ומקבלי ההחלטות מתעקשים להפציץ את איראן במהלך שקשה לא לראות את המניעים הציניים שלו. מהלך שבעקבותיו עשויה תל אביב להפוך לעיי חורבות. ואיש לא ממש מסוגל לעצור אותם.
על רקע האירועים בסוריה קל לקרוץ כל הזמן ולהסביר שהערבים כולם מטורפים, ועדיף לזכור את זה לפני שיהיה מאוחר. ובאותה נשימה להסביר שממילא לא יהיה אף פעם הסדר עם הפלסטינים. ובתוך הרעש הגדול הזה יש אויב מאוד ברור. הערבים. כי כהנא צדק. וגנדי צדק. וימח שמו של יצחק רבין. חבל שאנחנו לא יכולים להעיף אותם מכאן על משאיות. בבת אחת.
ביום שלישי בלילה הצצתי באתר של שלי יחימוביץ'. לא היה שם שום אזכור ללינץ' או לתגובה של יחימוביץ' בעקבותיו. בעמוד הפייסבוק של יאיר לפיד העלו בערב לינק לגינוי של ראש הממשלה ולפיד יצא מגדרו והחמיא לנתניהו על הגינוי התקיף. התגובות האלה מדכאות עוד יותר. כי כשראש הממשלה מגנה בפה רפה והנשיא מגנה בעדינות, באיחור אופנתי, ואפילו הליברלים הכי גדולים, מנהיגי המרכז והשמאל, בקושי מתפנים להתעסק בזה - זה המסר שנערים שאוהבים מכות לתת דווקא מבינים. הם יקבלו בסוף חנינה. אתם תראו. וזה בדיוק מזכיר את גרמניה ב 1939. באופן דמגוגי כמובן.