חמישה הרהורים בעקבות העסקה

1. הסוף היה ידוע מראש. כבר חמש שנים ידע כל אחד מאיתנו שכך פחות או יותר תיגמר ותיסגר העסקה, ושזה יהיה המחיר על החזרתו של גלעד שליט הביתה. שום דבר לא השתנה, חוץ מהעובדה שהזמן חלף, שהייסורים גברו, שגלעד איבד את נעוריו והוריו את בריאותם. אבל אלה הם כללי המשחק האכזרי של האזור המטורף שבו אנו חיים. שום דבר לא קורה פה בלי שהדם נשפך והזמן עובר והעצבים נמתחים והמחיר משולם. כולם הרי יודעים שבבוא היום, בעוד שנה, שנתיים או חמישים שנה, ייחתם הסכם עם הפלסטינים. כולם יודעים מהו המחיר. אבל עד שזה יקרה, חייבים עוד כמה וכמה אנשים לשלם גם בבריאותם ובחייהם. המזרח התיכון הוא המקום היחידי בעולם שבו התוצאה ידועה תמיד מהרגע הראשון, וסימן השאלה הגדול הוא על הדרך ואורכה.

2. בנימין נתניהו זכאי ל-V גדול על ההחלטה שקיבל. אבל אם יורשה לי, ההחלטה הזו אינה כה קשה כפי שמציירים אותה. בימי כהונתו של ראש ממשלה מתקבלות החלטות קשות פי כמה. החלטות לשלוח חיילים וסוכנים עלומים למבצעים שלא יודעים אם יחזרו מהם, החלטות להוציא צבא למלחמה, החלטות לוותר על חלקי ארץ למען שלום או לוותר על שלום למען חלקי ארץ. בהחלטה להחזיר את גלעד שליט בתמורה לאותם אלף אסירים לא מקופל שום שינוי דרמטי במצבנו הביטחוני. האסירים שישוחררו יחזרו אולי בחלקם לשביל הטרור, או לדרך הטרור, אבל איתם או בלעדיהם איום הטרור ימשיך לרחף מעל ראשינו, ואיתם או בלעדיהם יוכלו החמאס והג'יהאד האיסלאמי כשירצו, לצערנו, לפוצף אוטובוסים ולהרוג אזרחים.

3. הקושי היחידי בהחלטה על ביצוע העסקה איננו בטחוני, הוא מוסרי - האם זה צודק והאם זה נכון לשחרר רוצחים מתועבים בתמורה לחייל אחד בלבד. אבל גם בוויכוח הזה ההכרעה נפלה מזמן. מרבית תושבי המדינה, מרבית החיילים, מרבית בכירי מערכת הביטחון, וגם לא מעט מבני המשפחות השכולות, סבורים שכן. שהאתוס הישראלי היהודי נותן גם תשובה חיובית לסימן השאלה המוסרי. יהיו כאלה שיחשבו שלא, וזו זכותם המלאה לחשוב כך ולהביע את דעתם, וזו חובתנו המלאה להקשיב להם ולא להתווכח איתם. הם צודקים, אבל הצדק שלהם איננו עומד אל מול הצדק הגדול יותר שבהחזרתו הביתה של חייל ששילם כמעט את מלוא המחיר על המחדל שבחטיפתו ובנפילתו בשבי.

4. אחרי שיחזור גלעד שליט הביתה יגיע הזמן לחשבון נפש. האם מדינת ישראל צריכה לקיים משא ומתן עם ארגוני טרור שחוטפים חיילים ואזרחים, או שעליה לנהוג כמנהג חברתנו הטובה ארה"ב ולהימנע מכך. האם יש להודיע מראש כבר עכשיו שבחטיפה הבאה ישראל, אם בכלל, תשלם באחד תמורת אחד ואין עוד עסקאות כדוגמת עסקת שליט ואלה שקדמו לה. האם התקשורת צריכה לחזור בחטיפה הבאה, שהלוואי ולא יקרה, למלא את תפקידה כמדווחת אובייקטיבית ולא כמי שמנהלת קמפיין למען שחרורו של חייל. יהיה צריך לדון בכל השאלות האלה, אבל אני מהמר שבכל המקרים, גם אם יינתנו תשובות מהפכניות, אם חס וחלילה ייחטף כאן שוב חייל, ישראל תנהג בדיוק באותו אופן. היא תקיים משא ומתן, היא תשלם מחיר כבד והתקשורת תצא מכליה בשביל לתמוך בעסקה. כי ככה זה, יש כללי משחק שאי אפשר לשנות.

5. עוד מילה על בנימין נתניהו. רון ארד לא חזר הביתה משום שיצחק רבין היסס. גלעד שליט נשאר עוד שנתיים בשבי משום שאהוד אולמרט לא היה מוכן לחתום על העסקה לשחרורו. מה שאולמרט ורבין לא היו מוכנים לעשות, עשו שני הניצים, אנשי הימין המובהקים, אריאל שרון שהחזיר את הביתה את אלחנן טננבאום, ובנימין נתניהו שמחזיר את גלעד שליט. כבר מזמן נאמר כאן שהחלוקה לימין ולשמאל, לביטחוניסטים ולשמאלנים רכרוכיים, היא חלוקה שאבד עליה הכלח. רק מנהיגים שצמחו בימין, ובעיקר כאלה שנושאים עמם גם אתוס ביטחוני, יכולים בסופו של דבר לקבל כאן את ההחלטות הקשות, אלה שעמיתיהם מהמרכז ומהשמאל מתקשים כל כך לקבל.

האם נכון לשחרר עכשיו את גלעד שליט? ספרו לנו את דעתכם בטוקבקים

>> לטור הקודם: מתי נתניהו ישחרר את שליט?
>> "צריך לשים סוף לשחרור רוצחים"