לפני מספר שבועות, בכנס שעסק בתעשייה וסביבה, פנתה סמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה שולי נזר למנכ"ל חיפה כימיקלים שישב לצידה על הבמה ותרמה לו עצה ידידותית: "כדאי לכם לקרוא את המפה ולהקדים את האירועים במקום להיגרר אחריהם". ובתרגום לחיפאית מעודכנת: תוציאו את המכל מהעיר, לפני שיוציאו לכם אותו.
המאבק על מכל האמוניה בחיפה נמשך שנים, גם דו"חות מטרידים ואזהרות מפחידות כבר היו, אבל מה שקרה אתמול הוא "ג'יים-צ'יינג'ר", אירוע שמשנה את כללי המשחק. גם בגלל חומרת האזהרות ואומדני הנפגעים במקרה של תאונת אמת, וגם בגלל הרזומה המפואר של רשימת המומחים שחתומה על הדו"ח – בראשם פרופ' אהוד קינן וזוכה פרס נובל פרופ' דן שכטמן. כשעשרה פרופסורים בכירים לכימיה אומרים דברים כל כך חמורים, כדאי להקשיב.
ומה שלא פחות חשוב: דו"ח המומחים סיפק זווית חדשה לדיון. אם חשבתם שהמכל המפורסם הוא הסכנה הגדולה, אמר פרופ' קינן, זה עוד כלום לעומת האניות. אותן אניות שנוחתות פעם בחודש בנמל חיפה עם כמויות גדולות של אמוניה בבטנן, ושלא צריך הרבה יותר מטיל כתף כדי לבקע את אחד המכלים שהן מסיעות. בואו נקווה שחסן נסראללה לא צפה אתמול בדיווחים ממסיבת העיתונאים של עיריית חיפה.
ועוד נקודה מהותית שעלתה אתמול במלוא העוצמה על השולחן: רובה המכריע של האמוניה שמגיעה לחיפה ומאוכסנת בה לא משמש לצרכים חיוניים של המשק. רוב האמוניה משמש לייצור דשנים שמיועדים לייצוא. כלומר, אם עד היום במשוואה שהוצגה לציבור היו על כפות המאזניים בטיחות מול ביטחון, עכשיו יש לנו משוואה חדשה: בטיחות מול הון. הסיכון של אסון רב-נפגעים מול האינטרסים הכלכליים של תאגידים גדולים. חשוב לזכור שאותם תאגידים מספקים פרנסה ותעסוקה לעובדים רבים וגם תורמים למאזן היצוא והייצור של ישראל, ובכל זאת, בסופו של דבר, זה הסיכון לחיי אדם מול כסף. וזו משוואה אחרת לגמרי מזו ששלטה בשיח עד היום.
לפי התגובה החריפה שפרסם אתמול חיפה כימיקלים, שכולה זלזול בפרופ' קינן ובהערכותיו המקצועיות, אין לו שום כוונה לאמץ את עצת הסמנכ"לית מהמשרד להגנת הסביבה. באופן אירוני, הסגנון הלעומתי הזה מתיישב היטב עם שם התאגיד האמריקאי ששולט במפעל – טראמפ (אין קשר לדונלד(. מי שקולם לא נשמע אתמול הם ממשלת ישראל והעומד בראשה. כבר שבועות ארוכים ראש הממשלה ושריו עסוקים בהתרוצצות סביב דו"ח המנהרות, אבל דו"ח האמוניה – שלפי חוות הדעת של המחברים עלולה להסב נזק בהיקף שגם מאה מנהרות לא ידגדגו אותו – לא מחלץ מהם אפילו בדל התייחסות. המדינה סוערת עכשיו בשל הדלפות מישיבות הקבינט על המנהרות; כמה ישיבות קבינט הוקדשו לסוגיית האמוניה? כנראה שעמונה הרבה יותר מעניינת מאמוניה.
השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, עשה מאז כניסתו לתפקיד קולות של נחישות בכל הנוגע להוצאת מיכל האמוניה מחיפה, אבל בינתיים הסוגיה נמצאת בהליך משפטי ושימועים. אתמול אלקין היה עסוק בעיקר בשביתת הזבל בירושלים, ואפילו הצליח לרתום את נתניהו להתערב. בכל הנוגע לאמוניה, ראש עיריית חיפה אמנם פנה ישירות לנתניהו במסיבת העיתונאים, אבל ראש הממשלה אפילו לא צייץ בתגובה.
אלא שהסיפור הזה, אם אכן מדובר בסיכון בקנה המידה שהוצג אתמול, לא יכול להישאר ברמה של קטטת רחוב בין בעל המפעל לראש העיר, ואפילו לא של המשרד להגנת הסביבה. ברמת הסיכון כפי שהוצגה בדו"ח של הכימאים, הממשלה, ראש הממשלה ושר הביטחון לא יכולים להתנער מאחריות: זה לא עניין חיפאי, זה עניין לאומי. עכשיו יש רק שתי אפשרויות: אם יש בידי הממשלה חוות דעת מומחים וניתוח סיכונים מפורט ששולל לחלוטין את ההערכות של פרופ' קינן ושות', שתואיל ותציג אותם לעיון הציבור תוך נימוק משכנע מדוע היא דוחה על הסף את אזהרותיהם של עשרה מומחים בעלי שם; ואם אין בידה כאלה, המשמעות היא אחת: החוצה, ועכשיו.